לפי מחקר שנערך לאחרונה, 86 אחוז מהנשים שבילו זמן בכלא מדווחות על תקיפה מינית בשלב מסוים בחייהן. כמו כן, בעוד שנשים ייצגו רק 13% מאוכלוסיית הכלא בין 2009 ל-2011, הן ייצגו 67% מהקורבנות של קורבנות מינית של צוות על אסירים. אלימות מינית כל כך בולטת בקרב נשים כלואות וכלואות עד שהסנאטור קורי בוקר, (D-NJ,) כותרת התופעה הכוללת כ"צינור של ניצול טראומה מינית לאסיר".
המספרים הללו מגיעים ממכון ורה לצדק, שחיבר בשנה שעברה סקר שכותרתו "התעלמו מהם: נשים ובתי כלא בעידן של רפורמה." בהתחשב במספר העולה של נשים כלואות, במיוחד בבתי כלא מקומיים, והיעדר מחקר עליהן, המכון רצה לבחון מי הן אותן נשים ואיזה מצוקות הן התמודדו. ממצאים אחרים היו מדאיגים באותה מידה כמו אלה לעיל.
שני שלישים מהנשים בכלא הן צבעוניות, ורוב האוכלוסייה היא גם בעלות הכנסה נמוכה. יתרה מכך, כמעט 80 אחוז מהכלואים הן אמהות, רובן מגדלות ילד ללא בן זוג. 32% נכלאו בגין עבירות לא אלימות, בעוד ש-82% סובלים ממחלות נפש חמורות ו-77% סובלים מהתמכרות לסמים או לאלכוהול. לבסוף, 60 אחוז מהנשאלים היו קורבנות של אלימות בני זוג ועוד XNUMX אחוז חוו אלימות של מטפלים.
הגברת הראשונה של ניו יורק צ'ירליין מקריי, שעובדת עם נשים ב רוכב איילנד, הוסיפה כי בנוסף לשכיחות של תקיפות מיניות, התעללות וטראומה הקיימות בחיי רוב הנשים הכלואות, "נשים לכודות לעתים קרובות במעמד של שכר נמוך יותר", אמרה לסלון בפרק האחרון של "שיחות סלון ."
המציאות הכלכלית הזו היא לעתים קרובות מה שמעורר את הפשעים שבסופו של דבר מנחיתים את הנשים הללו בבתי הכלא המקומיים מלכתחילה. לורי גרדוק, מנהלת המשפט הפלילי של קרן מקארתור, שהייתה שותפה לפרסום הסקר, אמרה לסלון שנשים רבות מגיעות לכלא בגלל "פשעי עוני". במהלך הסקר היא נתקלה בנשים שנכלאו מסיבות כמו כרטיסי חניה ללא תשלום, גניבת בגדים מוזלים לילדיהן ובשל אי התייצבות לבית המשפט.
"הרבה אנשים נמצאים שם כי הם לא שילמו את הקנסות והאגרות שלהם, לא שילמו את מזונות הילדים שלהם, יש להם צווי ספסל בולטים", הוסיפה. מעבר לכך, רבים נאלצים להישאר בכלא בהמתנה לקדם משפט מכיוון שאין להם משאבים לשלם ערבות במזומן.
הסקר מצא שבשנת 2012, 36 אחוז מהנשים הוחזקו ביחידה לפני משפט במסצ'וסטס מכיוון שלא יכלו להרשות לעצמן סכומי ערבות של פחות מ-500 דולר. בהתחשב בכך שנשים שחורות ולטיניות חיות בשיעורי הכנסה נמוכים שאינם פרופורציונליים לאוכלוסייה הלבנה, הן גם הקבוצות המושפעות ביותר ממערכת הערבות במזומן.
פשוט, המציאות הכלכלית של נשים בשילוב עם המציאות הכלכלית עבור אנשים צבעוניים, משתלבת כדי ליצור מערכת שבה בני אוכלוסיות מסוימות בסיכון הממתינות למשפט, עלולים לבלות זמן משמעותי מאחורי סורג ובריח בגין עבירות קלות שהן נאלצו לבצע ללא קשר לשאלה אם הם מורשעים או לא. "זו באמת דלת מסתובבת," אמר גרדוק. "השהייה קצרה בכלא יכולה להפריע מאוד לנשים".
גארדוק הדגיש גם נקודה נוספת. "במהלך אותו פרק זמן שבו ראינו גידול בכליאה ביחס לבתי כלא, ראינו צמיחה והסתמכות על בתי הכלא", המשיכה. "אז הם הפכו למהפך, התמסרו פחות להגנה על ביטחון הציבור ויותר בקנה אחד עם דיור של אנשים עניים, ואנשים עם בעיות בריאות התנהגותיות, או היכן שמערכות אחרות הכשילו אותם."
רבות מהבעיות הללו מתגברות רק ברגע שאישה נכלאת, מכיוון ש"רוב סביבות הכלא לא תוכננו מתוך מחשבה עליהן ואינן לוקחות בחשבון את המצוקות המיוחדות שחוו", נכתב בדו"ח. גרדוק הסבירה כי בתי כלא רבים אינם מצוידים להתמודד עם בעיות גינקולוגיות, הריון, מחזורי מחזור או העובדה שרוב הנשים בכלא שומרות על המשמורת על ילדיהן.
כל הנתונים הללו מצביעים על בעיה בולטת ברפורמה במשפט הפלילי. קובעי מדיניות נוטים להתייחס לרפורמה בשלבים, לתעדף אוכלוסיות מסוימות ולהותיר התעלמות רבה מאחרות. מכיוון שנשים עדיין מייצגות אחוז קטן מאוכלוסיית הכלא, "הכלא לא מיקד את זמנם או את המשאבים שלהם כדי לחשוב על הצרכים הספציפיים שצריך לטפל בהם", אמר גרדוק. "זו הסיבה שהכלא, במובנים רבים, יגרום לנשים להחמיר עוד יותר."
בסך הכל, אם כי האוכלוסייה של 1.2 מיליון נשים המפוקחת כיום על ידי מערכת המשפט הפלילי משקפת במובנים רבים את זו של גברים כלואים, שכן שתיהן משפיעות באופן לא פרופורציונלי על אנשים בעלי הכנסה נמוכה ועל אנשים צבעוניים. עם זאת, הרפורמים ממעטים לכלול נשים בדיון על כליאה המונית ורפורמה במשפט הפלילי. זה מחדל בולט בהתחשב בשינוי הדמוגרפי של מי שמאחורי סורג ובריח.
אמנם חלה ירידה כוללת במספר הגברים הכלואים ברמה המקומית והמדינתית, אך הדבר אינו נכון לגבי נשים כלואות. למעשה, "שיעור הגידול של כליאת נשים עלה על גברים ביותר מ-50% בין 1980 ל-2014", אומר פרויקט גזר הדין.
בהתחשב בכך שנשים הן אוכלוסיית הכלא הצומחת ביותר במדינה, זו של קרן מקארתור אתגר בטיחות וצדק עובדת עם תחומי שיפוט כדי לטפל ב"שימוש לרעה ושימוש יתר בבתי הכלא" ולצמצום אוכלוסיות הכלא על ידי טיפוח מערכות משפט שוויוניות יותר.
מכון ורה וקרן מקארתור רואים ברפורמות ספציפיות לנשים את הדרך היחידה קדימה. "זה הרבה יותר מסובך ממה שזה לגברים", הוסיף מקריי.
בניסיון להתמודד עם זה, הקרן בחרה תחומי שיפוט שונים עם משאבים שונים כדי להוכיח ש"ללא קשר למשאבים שלהם", אמר גרדוק, "אם יש להם את הרצון הפוליטי, ואם יש להם את הידע והמידע, שהם יכולים לחוקק את רפורמה כדי למנוע שימוש מיותר בכלא ועדיין לטפל בסוגיית הפער הגזעי והכלכלי".
הייתה תגובה מהוססת למצוקתן של נשים כלואות גם בקונגרס. ביולי, בוקר הציע הצעת חוק חדשה בשם "חוק הכבוד לנשים כלואות" שנחתמו על ידי הסנאטורים הדמוקרטיים אליזבת וורן, קמאלה האריס ודיק דורבין. לפי סלייט, חלק מההוראות כוללות א איסור על כבילה או השמה בבידוד של אסירות בהריון.
יתרה מכך, הצעת החוק תחייב את בתי הכלא לספק מוצרי מחזור בחינם למי שממתינים למשפט ושומרים גברים מלפקח על אסירות בחדרי שירותים, למעט במצבי חירום. אסירים לא יחויבו עוד על התקשרות לחברים ובני משפחה. הצעת החוק תשקול גם השמה של נשים אסירות שהן אמהות ביחס למשפחותיהן, ותטפח תקשורת וביקור נגישים יותר בין אמהות לילדיהן בכלל.
רפורמות אלו ואחרות המוצעות בחוק הכבוד עולות בקנה אחד עם מה שמכון ורה דוחק. עם זאת, חוק הכבוד יחול רק על נשים בבתי כלא פדרליים. אפילו עם המעבר שלו, הדברים לא ישתנו עבור האנשים בבתי הכלא ובבתי הכלא של המדינה, המהווים את הרוב המכריע של הנשים הכלואות בארצות הברית.
בכל מקרה, המצב החמור ממילא של נשים מאחורי סורג ובריח - ובאופן ספציפי בכלא - נשחק עוד יותר כלפי הבלתי אנושי עם כל יום שעובר. זהו משבר שיטתי, שעד כה עבר את החוק והלוגיסטיקה כדי לקבל את ממדי החירום המוסרי הזה.
"אני יודע שקורה הרבה עכשיו," בוקר אמר לזיקוק 29, בהתייחסו לאקלים הפוליטי. "אבל אתה תמיד יכול לשפוט את גדולתה של חברה על ידי הסתכלות על מי היא כולאת ואיך היא מתייחסת אליהם". לפי המדד הזה, לארצות הברית יש הרבה מה לעשות כדי לטעון לגדולה כלשהי.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו