מי בשכלו ירצה את העבודה? כמעט בטוח שזה יסתיים, כפי שמצאה תרזה מיי, בכישלון ובהשמצה פומבית. הרצון להיות ראש ממשלה היום מעיד על אמון פזיז או על רעב שלא יודע שובע לשלטון. אולי אנחנו צריכים מלכוד 22 הפוך בפוליטיקה הבריטית: כל מי שהשתגע מספיק כדי להגיש מועמדות לתפקיד הזה צריך להיפסל מלהתמודד.
לפני כמה שנים, הפסיכולוגית מישל רויה רד פירט את המאפיינים של מנהיגות טובה. ביניהם היו הגינות ואובייקטיביות, רצון לשרת את החברה ולא את עצמך, חוסר עניין בתהילה ובתשומת לב, והתנגדות לפיתוי להסתיר את האמת או להבטיח הבטחות בלתי אפשריות. לעומת זאת, מאמר בכתב העת לניהול ציבורי ומדיניות חברתית מונה את המאפיינים של מנהיגים בעלי אישיות פסיכופתית, נרקיסיסטית או מקיאווליאנית. אלה כוללים: נטייה לתמרן אחרים, מוכנות לשקר ולהונות כדי להשיג את מטרותיך, חוסר חרטה ורגישות ורצון להערצה, תשומת לב, יוקרה ומעמד. איזו מהרשימות האלה, לדעתך, מתארת בצורה הטובה ביותר את האנשים שמתחרים להוביל את המפלגה השמרנית?
בפוליטיקה כמעט בכל מקום אנו רואים מה שנראה כמו החצנה של פצעים או חסכים נפשיים. זיגמונד פרויד טענה זאת "קבוצות לובשות את אישיותו של המנהיג". אני חושב שיהיה נכון יותר לומר שהטרגדיות הפרטיות של אנשים חזקים הופכות לטרגדיות ציבוריות של אלה שהם שולטים בהם.
לחלק מהאנשים קל יותר לפקד על אומה, לשלוח אלפים למותם במלחמות מיותרות, להפריד ילדים ממשפחותיהם ולסבול סבל נורא מאשר לעבד את הטראומה והכאב של עצמם. מה שאנו רואים בפוליטיקה הלאומית ברחבי העולם הוא משחק בציבור של מצוקה פרטית עמוקה.
זה יכול להיות כוח חזק במיוחד בפוליטיקה הבריטית. הפסיכותרפיסט ניק דאפל כתב של "מנהיגים פצועים", שהופרדו ממשפחותיהם בילדותם המוקדמת כשנשלחו לפנימייה. הם מפתחים "אישיות הישרדותית", לומדים לנתק את רגשותיהם ולהקרין עצמי כוזב, המאופיין בהפגנה פומבית של יכולת והסתמכות עצמית. מתחת לפרסונה הזו יש חוסר ביטחון עמוק, שעשוי ליצור צורך בלתי נדלה בכוח, יוקרה ותשומת לב. התוצאה היא מערכת ש"מגלה באופן עקבי אנשים שנראים הרבה יותר מוכשרים ממה שהם באמת".
הבעיה אינה מוגבלת לחופים הללו. דונלד טראמפ תופס את המושב החזק ביותר עלי אדמות, ובכל זאת נראה שהוא רועש מקנאה וטינה. "אם הנשיא אובמה עשה את העסקאות שעשיתי", הוא טען השבוע, "התקשורת המושחתת תגדיר אותם כבלתי מדהימים. ... איתי, למרות הגדרת השיא שלנו בכלכלה וכל מה שעשיתי, אין קרדיט!". נראה ששום כמות של עושר או כוח לא מסוגלת לספק את הצורך שלו באישור והבטחה.
אני מאמינה שכל מי שרוצה לעמוד בבחירות ארציות צריך לקבל קורס פסיכותרפיה. סיום הקורס צריך להיות הסמכה לתפקיד. זה לא ישנה את התנהגותם של פסיכופתים, אבל זה עשוי למנוע מאנשים שמפעילים כוח לכפות את הפצעים העמוקים שלהם על אחרים. עברתי שני קורסים: האחד בהשפעת פרויד ודונלד ויניקוט, השני מהקורס של פול גילברט גישה ממוקדת חמלה. מצאתי ששניהם מועילים מאוד. אני מאמין שכמעט כולם ירוויחו מטיפול כזה.
פסיכותרפיה לא תבטיח פוליטיקה טובה יותר. של אלסטייר קמפבל פתיחות ראויה להערצה על בריאותו הנפשית והטיפול שלו ולא הפריעו לו להתנהג - כשעבד כרופא הספין של טוני בלייר - כבריון בעל פה גס, שהכה אנשים אחרים לתמוך במלחמה בלתי חוקית שבה מתו מאות אלפים. עד כמה שידוע לי, הוא לא הביע חרטה על תפקידו במלחמה התוקפנית הזו, התואמת את ההגדרה של בית הדין בנירנברג ל"פשע בינלאומי עליון".
הבעיה הבסיסית היא המערכת שדרכה אנשים כאלה נדחפים. אישים רעילים משגשגים בסביבות רעילות. מי שצריך לסמוך עליו הכי פחות בכוח סביר שיזכה בו. א מחקר בכתב העת לאישיות ופסיכולוגיה חברתית מצביע על כך שקבוצת התכונות הפסיכופתיות המכונה "דומיננטיות חסרת פחד" קשורה להתנהגויות שזוכות להערכה רבה בקרב מנהיגים, כמו קבלת החלטות נועזות והשתלטות על הבמה העולמית. אם כן, אנחנו בוודאי מעריכים את המאפיינים הלא נכונים. אם הצלחה בתוך המערכת דורשת תכונות פסיכופתיות, יש משהו לא בסדר עם המערכת.
בתכנון פוליטיקה אפקטיבית, זה יכול להיות שימושי לעבוד לאחור: להחליט איזה סוג של אנשים נרצה לראות שמייצגים אותנו, ואז ליצור מערכת שתביא אותם לקדמת הבמה. אני רוצה להיות מיוצג על ידי אנשים מתחשבים, מודעים לעצמם ומשתפים פעולה. איך תיראה מערכת שמגביה אנשים כאלה?
זו לא תהיה דמוקרטיה ייצוגית גרידא. זה עובד על עיקרון ההסכמה המשוערת: בחרת בי לפני שלוש שנים, ולכן יש להניח שהסכמת למדיניות שאני עומד ליישם, בין אם הזכרתי אותה בזמנו ובין אם לאו. היא מתגמלת את המנהיגים ה"חזקים וההחלטיים" שלעתים קרובות כל כך מובילים את מדינותיהם לאסון. מערכת הממתנת דמוקרטיה ייצוגית עם דמוקרטיה השתתפותית – אסיפות אזרחים, תקצוב משתף, ה יצירה משותפת של מדיניות ציבורית - סביר יותר לתגמל פוליטיקאים מגיבים ומתחשבים. ייצוג פרופורציונלי, המונע ממשלות עם תמיכת מיעוט לשלוט במדינה, הוא אמצעי הגנה פוטנציאלי נוסף (אם כי אין ערובה).
בחשיבה מחודשת על פוליטיקה, תנו לנו לפתח מערכות המעודדות אדיבות, אמפתיה ואינטליגנציה רגשית. תן לנו להעלים מערכות המעודדות אנשים להסתיר את כאבם על ידי שליטה באחרים.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
1 תגובה
הגרדיאן לא עוזר, יש הרבה סופרים רעילים.