"האקרים מפציצים רשתות פיננסיות", דיווח הפייננשל טיימס ביום חמישי. משרדי ממשלה ועסקים "הופגזו במתקפה אלקטרונית מתוחכמת במשך מספר חודשים". זה מאורגן על ידי רשת פלילית אסייתית, והוא "מטרתו לגנוב מידע רגיש מסחרית וכלכלית."(1) עד יום חמישי אחר הצהריים, הסיפור עבר מוטציה. "האקרים של G8 מכוונים לבנקים ולמשרדים", נכתב בכותרת ב-Evening Standard. מטרתם הייתה "לשתק את המערכות כמחאה לפני פסגת ה-G8."(2) התקן לא העלה שום ראיה להצדיק את המטמורפוזה הזו.
זהו רק דוגמה אחת של שפע ההתלבטויות על העיצובים האפלים של מפגיני ה-G8 שהועלו על ידי העיתונות התאגידית.(3) שאותם הסיפורים סופרו כמעט על כל מחאה ציבורית צפויה שתוכננה ב-30 השנים האחרונות ושהם התפרקו תמיד בבדיקה, נראה שאין כל מניעה לחזרתם. הסכנה האמיתית בפסגת ה-G8 היא לא שהמחאות יהפכו לאלימות - התיאבון לזה די נעלם בספטמבר 2001 - אלא שהן יהיו מנומסות מדי.
תן לי לדייק יותר. הסכנה היא שנפעל לפי סדר היום שנקבע על ידי בונו ובוב גלדוף.
שני המוזיקאים מחויבים באמת למען הפחתת העוני. הם עזרו להבטיח חבילות סיוע והקלת חובות בשווי מיליארדי דולרים. הם עזרו להשאיר את נושא העוני העולמי על סדר היום הפוליטי. הם גייסו אנשים בכל העולם. אלו הישגים מדהימים, וזה יהיה טיפשי להתעלם מהם.
הבעיה היא שהם קיבלו על עצמם את תפקיד הפוסקים: לקבוע בשמנו האם יש לברך או לגנות את מנהיגי מדינות ה-G8 על ההחלטות שהם מקבלים. הם לא מוסמכים לעשות זאת, ואני חושש שהם ימכרו אותנו במורד הנהר.
קח את תגובתם לחבילת הפחתת החובות למדינות העניות בעולם עליה הכריזו שרי האוצר של ה-G7 לפני עשרה ימים. כל מי שמבין את פוליטיקת הפיתוח שקרא והבין את הצהרת השרים יכול היה לראות שהתנאים שהיא מכילה - ליברליזציה כפויה והפרטה - מכבידים לא פחות מהחובות שהיא פוטרת.(4) אבל בוב גלדוף שיבח אותה כ"ניצחון עבור מיליוני האנשים בקמפיינים ברחבי העולם",(5) ובונו ביטא זאת "פיסת היסטוריה קטנה."(6) כמו רבים מאלה - במיוחד הקמפיינים האפריקאים שאני מכיר - שניסו להדגיש את נזק שנגרם מתנאים כאלה, אני מרגיש נבגד מההצהרות האלה. בונו וגלדוף הקשו על העבודה שלנו.
אני מבין את המשחק שהם משחקים. הם מאמינים שלהלל את הגברים החזקים ביותר בעולם משכנע יותר מאשר לבקר אותם. הבעיה היא שבכך הם הופכים את הקמפיין הפוליטי שפיתחה תנועת הצדק העולמית לקמפיין פילנתרופי. הם קוראים למנהיגי ה-G8 לעשות יותר כדי לעזור לעניים. אבל הם לא אומרים דבר על הפסקת הפגיעה.
נכון שבונו מתח ביקורת על ג'ורג' בוש על כך שלא הצליח לספק את הכסף שהבטיח לקורבנות האיידס באפריקה. אבל הוא מעולם לא, עד כמה שאני יכול לגלות, לא אמר מילה על לכידת המימון הזה על ידי "קבוצות מבוססות אמונה": הקוד שבו משתמש בוש למשימות נוצריות פונדמנטליסטיות שמטיפות נגד השימוש בקונדומים.(7) אכן, נראה שלבונו נוח בחברת פונדמנטליסטים. ג'סי הלמס, הסנאטור לשעבר הגזעני וההומופובי שעזר להנדס את המעבר לממשל מבוסס אמונה, הוא, לדברי עוזריו "מעריץ מאוד של בונו."(8) זה עדות ליכולות השכנוע המדהימות של הזמר. אבל אם אנשים כמו הלמס הם חברים, מי הם האויבים? האם ניצול זה משהו שפשוט קורה? אין לזה עבריינים?
כך, כמובן, ג'ורג' בוש וטוני בלייר היו רוצים שנראה זאת. בלייר מדבר על אפריקה כאילו בעיותיה הן תוצאה של כוח טבע בלתי ניתן לבירור, שרק השחיתות של הדיקטטורים שלה מורכבת. הוא מלין על כך ש"זו היבשת היחידה בעולם בעשורים האחרונים שזזה לאחור".(9) אבל הוא מעולם לא הודה בכך - כפי שאפילו מחקרים של הבנק העולמי מראים (10) - היא זזה אחורה בין השאר בגלל מהמדיניות הניאו-ליברלית שהיא נאלצה לפעול על-ידי המדינות החזקות: מדיניות שזה עתה הוארכה על-ידי חבילת הפחתת החובות שבונו וגלדוף שיבחו. הקשיבו לאנשים האלה – בוש, בלייר ושני הפייטנים שלהם – ותוכלו לשכוח שהמדינות העשירות מילאו תפקיד כלשהו בצבירת החובות של אפריקה, או צבירת נשק, או אובדן משאבים, או קריסה בשירותים ציבוריים, או ריכוז של עושר וכוח על ידי מנהיגים חסרי דין וחשבון. הקשיבו להם, ותדמיינו שה-G8 נוצר כפרויקט לעזור לעניי העולם.
עדיין לא קראתי הצהרה של אף כוכב רוק שמצביע על ביקורת על כוח. נראה שהם מאמינים שניתן להגיע לקונצנזוס בין החזקים לחסרי הכוח, שהם יכולים להרכיב מקהלה עולמית גדולה של עשירים ועניים כדי לשיר מאותו גיליון. נראה שהם לא מבינים שבעוד שה-G8 שומר על אחיזתו בכלי הממשל העולמי, המנון משותף של שלום ואהבה הוא בעל משמעות בערך כמו הפרסומת הישנה של קוקה קולה.
התשובה לבעיית הכוח היא לבנות תנועות פוליטיות השוללות את הלגיטימציה של החזקים ומבקשות להעניק שליטה מידיהם: לעשות, במילים אחרות, מה שאנשים עושים בבוליביה כרגע. אבל בונו וגלדוף עושים את ההיפך: הם נותנים לגיטימציה לשלטון. מנקודת המבט של גברים כמו בוש ובלייר, העסקה פשוטה: אנחנו נותנים לאנשים השעירים האלה לחלוק איתנו במה, אנחנו עושים כמה מחוות ללא עלות, ובתמורה אנחנו מקבלים את השבחים שלהם ולוכדים את המעריצים שלהם. הקדושה של משתפי הפעולה שלנו משפשפת אותנו. אם הטריק יעבוד, התנועות שנעו נגדנו יתפזרו, תוך דמיון שבעיות העולם נפתרו. אנו נשקם בפומבי, לאחר ההרפתקה הקטנה שלנו בעיראק וחוסר שיקול הדעת שלנו בבגראם ובמפרץ גואנטנמו. המדינות שאנו רוצים להמשיך לנצל יראו בנו ידידים ולא אויבים.
באיזה שלב בונו וגלדוף קוראים זמן למנהיגי ה-G8? באיזה שלב בונו מפסיק להעמיד פנים שג'ורג' בוש "נלהב וכנה" לגבי העוני בעולם (11), והאם גלדוף מפסיק לטעון שהוא "בעצם עשה יותר מכל נשיא אמריקאי למען אפריקה"?(12) באיזה שלב עושה בונו משנה את הערכתו לגבי טוני בלייר וגורדון בראון כ"ג'ון ופול של שלב הפיתוח העולמי" או כמובילים במסורת של קיר הארדי וקלמנט אטלי? (13) כמה נזק צריכים בוש ובלייר לעשות לפני כוכבי רוק יכירו בזה?
הקמפיין של גלדוף ובונו למען הפילנתרופיה מציג את אויבי העניים כמושיעים שלהם. הטוב שעשו שני האנשים המדהימים הללו עומד בסכנה שייגברו על הנזק.
הפניות:
1. Maija Pesola, 16 ביוני 2005. האקרים מפציצים רשתות פיננסיות. זמנים כלכליים.
2. מארק פריג, 16 ביוני 2005. האקרים של 'G8' מכוונים לבנקים ומשרדים. ערב סטנדרט
3. לדוגמאות נוספות, ראה דיוויד מילר, 16 במאי 2005. כיצד לסובב את ה-G8. http://www.spinwatch.org/modules.php?name=Content&pa=showpage&pid=360
4. שרי האוצר של G8, 10-11 ביוני 2005. מסקנות בנושא פיתוח. http://www.hm-treasury.gov.uk/otherhmtsites/g7/news/conclusions_on_development_110605.cfm
5. אשלי סיגר, לארי אליוט ופטריק ווינטור, 13 ביוני 2005. בראון קורא למדינות העשירות לפעול כעת. האפוטרופוס.
6. AFP, 11 ביוני 2005. Bono Hails Group of Eight on Debt Relief.
7. לינדזי הילסום, 13 ביוני 2005. תפיסת עולם. ניו סטייטסמן; רייצ'ל רינלדו, 24 במאי 2004. קונדומים תופסים את המושב האחורי כדי להתנזרות עם כספי איידס של ארה"ב. שירות בין עיתונות; ג'ון טרלטון, 1 ביוני 2003. ערב פסגת ה-G8, בוש מספק סיוע חירום לבעלי ברית רפובליקנים.
http://www.zmag.org/content/print_article.cfm?itemID=3707§ionID=1
8. מדלן באנטינג ואוליבר בורקמן, 18 במרץ 2002. פרו בונו. האפוטרופוס.
9. טוני בלייר, 27 במאי 2005. הצהרה בפני ועדת אפריקה ברומא.
http://www.number-10.gov.uk/output/Page7577.asp
10. למשל ויליאם איסטרלי, פברואר 2001. העשורים האבודים: סטגנציה של מדינות מתפתחות למרות הרפורמה במדיניות 1980-1998, הבנק העולמי.
11. רורי קרול, 18 בספטמבר 2003. היחסים של כוכב הפופ עם בוש נעשים חמוצים. האפוטרופוס.
12. ג'וש טיראנגיאל, 19 ביוני 2005. שלוש תמונות גדולות, שמונה הופעות גדולות מאוד. מגזין טיים.
13. בונו, 29 בספטמבר 2004. סיכוי לשינוי אמיתי באפריקה. נאום בפני הוועידה השנתית של מפלגת הלייבור, ברייטון.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו