קלייר שורט היא דמות פרדוקסלית. היא רמזה שהיא עלולה להתפטר אם בריטניה תעזור לארה"ב לפלוש לעיראק. היא חסמה באומץ את כספי הסיוע שהיו מוציאים על מערכת תעבורה אווירית בריטית חסרת תועלת, שאמור היה לפרוס בטנזניה, במחיר גבוה. תמונתה מופיעה על שער המגזין "ניו סטייטסמן" השבוע כשהיא אוחזת בטוני בלייר הקטנה, שאותו, נאמר לנו, היא "מקטינה לגודל". מזכיר הפיתוח מוצג באופן נרחב, כפי שמגדיר זאת ה"סאנדיי טיימס", כ"מצפון האגף השמאלי של הקבינט". עם זאת, רבים מאלה שהיא טוענת שהם עוזרים רואים בה כמלאך המוות.
בשבועיים האחרונים, משלחת של חקלאים הודים מסתובבת ברחבי בריטניה, והעלתה תמיכה בקמפיין שלהם למנוע מקלייר שורט להרוס את חייהם. המחלקה לפיתוח בינלאומי של בריטניה (DFID) הבטיחה 65 מיליון ליש"ט למדינת אנדרה פראדש ההודית, כדי לסייע ביישום תוכנית שלטענת ממשלת המדינה "תמגר לחלוטין את העוני". האנשים שהיא משפיעה על כך אומרים שיש סיכוי גבוה יותר למגר את העניים.
התוכנית צופה "רציונליזציה" של החקלאות באנדרה פראדש. חוות קטנות יאוחדו לגדולות, שוורים יפנו את מקומם לטרקטורים ולקומבינות, זני זרעים מסורתיים יוחלפו בגידולים מהונדסים גנטית. כ-20 מיליון אנשים יאבדו את אדמתם או את מקום עבודתם על הקרקע.
בחודש שעבר, "חבר מושבעים של אזרחים", המורכב מאנשים שנלקחו מהקבוצות החברתיות שהתוכנית אמורה לסייע, דחה את הפרויקט פה אחד. בשנה שעברה השיג הגרדיאן עותק דלף של דו"ח פנימי של DFID, שהזהיר כי התוכנית סובלת מ"כשלים גדולים", מאיימת על הביטחון התזונתי של העניים, ולא הציע תוכניות "לספק הכנסה חלופית לעקורים". אולם "המצפון השמאלי של הקבינט" ממשיך לתמוך בו.
אז למה השרה שמתיימרת לשים את חיי העניים מעל כל שיקול אחר ומוכנה, בעת הצורך, לנקוט עמדה עקרונית, תחליט לתמוך בתוכנית שלדברי המחלקה שלה היא "מבולבלת", "לא ממוקדת". "ו"לא עקבי"? יש כמה הסברים אפשריים.
הראשונה היא שהיא באמת מאמינה שפיתוח מסוג זה יכול לעזור לעניים ולהאכיל את המורעבים. ממשלת אנדרה פראדש אומרת שהיא תגדיל את ייצור המזון ותגביר את היצוא, על ידי מעבר מחקלאות איכרים מסורתית לביוטכנולוגיה ומונו-תרבות תעשייתית. אבל הבעיה בהסתמכות על טכנולוגיה חדשה כדי לפתור רעב היא שהטכנולוגיה נמצאת בדרך כלל בידיים של אלה שאינם רעבים. החברות המייצרות גידולים מהונדסים גנטית, למשל, הוציאו מיליארדי דולרים על רכישת בנקי זרעים, שינוי תכולתם, ואז פרסום והפצת המוצרים החדשים שלהם. הם לא הוציאו את הדולרים האלה כדי לקצור רופי. הגידול של יבולים אלה חייב למשוך מטבעות קשים כדי להיות בר קיימא.
זו הסיבה שלמרות כל הבומבסטיות שלהן לגבי הזנת העולם, חברות הביוטק השקיעו כל כך הרבה מאמציהם בפיתוח מזון לבעלי חיים. שוק הזנות בעולם העשיר הוא עצום, וצפוי לגדול בין 30 ל-50% ב-20 השנים הבאות. מיליוני דונמים בעולם העני, במילים אחרות, מוקדשים כעת לעזור לשומן להשמין יותר, וכתוצאה מכך הרזים נהיים דקים יותר. קלייר שורט עצמה ציינה כי "אלו שממקדים את מאמציהם פשוט בהגדלת הייצור החקלאי, לא חייבים להיות תחת אשליות שהם יעזרו לכן לעניים להשיג מזון."
ממשלתו של אנדרה פראדש תתנגד לכך שבאמצעות מכירת יבולים תמורת מטבע קשה, היא יכולה להשיג את הכסף הדרוש להעלאת רמת החיים ולהאכיל את המורעבים. אבל החזון הזה מסתמך על תיאוריית "טפטוף" של כלכלה שאפילו הבנק העולמי הפסיק לקדם. זה לא הולם במיוחד כאשר מדובר בטכנולוגיות חקלאיות חדשות. חברות הביוטק, למשל, עשו מאמצים רבים כדי להבטיח שהרווחים יישארו בידיהם, רושמות פטנטים על גידולים והטכנולוגיות הקשורות אליהם, תוך עיצוב זרעים שאינם יכולים להתרבות. מזון, קרקעות והעושר הנובע מהם מורחקים כולם מהמחזור בכלכלה המקומית, ומועברים במקום זאת בין התאגידים הזרים לבין בעלי הבית החדשים, שבמקרים מסוימים הם זהים.
כבר לאנשים שעוזבים את הכפר באנדרה פראדש אין למה ללכת: התעסוקה במגזר הפרטי יורדת, והמדינה הפסיקה לגייס. כאשר למובטלים יצטרפו עוד 20 מיליון, סיכוייהם של כמעט כולם צפויים לרדת. נראה שממשלת המדינה פועלת בטענה שמתחמים מובילים למהפכות תעשייתיות: סוג של דוקטרינה של חתימות היסטוריות.
ההסבר האפשרי השני לתמיכתה של קלייר שורט בתוכנית זו הוא שכמו כולם בקבינט, היא נכנעה ללחץ התאגידי ולאידיאולוגיה הניאו-ליברלית הקשורה אליו. ההתלהבות שלה מפרוטקציוניזם תאגידי בצורה של זכויות קניין רוחני גלובליות מעידה על כך שזה נכון לפחות בחלקו. ברור גם שממשלות נוטות לחגוג יחד נגד העם שלהן. סגניתו של שורט, הילרי בן, אמרה לאחרונה את הקביעה יוצאת הדופן כי "העתיד הוא עניין של רצון ובחירה פוליטיים, ורק לממשלות יש גם את הלגיטימיות וגם את ההזדמנות לממש את הרצון הזה". מדיניות פיתוח, בבריטניה ובמקומות אחרים, הייתה לעתים קרובות עניין של תיווך בין האליטות העולמיות, על חשבון כל השאר. אבל זה לא באמת עונה על השאלה. מדוע היא התיישרה עם כוח נגד תושבי הודו, אבל לא נגד תושבי עיראק או טנזניה?
אחד הנושאים העקביים הבודדים בנאומיה ובהצהרותיה הפומביות של קלייר שורט הוא תיעוב הקרביים שלה לשומרי סביבה. בעודה משמיעה את הרעשים המתאימים לגבי "קיימות", היא מזלזלת בזעם של אלה שמבקשים לקדם אותה. מפגינים סביבתיים, לטענתה, הם אנשים לבנים, בעלי זכות זכויות, המתנגדים לאינטרסים של העניים. נראה שהיא רואה במאבק שלה עם הירוקים את המוצא האחרון למלחמת מעמדות שהיא לא מורשית יותר להילחם בשום חזית אחרת.
למרות שהרוב הגדול של שוחרי הסביבה בעולם חיים במדינות עניות, ולמרות שההרס הסביבתי, כפי שמודה המחלקה שלה, פוגע בצורה הקשה ביותר בעניים, איכות הסביבה עדיין נתפסת על ידי אנשים רבים כנחלה של טופים ופרוטו-פשיסטים. ואכן, בימיה הראשונים כתנועה מוכרת במערב, כך היה. אבל, עכשיו בהובלת העולם העני, היא באה לייצג את האינטרסים ההפוכים מאוד מאלה שהיא דגלה בשנות ה-1930. עם זאת, נראה שקלייר שורט עדיין רואה את הירוקים בעולם העשיר כאויבי מעמד, בעוד שהיא לא רואה את הירוקים בעולם העני בכלל.
ניסוח זה מספק את הכיסוי הדרוש לנטישתה את העקרונות הסוציאליסטיים שעליהם הגנה פעם, ולתמיכתה בתאגידים ובממשלות נגד העם. תפיסת העולם המיושנת של שר הפיתוח מאפשרת הרס של 20 מיליון חיים.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו