איזה ערך נשאר במושג האימפריאליזם?
רעיון האימפריאליזם היה קשור באופן קלאסי לקרבות פנימיים תחרותיים בין כמה מעצמות גדולות באירופה. הנטיות הפנימיות הקפיטליסטיות שלהם במשבר הובילו להתרחבות גיאוגרפית חסרת תקדים, בהקלה על השווקים הפיננסיים הגדולים, שבתורם נתקלו בגבולות שונים.
בהקשר זה, כוח צבאי קולוניאלי נפרס בדרך כלל כדי לכבוש שטחים ולבסס ניהול מדינה פורמלי, ומאוחר יותר, יחסי כוח פוליטיים-כלכליים ניאו-קולוניאליים בלתי פורמליים.
בעידן הנוכחי שלנו, הנוסחה האימפריאליסטית הזו נשארת רלוונטית ביותר, עם מרכיב נוסף שהפך חיוני יותר לאחר מלחמת העולם השנייה ובלתי אפשרי לחלוטין להימנע ממנו מאז שנות ה-1990: הדומיננטיות הכלכלית, החברתית-תרבותית, הגיאופוליטית והצבאית שלאחר המלחמה. ארצות הברית, המופעלת יותר ויותר באמצעות מוסדות רב-צדדיים הממוקמים במערב, שפעילותם מקדמת את האינטרסים של התאגידים הרב-לאומיים הגדולים ובמיוחד אנשי הכספים.
המוסדות הרב-צדדיים האימפריאליסטיים כוללים את הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית (IMF), שנוסדה ב-1944, ומאוחר יותר את ארגון הסחר העולמי (WTO, במקור ההסכם הכללי על מכסים וסחר מ-1948).
המוסדות הפיננסיים של ברטון וודס התרחבו באופן דרמטי במהלך שנות ה-80 וה-90 בעקבות בינאום הבנקים המסחריים, יחד עם הבנק להסדרים בינלאומיים כליגה של בנקים מרכזיים שנשלטים על ידי אלה של ארצות הברית, בריטניה, אירופה ויפן.
ביחס לבעיה הקשה ביותר - שינויי אקלים - אמנת המסגרת של האומות המאוחדות בנושא שינויי אקלים שירתה בדרך כלל את האינטרסים העיקריים של דלק מאובנים ותעשייה.
כפי שהוכח ב דובאי בתחילת דצמבר, ועידות האקלים השנתיות השנתיות נמצאות בשליטה אימפריאליסטית ומכאן לא מצליחות לחייב קיצוץ בפליטות גזי חממה לרמות בר קיימא - או אפילו להוציא דלק מאובנים בהדרגה - תוך סירוב לעיקרון הגיוני: המזהם משלם פיצויים.
רשת גדולה של סטטוס קווה ארגונים לא ממשלתיים ופילנתרו-קפיטליסטים הפכו למאפשרים ולגיטימיים חיוניים של האימפריאליזם האקלימי, כפי שקורה כמעט בכל זירה מגזרית אחרת (מופרדת ממגורה) של מדיניות ציבורית גלובלית.
ניתן למצוא רשתות לא רשמיות נוספות של כוח אימפריאלי בפורום הכלכלי העולמי שבסיסו בדאבוס, אשר לקח על עצמו את המעטפת של אמון מוחי עתידני, כזה שעיטר בעבר את קבוצת בילדרברג ואת המועצה האמריקאית ליחסי חוץ.
באופן דומה, פועלים לעיצוב התודעה הציבורית, התקשורת הארגונית וצוותי חשיבה רבים בעלי השפעות מומחים אחראים להיבטים אידיאולוגיים ואסטרטגיים של תחזוקת המשטר האימפריאליסטי, הממוקמים כעת בערי בירה ברחבי העולם.
אבל מדינות נותרו חיוניות, ושיתופי פעולה צבאיים, גיאופוליטיים וכלכליים-ניהוליים בין ערי בירה חזקות נותרו הגורם המכריע מאחורי עמידותו של האימפריאליזם.
מאז שנות ה-70, גוש ה-G7 תיאם לעתים קרובות את כוח המדינה המערבית, בהתאם לקשר.
ארגון האמנה הצפון-אטלנטית של ארה"ב, נאט"ו, שבמרכזו הפנטגון, זכה לתחייה בשנים האחרונות, בעוד שברית המודיעין "חמש עיניים" (הכוללת את בריטניה הגדולה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד) מתאמת אינטרסים צבאיים אנגלופונים.
ודיאלוג הביטחון המרובע ממזג כוחות יפנים, הודים, אוסטרלים וארה"ב באסיה, בעיקר נגד התרחבותה של סין.
לפעמים, מעצמות אימפריאליות משתמשות במועצת הביטחון של האו"ם לשליטה רחבה - אם כי מכירה בסתירות מפלגות הקשורות באנטגוניזם גיאופוליטי - ומאפשרות להצביע בעצרת הכללית של האו"ם על "הסדר מבוסס הכללים" בעיקר למען הלגיטימיות.
רוב הכוח האימפריאלי הזה דורש בריתות עילית קומפרדור עם מנהיגים ניאו-ליברלים של מדינות הקורבן בעסקים וברוב הממשלות.
ואכן, מאז ההתמוטטות הפיננסית העולמית של סוף שנות ה-2000, ושוב במהלך מגיפת ה-COVID-19, צצה תכונה חדשה וחיונית של התבוללות אימפריאלית, הקשורה במיוחד לגוש ברזיל-רוסיה-הודו-סין-דרום אפריקה (BRICS) לעלות לבמה העולמית.
כלכלות בינוניות אלו ממלאות תפקידים גדולים יותר לא רק במוסדות רב-צדדיים, אלא בקבוצת G20 - שהתארחה בשנת 2023 על ידי הודו, 2024 על ידי ברזיל ו-2025 על ידי דרום אפריקה.
השימוש בבעלי ברית אזוריים מכוח הביניים כדי להשלים את סדר היום הצבאי של ארה"ב אינו חדש, כאשר ברזיל, טורקיה ובמיוחד ישראל ראויות לתארים ותיקים של תת-אימפריאליסטים.
זה היה המונח רואי מאורו מריני נטבע כדי לאפיין את יחסי וושינגטון-ברזיליה ב-1965, אשר מאוחר יותר אופיינו באופן נרחב בקטגוריה חצי פריפריה על ידי של עמנואל ולרשטיין בית ספר למערכות עולם.
היתרונות של תת-אימפריאליזם לשלטון ארה"ב ניסחו על ידי המועמד העצמאי לנשיאות רוברט פ קנדי ג'וניור.
ב ראיון ב-5 בנובמבר, RFK Jr התחייב שאם ייבחר בסוף 2024, הוא "יוודא שיש לנו את המשאבים הקריטיים לנו, כולל משאבי הנפט הקריטיים לעולם, שיש לנו יכולת שביתה לוודא כדי להיות מסוגל להגן על אלה. וישראל היא קריטית, והסיבה שהיא קריטית היא בגלל שהיא מעוז עבורנו במזרח התיכון. זה כמעט כמו שיש נושאת מטוסים במזרח התיכון".
זו גרסה גסה להחריד, אם כי כנה, של בעלות הברית התת-אימפריאליות הרצויות של וושינגטון. השתקפות כללית יותר היא בניהול הרב-צדדי של הקפיטליזם, כגון כאשר הלחץ הכלכלי עלה בשנים 2008-11 ו-2020-22 והמשטרים האימפריאליים והתת-אימפריאליים השתמשו ב-G20 וב-IMF כדי לתאם התרחבות מוניטרית, חילוץ בנקים והורדת ריבית במהירות. .
כיצד אם כן עלינו להבין את הסתירות הכלכליות והגיאופוליטיות שעומדות בפני המוסדות הללו?
שינויים גדולים בדפוסי צבירת הון באים לידי ביטוי בהסדרים אימפריאליסטים/סאב-אימפריאליסטיים די דינמיים.
מאז שנות ה-1970, כשצצו מחדש נטיות משבר קפיטליסטיות, הפכה מזרח אסיה לאפשרות השקעה אטרקטיבית עבור חברות המתמודדות עם שיעורי רווח נמוכים יותר במערב. הגלובליזציה של המסחר, ההשקעות והפיננסים הואצה, בעקבות הופעתם של הפטרודולרים (רזרבות כלכלת הנפט) ויורודולרים, אשר ריכזו כסף במקלטים פיננסיים מערביים.
לאחר מכן, דה-רגולציה פיננסית ניאו-ליברלית בהנהגת ארה"ב/בריטי, החל משנות ה-80 המוקדמות, אפשרה צמיחה נפיצה באשראי, חידושים במוצרים פיננסיים והון ספקולטיבי.
ריבית עלייה - שהוטלה מוושינגטון ב-1979 כדי לטפל באינפלציה בארה"ב - משכה יותר מהכספים הניתנים להשקעה של המערב למעגלים הפיננסיים של ההון.
וכלכלת האיחוד האירופי הפכה ליחידה קוהרנטית יותר, פחות מפוצלת, של כוח קפיטליסטי, עם מטבע אחד בתחילת שנות ה-1990.
בהתאם, תפקידי השליטה של מוסדות רב-צדדיים ביחס למדינות חייבות שירתו בעיקר את האינטרסים של תאגידים ובנקים רב-לאומיים, במיוחד ברגע שמשבר החוב של שנות ה-80 העביר את כוח המדיניות לבנק העולמי ול-IMF.
המרכיב הפיננסי הזה של האימפריאליזם הוא שוב בעיה עמוקה בעקבות שעבוד החוב של מדינות רבות ב-COVID-19.
בהקשר זה, לחצים גיאו-פוליטיים שונים ומתחים צבאיים ארוכות שנים הפכו חריפים יותר במהלך שנות ה-2010 - ניכרים בעיקר כמלחמות מלאות באוקראינה ובמזרח התיכון כיום, אך אולי גם בסכסוכים שעלולים לפרוץ בכל עת במרכז אסיה. הרי ההימלאיה, ים סין הדרומי וחצי האי הקוריאני.
מחלוקות אלו בהחלט יכולות להסלים במהירות, להטמיע אינטרסים הדדיים רחבים יותר וליצור מנטליות של "מחנה" - המערב מול מערך כביכול מולטי-קוטבי בהנהגת סין/רוסיה, אשר בתורו השפיעו עמוקות על הרגישויות האנטי-אימפריאליסטיות ברחבי העולם.
הסכסוכים התרחבו גם להגירת עבודה, סחר וכספים, כפי שעולה על ידי עליית שנאת הזרים וביקורת הימין על "גלובליזם".
אלה התגבשו בניצחונות פופוליסטים של הימין בשלושה הצבעות ב-2016: ברקזיט, דונלד טראמפ בארה"ב ורודריגו דוטרטה בפיליפינים, ואחריהם קולות נוספים כולל בברזיל, איטליה וכעת ארגנטינה והולנד.
בבסיס חוסר האמון בפוליטיקה של האליטה הליברלית עומד לא רק ניהול כושל של מה שהם מודים הוא מה שנקרא "פולימשבר" המתחולל בתחומים מגוונים של אחריות רב-צדדית, אלא גם הירידה של רוב יחסי הגלובליזציה (במיוחד סחר/תמ"ג) לאחר 2008 כתוצאה מכך. ב"דה-גלובליזציה" או מה הכלכלן תנאים "איטיבליזציה" והדו"ח האחרון של ועידת האו"ם לסחר ופיתוח (UNCTAD) מתייחס כ"דוכן-מהירות"צמיחה.
בנוסף לפגמים המודים בגלוי במערכת, מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, שהחלה ב-2017, והפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022 משקפות סתירות ומגבלות נוספות במסגרת ההתרחבות הגיאוגרפית של ההון.
אבל קונפליקטים רבים כאלה - שנולדו מסתירות קפיטליסטיות פנימיות - אינם באמת בין-אימפריאליים באופיים. הם משקפים אופי נוכל בתוך תת-אימפריאליזם - שממנו חצה נשיא רוסיה ולדימיר פוטין את הגבול בפלישה לקרים ב-2014 ולשאר אוקראינה ב-2022 - ובתוך האימפריאליזם - למשל כאשר משרד האוצר האמריקני נקט צעדים קיצוניים נגד האינטגרציה הפיננסית העולמית של רוסיה , מעיף את מוסקבה ממערכת העסקאות הבנקאית הראשית ותפיסת כמה מאות מיליארדי דולרים מנכסיה הרשמיים והאוליגרכיים המפוזרים ברישול.
קשה להרהר באימפריאליזם עכשווי מבלי לגעת לפחות בכל הדינמיקה הזו ולהזכיר את המוסדות העומדים תחת הכוח האימפריאלי.
אנו זקוקים לכלים מושגיים - במיוחד תת-אימפריאליזם, למרות שהמונח מנוכר מאוד עבור לאומני העולם השלישי - כדי לתקוף כל אחד מהתהליכים הללו.
זה יאפשר לנו, תוך כדי התהליך, להתעלות מעל התרגום האנטי-אימפריאליסטי הפשטני של "האויב של האויב שלי הוא ידידי", כל כך נמצא לעתים קרובות במה שנקרא לוגיקה קמפיסטית.
לכן, הניסוחים שאנו משתמשים בהם יותר ויותר חשובים, למשל בהתמודדות הן עם פלישת רוסיה לאוקראינה והן בהתקפות רצח העם של ישראל-ארה"ב, עם קו ניתוח עקבי.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
1 תגובה
עם ההתרחבות של Brics מגיעה היסחפות להתפתחות אימפריאליסטית גדולה יותר, אולי קצת תחרות, אבל אין הבטחות לעולם יציב טוב יותר באמת. כנראה שיהיה לנו אימפריאליזם גדול יותר, תחשוב מה זה אומר.