מקור: הניו יורק טיימס
מתי נעמי אוסקה נשרה מהאליפות הצרפתית הפתוחה ביום שני, לאחר שסירבה להשתתף בראיונות לתקשורת שלדבריה עלולים לעורר את החרדה שלה, היא לא רק הגנה על בריאותה הנפשית. היא שלחה מסר להקמת אחד מענפי הספורט המובחרים בעולם: לא נשלט עלי.
זה היה מהלך עוצמתי - והוא הכניס יותר אגרוף שהגיע מאישה צעירה בצבע. כשהמערכת היסטורית לא עמדה בשבילך, למה להקריב את עצמך כדי לקיים אותה? במיוחד כשיש לך את הכוח לשנות את זה במקום.
נשים תפקדו זה מכבר כשחקניות ביט בענפי ספורט שתוכננו על ידי גברים ועבורם. עכשיו גב' אוסקה, שבגיל 23 היא ספורטאית מרוויחה ביותר בהיסטוריה, הוא חלק מקבוצה הולכת וגדלה של ספורטאיות שמהמרות שהן יהיו מאושרות יותר - ואולי גם יבצעו טוב יותר - על ידי קביעת תנאים משלהן. יותר ויותר, יש להם את הקומה וההשפעה לעשות זאת.
בשנת 2019, האצנית מרי קיין, כיום בת 25, מוסבר איך במקום להמשיך ולפגוע בבריאותה הנפשית על ידי התחרות על מאמן המסלול המפורסם של נייקי אלברטו סלזאר, היא עזבה את הספורט ב-2017 לכמה שנים - ו בסופו של דבר משתנה זה. היא מתחילה סוג חדש של צוות מסלול נשים, שבו הספורטאיות עובדות בעמותה במקום לעבוד בתאגיד.
"זה הגיוני שספורטאים צעירים יותר מתחילים לעמוד על שלהם", אמרה לי גב' קין לאחר פרישתה של גב' אוסקה. "הציפיות שלנו השתנו".
גב' קין המשיכה, "כאשר ספורטאים אינם מוגנים, הם צריכים להיות מסוגלים לעשות בחירות שמגינות על עצמם. זה כמו להגיד שאתה לא רוצה להיות עם חברה שלא מתייחסת אליך טוב”.
-------
הייתי הבחורה הכי מהירה באמריקה, עד שהצטרפתי לנייקי
בגיל 17, מרי קיין כבר הייתה תופעה שוברת שיאים: הילדה המהירה ביותר בדור, והספורטאית האמריקאית הצעירה ביותר שהגיעה לנבחרת באליפות העולם. ואז, הכל השתנה.
- הייתי הילדה הכי מהירה באמריקה. "מרי קין!" "יש כאן נשים כמעט פי שניים מגילה" "נשארות בעקבותיה." קבעתי שיאים לאומיים רבים. והייתי סטודנט סטרייט-A. "קדימה, מרי קיין!" כשהייתי בן 16, קיבלתי טלפון מאלברטו סלזאר בנייקי. הוא היה מאמן המסלולים המפורסם ביותר בעולם והוא אמר לי שאני הספורטאי הכי מוכשר שהוא ראה אי פעם. במהלך השנה הראשונה שלי בקולג', עברתי להתאמן איתו ועם הצוות שלו במשרה מלאה במטה העולמי של נייקי. זו הייתה קבוצה של הספורטאים המהירים בעולם. וזה היה חלום שהתגשם. הצטרפתי לנייקי כי רציתי להיות הספורטאית הטובה ביותר, אי פעם. במקום זאת, עברתי התעללות רגשית ופיזית על ידי מערכת שתוכננה על ידי אלברטו ואושרה על ידי נייקי. זה מה שקרה לי. כשהגעתי לראשונה, צוות של נייקי היה משוכנע שכדי שאשתפר, אני צריך להיות רזה יותר ויותר רזה. צוות נייקי זה היה תוכנית הריצה המובילה במדינה. ובכל זאת לא היה לנו פסיכולוג ספורט מוסמך. לא היה תזונאי מוסמך. זה היה באמת רק חבורה של אנשים שהיו חברים של אלברטו. אז כשהלכתי למישהו לבקש עזרה, הם תמיד היו אומרים לי את אותו הדבר. וזה היה להקשיב לאלברטו. אלברטו כל הזמן ניסה לגרום לי לרדת במשקל. הוא יצר מספר שרירותי של 114 פאונד, והוא בדרך כלל היה שוקל אותי מול חבריי לקבוצה ומבייש אותי בפומבי אם אני לא עולה במשקל. הוא רצה לתת לי גלולות למניעת הריון ומשתנים כדי לרדת במשקל - האחרון שבהם אסור בשטח. רצתי נורא בתקופה הזו. זה הגיע לנקודה שבה הייתי על קו הזינוק והפסדתי את המירוץ לפני שהתחלתי, כי בראש שלי כל מה שחשבתי עליו זה לא הזמן שניסיתי לחבוט אלא המספר על הסקאלה שראיתי קודם לכן יְוֹם. זה יהיה נאיבי לא להכיר בעובדה שהמשקל חשוב בספורט. כמו מתאגרפים צריכים לשמור על משקל מסוים, או שאתה יודע שכולם תמיד מצטטים את המתמטיקה לגבי כמה שאתה רזה יותר, אתה הולך לרוץ מהר יותר כי אתה צריך לשאת פחות משקל. אבל הנה שיעור ביולוגיה שלמדתי בדרך הקשה. כאשר נשים צעירות נאלצות לדחוף את עצמן מעבר למה שהן מסוגלות בגילן הנתון, הן נמצאות בסיכון לפתח RED-S. פתאום אתה מבין שאיבדת מחזור במשך כמה חודשים. ואז חודשיים הופכים לשנתיים. ובמקרה שלי, זה היה בסך הכל שלושה. ואם את לא מקבלת מחזור, לא תוכל לקבל את הרמות הדרושות של אסטרוגן כדי לשמור על בריאות עצם חזקה. ובמקרה שלי, שברתי חמש עצמות שונות. מגזין הניו יורק טיימס פרסם סיפור על איך אלברטו אימן אותי וטיפח את הכישרון שלי. לא עשינו שום דבר מזה. הרגשתי כל כך מפוחדת. הרגשתי כל כך לבד. והרגשתי כל כך לכודה. והתחלתי לעלות על מחשבות אובדניות. התחלתי לחתוך את עצמי. כמה אנשים ראו אותי חותך את עצמי ו... סליחה. אף אחד לא באמת עשה כלום או אמר כלום. אז ב-2015 רצתי את המירוץ הזה, ולא רצתי סופר טוב. ולאחר מכן, הייתה סופת רעמים. חצי מהמסלול היה מתחת לאוהל אחד. אלברטו צעק עליי לפני כל השאר במפגש, והוא אמר לי שעליתי בבירור חמישה פאונד לפני המירוץ. זה היה גם באותו לילה שסיפרתי לאלברטו ולפסיכולוג הספורט שלנו שאני חותך את עצמי. והם די אמרו לי שהם רק רוצים ללכת לישון. ואני חושב שבשבילי, זו הייתה הבעיטה שלי בראש איפה שהייתי כמו, "המערכת הזאת חולה". אני חושב שאפילו עבור ההורים שלי במובנים מסוימים, ברגע שהשמעתי להם סוף סוף, זאת אומרת, הם היו מזועזעים. הם קנו לי את הטיסה הראשונה הביתה. והם היו כמו, "עלו על הטיסה הזו. צא משם לעזאזל." אפילו לא ניסיתי להגיע לאולימפיאדה יותר. רק ניסיתי לשרוד. אז עשיתי את הבחירה הכואבת ועזבתי את הקבוצה. "אחרי חקירה רב שנתית, ארה"ב הסוכנות למניעת סמים אסרה את אלברטו סלזאר מהספורט לארבע שנים". "נייקי תסגור את פרויקט אורגון." "מנכ"ל נייקי מארק פארקר פרש מהחברה בינואר 2020". הרפורמות הללו הן בעיקר תוצאה ישירה של שערוריית הסימום. הם לא מכירים בעובדה שיש משבר מערכתי בספורט הנשים ובנייקי, שבו הגוף של נערות צעירות נהרס על ידי מערכת מתעללת רגשית ופיזית. זה מה שצריך לשנות, והנה איך אנחנו יכולים לעשות את זה. ראשית, נייקי צריכה להשתנות. במסלול ובשטח, נייקי היא כולה חזקה. הם שולטים במאמנים המובילים, בספורטאים, במרוצים, אפילו בגוף המנהל. אתה לא יכול פשוט לפטר מאמן ולבטל תוכנית ולהעמיד פנים שהבעיה נפתרה. הדאגה שלי היא שנייקי רק הולכת למתג מחדש את התוכנית הישנה ולהעמיד את עוזרי המאמנים הוותיקים של אלברטו בראש. שנית, אנחנו צריכים יותר נשים בשלטון. חלק ממני תוהה אם עבדתי עם יותר פסיכולוגיות נשים, תזונאיות ואפילו מאמנים איפה שהייתי היום. נקלעתי למערכת שתוכננה על ידי ועבור גברים, שהורסת גופות של נערות צעירות. במקום להכריח נערות צעירות להסתדר בעצמן, עלינו להגן עליהן. יש לי באמת תקווה לספורט. ואני מתכנן לרוץ עוד שנים רבות.
------
ספורטאים בעלי שם גדול אחרים אומרים לא. באפריל, סימון בילס, בת 24, עזבה את נייקי הכל יכולה בשביל לתת חסות, אתלטה, שהיא אמר יעשה "תמכו בי לא רק כספורטאי אלא רק כאינדיבידואל." הצעד שלה הגיע אחרי אליסון פליקס, ספורטאי אתלט מעוטר, אתגר את נייקי ב-2019 על ענישה של ספורטאיות בהריון והצטרפה לאתלטה. (נייקי שינתה מאז את המדיניות שלה.)
הנשים האלה מדרבנות ומשקפות בבת אחת דור שמבין שגם אם יתמזל מזלנו לעשות עבודה שאנחנו אוהבים, להגיד לא יכול להיות טוב יותר מאשר להתפשר. ראינו זאת עם סלבריטאים צעירים אחרים, כמו השחקן, הסופרת והבמאית הבריטית מיכאלה קואל, אשר אמרה ל-Vulture שהיא סירבה לעסקת נטפליקס בסך מיליון דולר כשהסטרימר לא נתן לה לשמור על אחוז מזכויות היוצרים על התוכנית שלה "I May Destroy You". היא פיטרה את הסוכנים שלה בארה"ב בגלל שדחפו את העסקה, ובמקום זאת בחרה הדרך הנועזת ללכת ללא סוכנים בהוליווד.
מאזן הכוחות השתנה - חלוקה מחדש של המינוף בין אישי ציבור, העיתונאים והפרסומים שמסקרים אותם, והחברות שהם עושים איתן עסקים. המדיה החברתית סיפקה לספורטאים ולסלבריטאים אחרים קו ישיר לציבור שלהם, וניתק את המתווכים. כאשר גב' אוסקה פרסם הצהרה כשהיא מסבירה את החלטתה ואת הצעדים שהובילו אליה, היא עשתה זאת בפלטפורמות שלה.
כפי שכתבה אגדת הטניס בילי ג'ין קינג בטוויטר, "בימינו, ללא העיתונות, אף אחד לא היה יודע מי אנחנו או מה חשבנו". אבל עבור שחקנית צעירה כמו גב' אוסקה, התקשורת המסורתית כבר לא נחוצה כדי שהעולם ידע מי היא ומה היא חושבת.
ואכן, ההצהרה של גב' אוסקה, שנראה היה שנכתבה באפליקציית הפנקס של הטלפון שלה, הייתה ללא ספק בין השימושים המשפיעים ביותר במדיה בקריירה שלה.
בפוסט שלה היא התייחסה להסתגרות ולחוסר הנוחות שלה עם דיבור בפני קהל. "אני לא דוברת פומבית טבעית וזוכה לגלי חרדה עצומים לפני שאני מדברת עם התקשורת העולמית", כתבה. "אני ממש עצבני ומוצא את זה מלחיץ לנסות תמיד לעסוק".
היא הצביעה על אליפות ארצות הברית הפתוחה 2018 כתחילת הדיכאון שלה, וכל מי שצפה בה בטקס הגביעים אז לא יטיל ספק עד כמה זה היה מלחיץ עבור גב' אוסקה, שהייתה אז בת 20. שם, אחרי שהרגיזה את סרינה וויליאמס בגמר שנוי במחלוקת, היא עמדה כששריקות בוז מילאו את האצטדיון. גב' אוסקה משכה את המצחייה שלה על פניה כשהיא בכתה, וגב' וויליאמס כרכה את זרועה סביבה.
זה לא צריך להפתיע שספורטאיות צעירות מתרגזות ממה שהן נתקלות בהן כשהן יוצאות למקצוען. הם הגיעו דרך מערכת אתלטית אמריקאית שחוקית מחויבת להתייחס לבנים ולבנות כשווים - רק כדי למצוא עולם ספורט מקצוען שעדיין שם את הגברים במקום הראשון. (גב' אוסקה היא האתלטית בעלת השכר הגבוה ביותר בעולם, כן, אבל היא מאחור 14 גברים.)
"זה כאילו יש זכוכית מגדלת על ההבדל באופן שבו מתייחסים אלינו על סמך מגדר, ואני חושב שבגלל זה, ספורטאיות מסתכלות מסביב וחושבות, 'למה צריך להתייחס אליי גרוע יותר? למה צריך להתייחס אליי אחרת?'" אמרה גב' קין. "זה גורם לנו לרצות לדבר הרבה יותר כי זה לא עדין, כאילו אנחנו בעמדות שונות או משהו שיכול להסביר את הפער. אתה מבין, 'בסדר, זה מפורש'".
וזה מכעיס. גב' אוסקה, גב' בילס, גב' קיין ואחרות זוכות למחיאות כפיים ברשתות החברתיות, במיוחד על ידי נשים אחרות בהשראת נכונותן לשים את הרווחה והבריאות הנפשית שלהן בראש סדר העדיפויות, אך הן גם מתמודדות עם תגובה נגדית וספקנות - ומסתכנות באופן משמעותי אובדן הכנסה.
כמו ספורטאים מצליחים רבים, גברת אוסקה מקבלת רוב הרווחים שלה מהמלצות, לא כספי פרסים או משכורות. הפרופיל הגבוה שלה התחיל עם ההישגים שלה במגרש הטניס, והכישרון שלה מקיים את הפרופיל הזה, אבל היא גדלה למותג מכובד ומשפיע בעצמה. לעתים קרובות היא לקחה סיכונים עם ההשפעה הזו, בין אם זה לבישת מסכות לתמיכה ב-Black Lives Matter באליפות ארצות הברית הפתוחה בשנה שעברה או דחיקה נגד מבקרים ברשתות החברתיות שביקרה אותה על כך שהרסה את תדמיתה ה"תמימה" על ידי פרסום תמונות שלה בבגד ים.
במקרה זה, גב' אוסקה הייתה מוכנה לשלם עבור החלטתה לדלג על ראיונות לתקשורת - ולקבל כל קנס שהוטל על ידי פקידי צרפת הפתוחה. היא פשוט לא רצתה לדבר שיסיח את דעתה מהמשחק.
כל מי שנוטה לציניות בנוגע לדאגתה של גב' אוסקה מהתקשורת צריך רק לצפות בשאלה שהוצגה במסיבת עיתונאים לאחרונה באליפות צרפת הפתוחה לסנסציית הטניס בת ה-17 קוקו גאף: "הרבה פעמים משווים אותך לאחיות וויליאמס. אולי זה בגלל שאתה שחור. אבל אני מניח שזה בגלל שאתה מוכשר ואולי גם אמריקאי." על פי הדיווחים הכריז עיתונאי, באופן מוזר, לפני ששאלנו, "יכול להיות לנו גמר בינך לבין סרינה. זה משהו שאתה מקווה לו? כלומר, 22 שנים מפרידות ביניכן בנות".
הפרק האחרון הזה הוא עדות לכך שכאשר ספורטאים כמו גב' אוסקה ולברון ג'יימס אומרים להימנע מלהגיב על גזענות או פוליטיקה ובמקום זאת לשתוק ולשחק, זה תמיד כלל אזהרה שלא נאמרה: "אלא אם כן נצליח להרוויח מהקול שלך".
יש דרכים לשפר. ככל שספורטאים מובילים מגוונים במונחים של מגדר ומוצא אתני, כתבי ספורט יכולים לעמוד לעשות יותר מאותו הדבר. ובכל מקרה, שני הצדדים צריכים להתייחס לאירועים שבהם הם נפגשים כדי לקדם את הספורט שלהם כהזדמנות, לא כזכות - ולהפיק מהם את המרב.
אבל הכי חשוב, ברוקר הכוח המסורתי - בין אם הם הטורנירים, המותגים או התקשורת - צריכים להבין שהשמירה על עצמם כרוכה כעת גם בשמירה על הספורטאים והקשבה למה שהם רוצים. כי יותר ויותר, ספורטאים מחזיקים בקלפים.
בסופו של דבר, הימנעותה של גב' אוסקה רק הוכיחה את היקף השפעתה. אם מארגני אליפות צרפת הפתוחה רצו עיתונות, הם קיבלו את זה.
לינדזי קרוז היא כותבת ומפיקה של דעות.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו