Tההפיכה ב-28 ביוני נגד מנואל זלאיה מהונדורס מייצגת מאמץ אחרון של האינטרסים הכלכליים והפוליטיים המושרשים של הונדורס להדוף את התקדמותן של ממשלות השמאל החדשות שתפסו אחיזה באמריקה הלטינית בעשור האחרון. כפי שהכריז זלאיה לאחר שהושלך בכוח לקוסטה ריקה: "זו עלילה מרושעת שתוכננה על ידי האליטות. האליטות רק רוצות לשמור את המדינה מבודדת ובעוני קיצוני". זלאיה צריך לדעת, שכן שורשיו הם במעמד בעלי הקרקע של המדינה, לאחר שהקדיש את רוב חייו למפעלי חקלאות וייעור שירש. הוא התמודד לנשיאות כראש מפלגת המרכז-ימין הליברלית במצע שמרני למדי, והבטיח להיות קשוח בפשיעה ולקצץ בתקציב. הוא נחנך בינואר 2006, הוא תמך בהסכם הסחר החופשי של מרכז אמריקה שנתמך על ידי ארה"ב, שנחתם שנתיים קודם לכן, והמשיך במדיניות הכלכלית של הניאו-ליברליזם, תוך הפרטת מפעלים ממשלתיים.
אלפים צועדים בהונדורס לתמיכה בנשיא המודח, יולי 2009; הצבא עצר מאות מפגינים וירה במפגינים - צילום מתוך chiapas.indymedia.org |
אבל בערך באמצע כהונתו של ארבע שנים, רוחות השינוי הנושבות מהדרום תפסו את דמיונו, במיוחד אלו שהגיעו מוונצואלה של הוגו צ'אבס. ללא משאבי נפט, הונדורס חתמה על הסכם סובסידיות נפט נדיב עם ונצואלה ואז הצטרפה בשנה שעברה לגוש הסחר האזורי המתהווה ALBA (החלופה הבוליבריאנית לאמריקה). בהשראת ונצואלה, הארגון - שנקרא ביוני הקרוב לברית הבוליבריאנית למען העם של אמריקה שלנו - כולל כעת את בוליביה, קובה, ניקרגואה, דומיניקה ואקוודור. במקביל, זלאיה יישם מדיניות רפורמה מקומית, והגדיל באופן משמעותי את שכר המינימום של עובדים ומורים, תוך הגברת ההוצאות בתחום הבריאות והחינוך. התוצאה היא שנשיא בעל תודעה רפורמה הנתמך על ידי איגודי עובדים וארגונים חברתיים מתמודד כעת מול אליטה פוליטית מושחתת, דמוית מאפיה, סמים, שרגילה לשלוט בבית המשפט העליון, בקונגרס ובנשיאות. האליטות של הונדורס זעמו על כך שחבר ממעמדם יבצע אפילו רפורמות צנועות. הם החלו להציג את זלאיה כדמגוג ועשו דמוניזציה להוגו צ'אבס כמנסה להשתלט על המדינה. כאשר זלאיה הכריז כי יקיים משאל משאל ב-28 ביוני כדי לראות אם המדינה רוצה שתהיה למדינה אפשרות בבחירות הקרובות לנשיאות בנובמבר להצביע בעד כינוס אסיפה מכוננת שתנסח חוקה חדשה, לממסד הפוליטי לא יהיה שום דבר מזה. . הם טענו בטעות שזלאיה ניסה לעמוד לבחירה מחדש. למעשה, האפשרות שנשיא יוכל לכהן קדנציה שנייה יכולה להופיע רק בחוקה חדשה שלא תנוסח עד זמן רב לאחר שזלאיה עזב את תפקידו בינואר 2010. לאליטות הייתה סיבה לחשוש מגנה כרטה חדשה, שכן זה הוא הדרך בה השתמשו צ'אבס בוונצואלה, אבו מוראלס בבוליביה ורפאל קוראה באקוודור כדי לנסח חוקות חדשות כדי להתחיל לשנות את המבנים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים של מדינותיהם. הממסד הפוליטי החליט לבטל את משאל העם. בית המשפט העליון הכריז שהוא אינו חוקתי והצבא סירב לסייע בחלוקת פתקי ההצבעה. ב-24 ביוני פיטר זלאיה את ראש הצבא, הגנרל רומיאו ואסקז, ולאחר מכן הוביל עובדים ופעילי תנועה חברתית לתפוס פתקי הצבעה המאוחסנים בבסיס חיל האוויר לצורך הפצה. ב-28 ביוני בשעה 6:00 בבוקר, יום משאל העם, שלח הצבא יחידה מיוחדת של הצבא לתפוס את זלאיה ולגרשו לקוסטה ריקה. למחרת העלה בית המשפט העליון אישומים בבגידה נגד זלאיה והקונגרס העלה את נשיאו, רוברטו מישלטי, לנשיאות. שאר אמריקה, ורוב העולם, הגיבו בזעם. ארגון המדינות האמריקאיות (OAS) כינס מושב חירום והצביע פה אחד לקריאה למחוללי ההפיכה להחזיר את זלאיה לשלטון. ארגונים אזוריים כמו קבוצת ריו גינו גם הם את ההפיכה, בעוד שהאיחוד האירופי והבנק העולמי הודיעו שהם משעים את הסיוע הכלכלי להונדורס. אפילו הממשלות השמרניות יותר של אלווארו אוריבה מקולומביה ופליפה קלדרון ממקסיקו חשו נאלצות להוקיע את ההפיכה. מה מסביר את ההתנגדות כמעט פה אחד להפיכה? רוב אמריקה הלטינית עדיין זוכרת את הימים האפלים של שנות ה-1970 וה-1980, כאשר שלושה רבעים מאוכלוסיית היבשת נפלו תחת שלטון צבאי. מדינות כמו צ'ילה, ארגנטינה, אורוגוואי וברזיל עדיין נושאות את הצלקות והטראומות של תקופה זו, ואינן רוצות להרהר בשום פתח שיאפשר לצבאות שלהן להתחיל להתערב שוב בתחום הפוליטי. גם ארצות הברית מתנגדת פומבית להפיכה, כשהנשיא אובמה גינה אותה ואמר שהיא מהווה "תקדים נורא" וכי "אנחנו לא רוצים לחזור לעבר אפל" שבו הפיכות לרוב גברו על הבחירות. הוא הוסיף: "אנחנו תמיד רוצים לעמוד עם הדמוקרטיה". עם זאת, משקיפים רבים חושדים עד כמה איתנה עומדת ארה"ב נגד ההפיכה. בהתחשב בדגש שלו על רב-צדדיות, אולי לאובמה הייתה ברירה מועטה, בידיעה שקודמו ג'ורג' וו. בוש הרגיז את אמריקה הלטינית כאשר מיהר לאשר את ניסיון ההפיכה האחרון באזור נגד צ'אבס ב-2002. מחלקת המדינה נקטה עמדה פושרת יותר. כאשר נשאלה שרת החוץ הילרי קלינטון אם "השבת הסדר החוקתי" בהונדורס פירושו השבת זלאיה, היא לא אמרה כן. כאשר זלאיה העלה את תוכניותיו למשאל העם ביוני, פקידים אמריקאים נקטו בעמדה כי הוא אינו חוקתי והוא ילבה את המצב הפוליטי.
המפגין ממתין בנמל התעופה טונקונטין לשובו של הנשיא זלאיה, אך מנהיגי ההפיכה דחו את רשות המטוס שלו לנחות - תמונה מ chiapas.indymedia.org |
לוושינגטון יש גם מערכת יחסים קרובה מאוד עם צבא הונדורס, שנמשך עשרות שנים אחורה. במהלך שנות ה-1980, ארה"ב השתמשה בבסיסים בהונדורס כדי לאמן ולחמש את ה-Contras, צבאות לוואי של ניקרגואה שנודעו בזוועות במלחמתם נגד ממשלת הסנדיניסטה בניקרגואה השכנה. ג'ון נגרופונטה, שהפך לצאר המודיעין בתקופת ממשל בוש לאחר שכיהן כשגריר ארה"ב בעיראק, זכה לראשונה לשמצה כששימש כשגריר ארה"ב בהונדורס בתחילת שנות ה-1980 והעניק אישור אמריקאי לחוליות המוות המנוהלות על ידי יחידה צבאית הונדורסית מיוחדת. נגד יריבים מקומיים. גנרל רומיאו ואסקז השתתף פעמיים (1976 ו-1984) בבית הספר האמריקאי של אמריקה. ב-1 ביולי, ישיבת OAS בוושינגטון קראה לשיקום מיידי של זלאיה. ב-4 ביולי, ראש ה-OAS, חוסה מיגל אינסולזה מצ'ילה, יחד עם נשיא העצרת הכללית של האו"ם מיגל ד'אסקוטה מניקרגואה, ניסו לטוס להונדורס עם זלאיה, אך לא הורשו לנחות כצבא הונדורס. כבש את שדה התעופה. בשבועות שחלפו מאז, מדיניות ארה"ב כלפי הונדורס מצביעה על כך שממשל אובמה אינו מייצג "שינוי שאתה יכול להאמין בו". במקום זאת, היא נחושה לכפות את רצונה ולחזק את הסטטוס קוו באמריקה הלטינית, בדיוק כפי שעשו ממשלים קודמים. האובססיה האמריקאית לוונצואלה היא לב ליבה של מדיניותה כלפי זלאיה. פיליפ קראולי, עוזר שר לענייני ציבור במחלקת המדינה, הצהיר שההפיכה צריכה לשמש "לקח" לנשיא המודח שחתם על הסכמי סחר ונפט עם ונצואלה: "אנחנו בהחלט חושבים שאם היינו בוחרים בממשלה לדוגמה. ומנהיג מודל למדינות האזור שיפעלו לפיהן, שההנהגה הנוכחית בוונצואלה לא תהיה מודל מסוים. אם זה הלקח שהנשיא זלאיה למד מהפרק הזה, זה יהיה לקח טוב". ואז, במכתב מ-5 באוגוסט לסנאטור ריצ'רד לוגר, הרפובליקני המוביל בוועדת החוץ של הסנאט, הצהיר משרד החוץ שמדיניות ארה"ב "אינה מבוססת על תמיכה באף פוליטיקאי או אדם מסוים", כלומר הממשל אינו מעוניין עוד ב משחזר את זלאיה. בעוד שה-OAS והממשלות הפרוגרסיביות של אמריקה הלטינית נותרו בלתי מעורערות בתמיכתן בזלאיה, המפתח לחזרתו לשלטון נמצא כעת בתנועה העממית בתוך הונדורס. כמעט כל יום מביא דיווחים על מפגינים ברחובות טגוסיגלפה או על אנשים שצועדים לבירה מהאזור הכפרי. למרות שתשעה מתנגדים ידועים למשטר נרצחו, המפגינים אינם מאוימים. "הפחד לא ממש גובר", אומרת הפעילה הקנדית סנדרה קאפה, שבילתה בשש השנים האחרונות בעבודה עם תנועות עממיות בהונדורס. "זעם וזעם ונחישות ואומץ הם. אנשים עדיין ברחובות כל יום".
Z
רוג'ר בורבאך הוא המחבר של פרשת פינושה ומנהל המרכז לחקר אמריקה (CENSA) בברקלי, קליפורניה.