מקור: Dispatches from the Edge
במובנים רבים זה לא באמת משנה מי — החות'ים בתימן? איראנים? שיעים בעיראק? - שיגר את הטילים והרחפנים לעבר ערב הסעודית. מי שעשה את זה שינה את כללי המשחק, ולא רק במזרח התיכון. "זהו רגע שבו התקפה עוקפת את ההגנה, כאשר לחזקים יש סיבה לפחד מהחלשים", מציין ההיסטוריון הצבאי ג'ק ראדי.
למרות תקציב ביטחון של 68 מיליארד דולר בשנה - ההוצאה השלישית בגובהה של כל מדינה בעולם - עם חיל אוויר ברמה עולמית ומערכת נ"מ מתקדמת כביכול, קומץ מל"טים במרתף מציאה ו טילי שיוט חמקו דרך המכ"ם הסעודי והרסו את כלכלת הנפט של ריאד. כל אותם 18 מיליון מטוסי קרב ושלושה מיליון דולר טילי נ"מ פטריוט פופ נראים פתאום די לא רלוונטיים.
זו בקושי התחלה היסטורית. הדרקונים הבריטיים בקונקורד היו מאומנים וחמושים טוב יותר מאשר חבורת חקלאים של מסצ'וסטס, אבל הראשונים היו במרחק של 5,000 מייל מהבית והיו עוד הרבה מהאחרונים, וכך האנגלים קיבלו הצלפות. הצבא הצרפתי בווייטנאם היה עדיף בהרבה בכוח האש מאשר הווייט מין, אבל זה לא נחשב הרבה בג'ונגלים של דרום מזרח אסיה. וארה"ב הייתה הרבה יותר חזקה מהמורדים באפגניסטן ובעיראק, אבל עדיין הפסדנו בשתי המלחמות.
המתקפה ב-14 בספטמבר על בתי הזיקוק של ארמקו של ערב הסעודית באבקאיק ובח'וראייס עשתה יותר מהפקעת 50% מתפוקת הנפט של ערב הסעודית, היא טלטלה את עמודי התווך של מדיניות החוץ של וושינגטון באזור והדגימה את שבריריות אספקת האנרגיה בעולם.
מאז 1945, המדיניות של וושינגטון במזרח התיכון היה לשלוט באספקת האנרגיה העיקרית של העולם על ידי שליטה פוליטית וצבאית במפרץ הפרסי, המייצג כ-15% ממשאבי הגלובוס. דוקטרינת קרטר משנת 1979 קבעה במפורש כי ארה"ב שומרת לעצמה את הזכות להשתמש בכוח צבאי במקרה של כל איום על הנפט והגז של האזור.
לשם כך פרסה וושינגטון רשת של בסיסים ברחבי האזור ומחזיקה באחד הציים הימיים הגדולים שלה, החמישי, שבסיסה במפרץ. היא חימשה את בעלות בריתה ונלחמה בכמה מלחמות כדי להבטיח את הבכורה שלה באזור.
וכל זה פשוט נדפק לתוך כובע משופע.
וושינגטון מאשימה את איראן, אבל הראיות לכך מפוקפקות. האמריקנים עדיין לא הפיקו מפת מכ"ם המראה מהיכן מקור הטילים, ואפילו ממשל טראמפ והסעודים הצטמצמו בהאשמת טהרן ישירות, במקום זאת אמרו שהאיראנים "ממנו" את המתקפה.
חלק מזה הוא פשוט מיושן קולוניאלי דפוסי חשיבה: החות'ים ה"פרימיטיביים" לא הצליחו לעשות זאת. למעשה, החות'ים שיפרו את מיקוד הרחפנים והטילים שלהם מספר שנים והפגינו מיומנות רבה עם הטכנולוגיה המתפתחת.
לארה"ב - ולצורך העניין, לסעודים - יש כוח אש עצום, אבל ההשלכות האפשריות של תגובה כזו פשוט יקרות מדי. אם 18 מל"טים ושבעה טילי שיוט גרמו נזק רב כל כך, כמה מאות יכלו לעשות? מחירי הנפט בעולם כבר זינקו ב-20 אחוז, כמה גבוה הם היו מגיעים אם היו התקפות מוצלחות יותר?
הדרך היחידה להוציא את כל הטילים והמל"טים תהיה התקפה קרקעית וכיבוש. ומי הולך לעשות את זה? איחוד האמירויות הערביות (איחוד האמירויות הערביות) כבר החלה להסיג את חייליו מתימן והיה מקיים שיחות עם החות'ים מאז יולי, (בגלל זה מתקני הנפט של איחוד האמירויות לא הותקפו הפעם). הצבא הסעודי נועד לשמור על הסדר הפנימי, במיוחד בקרב השיעים במחוזותיו המזרחיים ובבחריין. הנסיכים בריאד פרנואידים מדי לגבי האפשרות של הפיכה כדי לבנות צבא סדיר.
ארצות הברית? נכנסים לבחירות כשהמחירים כבר עולים במשאבה? בכל מקרה, צבא ארה"ב לא רוצה שום קשר למלחמה נוספת במזרח התיכון, לא, שימו לב, כי הם פתאום הפכו הגיוניים, אבל כפי שאמר הגנרל ג'וזף פ. דנפורד הבן, יו"ר המטות המשולבים. זה, זה שואב משאבים ממנו להתעמת עם סין.
החל מהממשל של ג'ורג' בוש, והאץ במהלך "ציר אסיה" של נשיאות אובמה, צבא ארה"ב התכונן לעימות עם סין בים סין הדרומי ו/או המזרחי. לפנטגון יש גם תוכניות להתמודד מול רוסיה בבלטי.
אחד חושדים שהגנרלים הבהירו שאמנם הם יכולים לפוצץ הרבה איראנים, אבל מלחמת ירי לא תהיה בחינם. טילי פטריוט ארה"ב אינם יכולים להגן על שדות הנפט של בעלות בריתנו (או בסיסים אמריקאים באזור) ובעוד שיכולות האנטי-טילים בחלק מספינות הצי האמריקאי טובות למדי, לא כולם חמושים במערכות יעילות כמו דרור הים. האמריקאים היו חוזרים הביתה בקופסאות בדיוק כשמערכת הבחירות בסתיו נכנסה להילוך גבוה.
לא ברור אם הצבא העביר את המסר הזה לחדר הסגלגל, אבל ביטול הרטוריקה שלו על איראן מצביע על כך.
מה שקורה עכשיו? הבית הלבן שלל בבירור תגובה צבאית בטווח הקצר. נאומו של טראמפ באו"ם התמקד בתקיפת גלובליזם ושיתוף פעולה בינלאומי, לא איראן. אבל ההתמודדות צפויה להימשך אלא אם כן האמריקנים יהיו מוכנים להרפות חלק מהסנקציות "הלחץ המקסימלי" שלהם כהקדמה לפתרון דיפלומטי.
ארה"ב בהחלט לא נסוגה מהמזרח התיכון. למרות העובדה ששמן פצלי הפך את ארצות הברית ליצרנית הנפט הגדולה בעולם, אנחנו עדיין לייבא כמיליון חביות ביום מסעודיה. אירופה תלויה הרבה יותר בנפט המפרץ, וכך גם הסינים וההודים. ארה"ב לא עומדת להתרחק מאחיזתה של למעלה מ-70 שנה באזור.
אבל לוח השחמט אינו זהה לזה שהיה לפני חצי שנה. לאמריקאים אולי יש כוח צבאי מכריע במזרח התיכון, אבל השימוש בו עשוי מחירי הנפט בעולם של טנקים ולשלוח את המערב - כמו גם את הודו וסין - למיתון גדול.
ישראל היא עדיין המעצמה המקומית הדומיננטית, אבל אם היא תבחר במאבק עם איראן או חיזבאללה, המל"טים והשיוטים האלה יפנו לדרכה. ישראל מסתמכת על מערכת "כיפת ברזל" נגד טילים שלה, אבל בעוד כיפת ברזל עשויה לעשות עבודה די טובה נגד הטילים הפרימיטיביים המשמשים את חמאס, הפלגות ניידות ומזל"טים הם עניין אחר. בעוד שישראל עלולה להסב נזק עצום לכל אחד מאויביה, תג המחיר עשוי להיות גבוה בהרבה מבעבר.
קיפאון יכול להיות מסוכן כי יש תמריץ לנסות לשבור אותם על ידי הצגת מערכת נשק משנה משחק. אבל קיפאון גם יוצר את האפשרות ל פתרונות דיפלומטיים. זה בהחלט המצב כעת. אם תקום ממשלה מרכזית יותר מהסיבוב האחרון של הבחירות בישראל, ישראל עשויה לסגת מהקמפיין הבלתי פוסק של ראש הממשלה בנימין נתניהו נגד טהרן. וטראמפ אוהב "עסקאות", למרות שהוא לא ממש טוב בהן.
"זהו המאזן האסטרטגי החדש", אומר העורך הראשי של ניוקליק, פראביר פורקאיאסטה ב- אסיה טיימס, "וככל שארצות הברית ושותפותיה בנאט"ו יקבלו את זה מוקדם יותר, כך נחפש מהר יותר שלום באזור".
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו