במשך 66 שנים חי דור המייסדים של ישראל עם סוד אשם, כזה שהסתיר בהצלחה מהדורות שלאחר מכן. יערות ניטעו כדי להסתיר פשעי מלחמה. ספרי הלימוד של בית הספר ביצעו מיתולוגיות את האירועים סביב בריאת ישראל. הצבא זכה להערצה עיוור כמוסרי ביותר בעולם.
פעם, "נכבה" - ערבית ל"קטסטרופה", המתייחסת לנישול המולדת הפלסטינית ב-1948 - לא הייתה מצליחה להירשם אצל אף אחד מלבד מספר קטן של יהודים ישראלים. כיום, רק מי שמעולם לא צופה בטלוויזיה או קורא עיתון יכול לטעון בבורות.
בעוד מצעדים ופסטיבלים מתקיימים היום על ידי פלסטינים ברחבי האזור לציון יום הנכבה - לציון גירוש 750,000 פלסטינים מבתיהם ומחיקת יותר מ-500 כפרים - הישראלים יצפו.
למעשה, התקשורת הישראלית מלאה בהתייחסויות לנכבה ב-10 הימים האחרונים, מאז חגגה ישראל בשבוע שעבר את יום העצמאות שלה. שני ימי השנה לא ממש חופפים כי ישראל מציינת את הקמתה לפי הלוח העברי.
בזמן שיהודים ישראלים ניסו ליהנות ממסיבות רחוב נטולות אשמה בשבוע שעבר, הדיווחים בחדשות התמקדו בפעילות של בני ארצם - הפלסטינים שנותרו בתוך מדינת ישראל החדשה ומהווים כעת חמישית מהאוכלוסייה. ההערכות הן שאחד מכל ארבעה מתוך 1.5 מיליון האזרחים הפלסטינים הללו הוא בן למשפחה שנעקרה מבתיהם במלחמת 1948.
יותר מ-20,000 ערכו "מצעד השיבה" לכפר הרוס אחד, לוביה, שנקבר מתחת ליער ליד טבריה ובסמוך לכביש ישראלי מרכזי. גב ארוך אילץ אלפי יהודים ישראלים לצפות מקרוב בעודם זוחלים על פני תהלוכת הנכבה הגדולה ביותר בתולדות ישראל.
עבור אחרים, תמונות של הצועדים מניפים דגלי פלסטין ומספרים רבים על משטרת ישראל והפגנת נגד של לאומנים יהודים נראו בחדשות הטלוויזיה, באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות.
המתקפה על המיתולוגיה הלאומית היקרה של ישראל אינה מוטלת בספק. וזה משקף את עלייתו של דור חדש של פלסטינים שאינם מוכנים עוד לדחות את זקניהם הזהירים והפגועים יותר, אלה שחוו ישירות את אירועי 1948.
בני נוער אלו רואים עצמם כמייצגים לא רק את קרוביהם הקרובים אלא גם פלסטינים גולים שאין להם סיכוי לצעוד בחזרה לכפרם. רבים מפליטיה של לוביה הגיעו למחנה ירמוך בדמשק, שם הם סובלים מזוועות חדשות, שנקלעו בעיצומה של מלחמת האזרחים בסוריה.
הפלסטינים בישראל מעודדים לפעול גם על ידי יוזמות כמו תוכניותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לחוקק את ישראל כמדינה יהודית. הם רואים בזה את השלב האחרון של נכבה מתמשכת - ניסיון למחוק את מולדתם, בדיוק כפי שהכפרים נעלמו פעם.
הפלסטינים עושים רעש על הנכבה בכל חזית אפשרית - ולא רק ביום הנכבה. בשבוע שעבר דיווחו כלי תקשורת ברחבי העולם על מיזם אחד כזה: אפליקציית טלפון בשם iNakba שממפה את מאות הכפרים ההרוסים ברחבי ישראל. בקצרה היא הפכה לאחת מההורדות הפופולריות ביותר של אייפון, וחיברה בין פליטים באמצעות טכנולוגיה חדשה. iNakba משחזרת באופן גלוי פלסטין שישראל קיוותה ממש למחוק מהמפה.
האפליקציה היא יוזמה של עמותת זוכרות, ארגון ישראלי המנוהל במשותף על ידי יהודים ופלסטינים. הם מצאו דרכים יצירתיות ופרובוקטיביות יותר ויותר לתפוס כותרות.
הם מארגנים ביקורים קבועים בכפרים הרוסים שמספר הולך וגדל של יהודים ישראלים סקרנים משתתפים בהם, לעתים קרובות לנוכח התנגדות חריפה של הקהילות שנבנו על הריסות בתים פלסטינים.
זוכרות יצרה חבילת מידע בעברית על הנכבה למורים, אם כי גורמי החינוך אוסרים זאת. בשנה שעברה הוא ערך את פסטיבל סרטי הנכבה הראשון בתל אביב. הוא גם יוצר ארכיון של ראיונות מצולמים עם לוחמים ותיקים ישראלים המוכנים להודות בחלקם בגירוש.
זוכרות גם קיימה בשנה שעברה את הכנס הראשון אי פעם בישראל שדן לא רק בעקרון אלא גם כיצד ליישם את זכות השיבה למיליוני הפליטים הפלסטינים ברחבי האזור.
צעירים פלסטינים לוקחים את הרעיון בהתלהבות. אדריכלים מתכננים תוכניות לקהילות חדשות שישכנו את הפליטים על או ליד אדמותיהם הישנות.
משפחות פליטים מנסות להחזיר לעצמם מסגדים וכנסיות, בדרך כלל הבניינים היחידים שעדיין עומדים. כלי תקשורת ישראלים דיווחו בחודש שעבר כי פליטים פנימיים הותקפו בזמן שהם ערכו טבילה בכנסייתם לשעבר באל-באסה, שכעת מוצפת על ידי העיירה היהודית שלומי.
ערכו סדנאות בקרב קבוצות פליטים כדי לדמיין כיצד יכולה להיראות זכות שיבה. בני נוער משני כפרים נוצריים, איקרית ובירם, כבר הקימו מחנות בכנסיות הישנות שלהם, והעזו את ישראל לרדוף אותם כמו סבא וסבתא שלהם. קבוצה אחרת, אני לא נשאר פליט, מחפשת לייצא את הדוגמה הזו לכפרים אחרים.
גודל הצעדה ללוביה והתפשטות היוזמות הללו הם מדד לאופן שבו הפלסטינים אינם מוכנים עוד לדחות את ההנהגה הפלסטינית בסוגיית הפליטים או לחכות לתהליך שלום אינסופי כדי להתקדם משמעותית.
"העם שולח מסר להנהגה ברמאללה שהיא לא יכולה לשכוח או לשלול את זכות השיבה", אומר אביר קופטי, פעיל בצעדת לוביה. "אחרת ניקח את הנושא לידיים שלנו".
בינתיים, נעשית התקדמות מסוג עם יהודים ישראלים. חלקם הבינו, ולו בחוסר רצון, כי טרגדיה פקדה את הפלסטינים עם הקמתה של ישראל. אבל, כפי שמציין מארגן מצעד אחר, המאבק רחוק מלהסתיים. "זה צעד ראשון. אבל עכשיו הם חייבים לקחת אחריות על הסבל שלנו ולתקן".
ג'ונתן קוק זכה בפרס מרתה גלהורן המיוחד לעיתונאות. His latest books are “Israel and the Clash of Civilisations: Iraq, Iran and the Plan to Remake the Middle East” (Pluto Press) and “Disappearing Palestine: Israel's Experiments in Human Despair” (Zed Books). האתר שלו הוא www.jonathan-cook.net.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו