זו הייתה חוויה מעניינת למדי לשמוע את סגן נשיא ארצות הברית דיק צ'ייני ושר ההגנה דונלד רמספלד אומרים לנו שכנראה יותר אמריקאים הולכים למות בהתקפות טרור עתידיות. זה "בלתי נמנע", הם אומרים, ובאמת אין כל כך הרבה שהם או כל אחד אחר יכולים לעשות בקשר לזה. "בואו נהיה אמיתיים", הם אומרים לאזרחים שלהם, יש שם כמה "רעים" מסוכנים באמת ששונאים את אמריקה בגלל כל החופש והדמוקרטיה שלנו.
כדי להחמיר את המצב, הם מציינים, "עושי הרשע" מוכנים למות, מה שהופך אותם כמעט לבלתי אפשרי לעצור אותם, ורוב הסיכויים שחלק מ"עושי הרע" האמריקאים האלה שונאי חופש הגיעו למכשירים גרעיניים בקנה מידה קטן.
זה לא שילוב טוב: בחורים רעים ששונאים את אמריקה (ארץ החירות והדמוקרטיה), מוכנים למות ומוכנים לפרוס את טכנולוגיית הטרור הגרועה ביותר שידעה ההיסטוריה.
אני מניח שצ'ייני ורמספלד חושבים שהאמריקאים צריכים לשלוח להם נהר של כרטיסי תודה. אחרי הכל, הם עושים את מה שהמעמד הפוליטי עושה לעתים רחוקות כל כך - הם נותנים לנו את זה ישר, כמו שהדברים באמת. הם מספרים את זה כמו שזה. הם מתייחסים אלינו כאל מבוגרים ומדברים איתנו גבר לגבר וגבר לאישה, ונותנים לנו ראש הוגן. שום תחושת ביטחון מזויפת שסופקה להמונים על ידי האליטה היודעת כל כאן. אתה חייב להעריץ את זה, נכון?
לא בסדר. עלינו לסרב למחוא כפיים לכנותם כביכול של רמספלד וצ'ייני משתי סיבות לפחות. ראשית, ההצהרות שלהם "מריחות מאוד של פוליטיקה", כדי לצטט את ג'ורג' וו. בוש שהתייחס להאשמות הדמוקרטיות לפיהן הבית הלבן החמיץ שלטים שאולי היו מובילים לפעולות המונעות 9-11. הם רוצים, כמובן, להתמודד עם הרעש השערורייתי הנוכחי על כישלונה לכאורה של וושינגטון להגיב לאזהרות הטרור שלפני 9-11 תוך דאגה מינימלית לבטיחות האזרחים האמריקאים. ברור שהם מנסים לכסות את הצד האחורי שלהם ושל ממשל בוש לאור הגילויים האחרונים וחוסר יכולתם הסביר למנוע התקפות עתידיות.
שנית וחשוב יותר, הם משקרים דרך שיניים אימפריאליות באופן שמסוכן ביותר לכולם, כולל האמריקאים. הם לא משקרים לגבי הסבירות להתקפות עתידיות. הם לא משקרים כשהם מציינים שטרוריסטים מתאבדים כמעט בלתי אפשרי לעצור ברגע שהם מתחייבים לפעולה. והם לא משקרים כשהם אומרים של"עושי הרשע" כנראה יש את היכולת לזרוע הרס רדיואקטיבי. אולם לאחר ההצהרות הללו, הדברים מתערערים וצ'ייני ורמספלד עוסקים בשתי הטעיות עמוקות, מסוכנות וקשורות קשר אינטימי.
ההונאה הראשונה שלהם גורסת שארה"ב היא יעד מכיוון שהטרוריסטים מתנגדים לחירויות הפנימיות ולדמוקרטיה שלנו. ברור למדי מהצהרותיהם של טרוריסטים אנטי-אמריקאים שמה שמכעיס את האנשים שרוצים לתקוף את אמריקה יותר מכל אינו טבעה של החברה הפנימית של אמריקה. הם זועמים ביותר על מה שאמריקה עושה כלפי חוץ, כולל החיילים שהיא מעמידה בסעודיה, הסיוע הצבאי והכלכלי האדיר שהיא מספקת לישראל, והסנקציות הקטלניות שהיא מטילה על עיראק. העיתונאי הבריטי המוערך רוברט פיסק ראיין את בן לאדן פעמיים בעשור האחרון. כמו תמיד, בן לאדן משתמש בסמליות דתית ומתייחס רבות לגרסה הקיצונית המיוחדת שלו לאסלאם. עם זאת, ברור מהראיונות הללו שמה שמטריד את בן-לאדן יותר מכל הוא הנוכחות הצבאית של ארצות הברית ליד אתרים קדושים לאסלאמיים במכה ובמדינה ומדיניות ארה"ב בעיראק ובישראל.
אם בן-לאדן וחסידיו כל כך כועסים על חירויות ודמוקרטיה פנימית של ארה"ב, מדוע הם היו בצד של ארה"ב בסוף שנות ה-1980, כשאמריקה נהנתה, אם בכלל, יותר מחופש ודמוקרטיה מבית מאשר היום? התשובה, כמובן, היא מדיניות החוץ של ארה"ב. עד 1991, ארה"ב הייתה הספקית והתומכת העיקרית של בן-לאדן ואחרים במאבק נגד הממשלה הפרו-סובייטית באפגניסטן. יתרה מכך, אם בן-לאדן והשאר כל כך כועסים על החופש והדמוקרטיה הפנימית של מדינות מערביות "כופרות", אז למה קנדה, דנמרק, הולנד, שוודיה, ניו זילנד ושוויץ אינן (אם להזכיר כמה לא- מדינות דמוקרטיות אסלאמיות) מודאגים מהתקפות גדולות מאל קוידה? למדינות האלה יש יותר חופש ודמוקרטיה פנימית, וככל הנראה (מנקודת מבט שנשארה במידה ניכרת מרמספלד וצ'ייני) מאשר בארה"ב. מה שאין להם כמובן, הוא הרקורד הנורא והטרוריסטי של אמריקה של הרס והתערבות במזרח התיכון.
השקר הגדול השני של צ'ייני ורמספלד, והוא צומח ישירות מהשקר הראשון שלהם, הוא שהם יכולים לעשות מעט כדי להפחית משמעותית את הסבירות להתקפות טרור עתידיות. לא נכון - קובעי מדיניות יכולים להשיג בדיוק את התוצאה הזו בצורה מאוד פשוטה. הם יכולים לנקוט עמדה צנועה ושלווה יותר ביחס למזרח התיכון, כזו שמחפשת שיתוף פעולה עם העולם הערבי ולא שליטה בו. באופן יותר ספציפי:
הם יכולים לסלק חיילים אמריקאים מסעודיה ומבסיסים אחרים במזרח התיכון. הם יכולים לבטל את הסנקציות שהרגו יותר מחצי מיליון ילדים עיראקים.
הם יכולים לנקוט עמדה נחרצת הרבה יותר כלפי ישראל, ולהכריח אותה מדינה, הנשענת במידה רבה על סיוע אמריקאי, לשנות באופן דרמטי את יחסה לפלסטינים.
הם יכולים לפתח מקורות אנרגיה חלופיים ושיטות עבודה כדי להפחית את התלות האסונית מבחינה סביבתית של החברה האמריקאית בנפט מהמזרח התיכון ובכך להפחית את ה"צורך" של אמריקה להיות מעורבת במזרח התיכון מלכתחילה. האם מישהו מטיל ספק ברצינות בכך שהמעורבות של ארה"ב באזור זה היא ברובה המכריע של נפט?
הם יכולים לצמצם את ההשפעה הפוליטית ואת כוחה הפוליטי של התעשייה הצבאית המקומית של אמריקה, שהרוויחה מזה זמן רב מהקטל של המזרח התיכון והזינה אותו, כשהיא מחמשת כמעט את כל הצדדים באורגיית הרצח והמהומה של האזור הזה.
הם יכולים לפרוץ מההיסטוריה הארוכה של ארה"ב של מיליטריזם אימפריאלי, ולשחרר מאות מיליארדי דולרים כדי לשפר את התנאים החברתיים והכלכליים במזרח התיכון ולמעשה בכל העולם. זה יצמצם משמעותית את מאגר התמיכה ההולך וגדל והאדיר בטרור האנטי-אמריקאי בעולם הערבי ובמקומות אחרים. הוצאה על דיור בר השגה, חינוך, שירותי בריאות, הכשרה לעבודה, מים בטוחים לשתייה ועוד הרבה יותר במזרח התיכון ובמקומות אחרים תעשה לאין שיעור מאשר השקעה בצבא כדי להפוך את האמריקאים לבטוחים יותר.
חבריי האמריקאים, בואו נהיה כנים באמת לגבי המצב בו אנו נמצאים. האמת היא שקובעי המדיניות שלנו יכולים לעשות לא מעט כדי להפוך אמריקאים רגילים לבטוחים משמעותית מפני התקפות טרור עתידיות. הבעיה, והיא קשה, היא שהדברים שהכי צריכים להיעשות לא משאירים הרבה מקום לאנשים כמו צ'ייני ורמספלד, שהקריירות והתיקים הארוכים והמכובדים שלהם קשורים כולם בשמן- דרך חלקה של מיליטריזם אימפריאלי. ההמלצות שהוצעו לעיל פשוט נופלות מהפרמטרים של שיח מקובל במסדרונות הכוח האמריקאי
ובכן, אז הגיע הזמן לפתוח את המסדרונות האלה לקלט פופולרי ושכל ישר. תקראו לי משוגע, אבל אני חושב שאמריקאים רגילים (שלא מועברים למקומות מסתור שנבנו על ידי הממשלה במקרה של מתקפה גרעינית) צריכים להעריך את הישרדותם יותר מההגמוניה העולמית של ארה"ב. הם צריכים גם להעריך את חייהם יותר מהקריירות של גברים חזקים שלא יכלו לומר את האמת גם אם חייהם תלויים בה כמו כולנו.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו