אל גור כתב מאמר חשוב, "נקודת המפנה: תקווה חדשה לאקלים", שפורסם ב-18 ביוני במגזין הרולינג סטון. כותרת המשנה של המאמר: "הגיע הזמן להאיץ את המעבר לעבר עתיד דל פחמן. http://www.rollingstone.com/politics/news/the-turning-point-new-hope-for-the-climate-20140618
זהו יצירה מקיפה שהנקודה העיקרית שלה היא שכוחות האנרגיה הנקייה מנצחים: "אנו עדים לתחילתו של מעבר מסיבי למודל חלוקת אנרגיה חדש - ממודל רשת השירות 'התחנה המרכזית' שחוזר לשנות ה-1880 ועד דגם 'תפוצה רחבה' עם תאים סולאריים על הגג, אחסון סוללות באתר ורשת, ורשתות מיקרו".
פחם, נפט וגז, סבור גור, נמצאים בבעיה עמוקה, בעוד הרוח והשמש צומחים במהירות, בעיקר בגלל הירידה הגדולה במחירים עבורם שראה העולם בחצי העשור האחרון לערך.
נראה שאל גור מתנגד בתקיפות נגד כל הדלקים המאובנים, לא רק פחם ונפט. הנה מה שיש לו לומר על קידוח גז פצלי פצלים: "השנה, Citigroup דיווח כי האמונה הרווחת שהגז הטבעי - שאספקתו התנפחה בארה"ב עם שבירה של גז פצלי - ימשיך להיות האלטרנטיבה הנבחרת לפחם טועה, כי גם הוא ייפול קורבן לירידה המתמשכת במחיר של חשמל סולארי ורוח.
גור רואה את הצורך של הממשלה להתערב אם השינוי הזה לא יאט: "יש לנו את כלי המדיניות שיכולים להאיץ באופן דרמטי את המעבר לאנרגיה נקייה שכוחות השוק יפיקו בסופו של דבר בקצב איטי יותר. הדבר החשוב ביותר זוהה מזמן: עלינו לשים מחיר לפחמן בשווקים שלנו, ואנחנו צריכים לבטל את הסובסידיות האדירות שמזינות את הפליטות הבזויות של זיהום התחממות כדור הארץ".
הוא מסיים במתן תשובה זו לשאלה הגדולה מאוד: האם אנו בעלי כלים? "יש מספיק זמן? כן. נזק נגרם, ותקופת ההשלכות תימשך עוד זמן מה, אבל יש עוד זמן להימנע מהאסונות המאיימים ביותר על עתידנו. כל אחת מהמגמות שתוארו לעיל - בטכנולוגיה, עסקים, כלכלה ופוליטיקה - מייצגת שבירה מהעבר. ביחד, הם מסתכמים לתקווה אמיתית ומציאותית שאנחנו סוף סוף מעבירים את עצמנו בדרך לפתרון משבר האקלים".
גור הוא לא האדם היחיד שאומר או כותב בשורות האלה בשנה האחרונה בערך, אבל שמישהו בסדר גודל שלו עושה זאת זה לא דבר של מה בכך, והוא עשה עבודה טובה מאוד בחיבור מידע וניתוח. בפורמט קריא ונגיש. בשבילו לעשות זאת עכשיו, לתת לאנשים ברחבי העולם תקווה שנוכל בסופו של דבר להחליף את הדלקים המאובנים באנרגיה מתחדשת המבוססת בעיקר על התפתחויות מאוד קונקרטיות במערכות האנרגיה בעולם, זו דחיפה מורלית אמיתית.
אומר את זה, יש לי הסתייגויות לגבי חלק ממה שהוא כתב.
-אני בעיצומו של התארגנות לקראת הצעדה הלאומית הראשונה אי פעם נגד יצוא גז מופרז, המתרחשת ב-13 ביולי בוושינגטון הבירה (http://stopgasexports.org) הקריאה היא לעצור את ייצוא הגז הפרוע בקוב פוינט ומחוצה לה. במקום להרחיב את הפראקינג באמצעות בניית מסופי יצוא לשליחת גז לאסיה ואירופה שבהן המחירים גבוהים יותר, אנו קוראים להפסיק את העומס בגז ו-Renewables First! מדיניות אנרגיה.
אני מקווה שהתחזית של Citigroup לגבי רוח ושמש מונעים את עליית הגז כחלופה לפחם היא מדויקת, אבל אני שואל אם זה המקרה כרגע. הוועדה הפדרלית לתקנות אנרגיה, FERC, מעבדת כעת 14 הצעות לבניית מסופי יצוא לאורך קווי החוף של ארה"ב. שניים אושרו עד כה, עם אישור קוב פוינט בעוד כמה חודשים אפשרות ברורה. ממשל אובמה, במקביל לכך שהוא מציע תקנות פחמן לתחנות כוח ואובמה נואם נאומים מסעירים על הצורך בפעולה, ממשיך לתמוך פומבית בעלייה הדרמטית במשמרת שלו בהפקת הנפט והגז בארה"ב, והם ממשיכים לנקוט בצעדים לקידום ייצוא גז, פחם ונפט מפוצלים מארה"ב
זה מוביל להסתייגות העיקרית השנייה שלי. למרות שגור מזכיר את תנועת ההשקעות ואת חשיבות האקטיביזם של אזרחים, בקריאת מאמר זה יהיה קל להאמין שהסיבה העיקרית להתפתחויות מלאות תקווה אלה היא הירידה במחירי השמש והרוח ללא התייחסות לעבודה שיש לפעילי האקלים. נעשה בעשור האחרון בערך. לא מעט הודות לעבודתם, ישנם תקנים ממלכתיים לאנרגיה מתחדשת בכ-30 מדינות המחייבות כמות גדלה של אנרגיה מתחדשת בייצור חשמל של מדינה, גורם מובהק לצמיחת השימוש המתחדש. תנועת האקלים באמצעות התארגנותה העממית, פעולותיה והפגנותיה, עבודתה מול התקשורת ועוד בנתה תמיכה פוליטית רחבה במעבר לרוח ושמש. והתנועות נגד הסרת פסגות ההר ומפעלי פחם חדשים, חולות הזפת וצינורותיהם, הפריצה וקידוחי נפט/גז ימיים הראו כוח עמידות וזכו בניצחונות.
בהתחשב בכוחה ועושרה של תעשיית הדלק המאובנים - 3 מתוך 5 התאגידים הגדולים בארה"ב הם חברות נפט/גז, ו-5 מתוך 10 בעולם - אנחנו לא יכולים להרפות עם בניית התנועה החיונית ביותר כדי להילחם בכוחם על לא רק רפובליקנים אלא דמוקרטים בוושינגטון.
לבסוף, על "קפיטליזם דמוקרטי", שגור מתייחס אליו בקצרה הן כדי לתמוך בצורך ליותר דמוקרטיה והן ברפורמות בקפיטליזם בהתחשב ב"שחיתות המערכת בסכומי כסף מגונים" ו"רמות הולכות וגדלות של אי שוויון ברחבי העולם". טוב לשמוע אותו קורא את הקריאות הללו לרפורמות כאלה, אבל נראה לי שמכיוון שזהו הקפיטליזם העסקי הגדול, השיטה השולטת בעולם, שקשורה מאוד לבלאגן שאנחנו נמצאים בו, אנחנו צריכים להיות פתוח לשקול אפשרויות אחרות.
אני קורא את "העבודה הגדולה" של תומס ברי. בשלב מסוים הוא קורא לעולם "לעבור ממרכז האדם שלנו לנורמה ממוקדת כדור הארץ של מציאות וערך. רק כך נוכל למלא את תפקידנו האנושי בתוך תפקודו של הפלנטה בה אנו חיים. אנו עשויים להתחיל [להשיג זאת] על ידי הכרה בכך שקהילת החיים, קהילת כל המינים החיים, כולל האדם, היא המציאות הגדולה והערך הגדול יותר. הדאגה העיקרית של הקהילה האנושית חייבת להיות שימור ושיפורה של קהילה מקיפה זו, אפילו למען הישרדותה שלה".
נראה לי שכאשר אנו נותנים עדיפות למעבר מהיר הרחק מדלקים מאובנים, עלינו לעסוק גם בבניית חלופות לערכים ולמוסדות הדומיננטיים המבוססים על חמדנות, אני ראשון וכוח על אחרים. אנו זקוקים לדרכים חדשות לעשות עסקים, לקבל החלטות ממשלה ולעבוד וחיים משותפים שנעות בכיוון שברי קורא לו. למרבה המזל, ממה שאני יכול לראות, העבודה הזו, במיוחד ברמות המקומיות, גם היא בעיצומה.
אכן יש תקווה לעתיד.
טד גליק הוא מתאם הקמפיין הלאומי של רשת הפעולה של צ'ספיק. ניתן למצוא כתבי עבר ומידע אחר בכתובתhttp://tedglick.com.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
1 תגובה
חדשות טובות באמת.