כארגון הגג המוביל לחקלאים איכרים, דייגים, יערנים, פסטורליסטים ועמים ילידים בעולם, ויה קמפסינה היה מבקר חריף של דלק אגרו מאז הקמתם. בדו"ח שלה משנת 2008 שכותרתו "חקלאים ברי קיימא בקנה מידה קטן מקררים את כדור הארץ", ויה קמפסינה מזהה דלק אגרו כאחד מכמה פתרונות שווא למשבר שינויי האקלים. אם לצטט את הדו"ח: "אם נניח בצד את הטירוף של ייצור מזון כדי להאכיל מכוניות בזמן שכל כך הרבה אנשים גוועים ברעב, ייצור דלק חקלאי תעשייתי למעשה יגביר את ההתחממות הגלובלית במקום להפחית אותה. ייצור דלק אגרו יחיה את מערכות המטעים הקולוניאליים, יחזיר את עבודת העבדות ויגדיל ברצינות את השימוש בחומרים חקלאיים, כמו גם יתרום לכריתת יערות ולהרס המגוון הביולוגי".

בהשראת הצהרה דומה של עמיתים אירופאים, חמש קבוצות מבוססות ארה"ב (Rainforest Action Network, Global Justice Ecology Project, Food First, Grassroots International, Family Farm Defenders ו- Student Trade Justice Campaign) פרסמו ב-2007 קריאה להקפאה מיידית. על תמריצים נוספים של ארה"ב לפיתוח דלק אגרופי. למעלה מ-50 קבוצות מרחבי העולם חתמו על הצהרה זו בסולידריות, כולל איגוד החקלאים הלאומי של מוזמביק (UNAC), המארח של ועידת ויה קמפסינה החמישית. וממש לפני ועידת Via Campesina באוקטובר 2008 במוזמביק, UNAC נפגשה עם Justica Ambiental, המרכז האפריקאי לבטיחות ביולוגית, אמון בקהילה וחינוך (TCOE), והמרכז לבטיחות מזון כדי לאשר מחדש את התנגדותם לכל צורה של דלק אגרו. פיתוח הפוגע בייצור המזון ובריבונות המזון.

עם זאת, כוחות הגלובליזציה הארגונית כבר פנו כנראה לנשיא מוזמביק. ראשי בין רוכלי הדלק האגרו-דלק הללו היא הברית למהפכה ירוקה באפריקה (AGRA) שבסיסה בניירובי, המנוהלת על ידי קרנות רוקפלר וגייטס ובראשה עומד מזכיר האו"ם לשעבר קופי אנאן. בוועידת משבר מזון עולמית ברומא, שלושה מוסדות עיקריים של האו"ם - ארגון המזון והחקלאות (FAO), הקרן הבינלאומית לפיתוח חקלאי ותוכנית המזון העולמית (WFP) - כולם חתמו על מזכר הבנות (MOU) עם קרן גייטס ורוקפלר כדי לקדם את סדר היום של AGRA. למעלה מ-150 מיליון דולר כבר הוקצו כדי לדחוף את הגרסה האחרונה של המהפכה הירוקה ברחבי אפריקה במהלך 5 השנים הבאות.

בעוד שמנהיגים מסוימים, כמו נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש האב, טענו שאורח החיים של הצפון אינו נתון למשא ומתן, קשה להתעלם מהוויכוח הנוכחי על מזון מול דלק ששולט בכותרות התקשורת. לפי ה-FAO, מחירי המזון זינקו ב-88% ברחבי העולם בין מרץ 2007 למרץ 2008, מה שגרם להתפרעויות בעשרות מדינות, כאשר חלק מהמפגינים אף נהרגו בקמרון, סנגל ומוזמביק. המשבר יוחס להתכנסות מרושעת של מספר גורמים - ספקולציות נמלטות בשוקי הסחורות, כשלים ביבולים הקשורים למזג האוויר שנגרמו מההתחממות הגלובלית, והשגשוג בדלק אגרו.

למרות שיש משבר דלק באפריקה, ליצרני הנפט של היבשת עצמם אפילו לא מורשים לענות על הצרכים של האנשים שלהם, שכן תאגידים שבסיסם בצפון עדיין שולטים בשרשרת האספקה ​​ומוצאים את השווקים העולמיים משתלמים יותר. רבות מאותן ענקיות נפט עם רקורד מחריד של אלימות ושחיתות - British Petroleum, Chevron, Total, Royal Dutch Shell - הן כעת המשקיעות העיקריות במגזר הדלק החקלאי, יחד עם תאגידי תבואה, עצים, ביוטכנולוגיה ופיננסים ידועים לשמצה ( כגון ADM, Cargill, Bunge, Dreyfus, Monsanto, Syngenta, Marubenji, Tate & Lyle, Weyerhauser, Tembec, Misui, Mitsubishi, JP Morgan Chase, Societe Generale ו-Carlyle Group, אם להזכיר כמה). מעודדות בתעשיית האגרודלק עם כיסים פיננסיים עמוקים וקשרים פוליטיים נעימים כוללים את מושל פלורידה לשעבר ג'ב בוש; שר החקלאות לשעבר של ברזיל רוברטו רודריגס; והנשיא הנוכחי של הבנק הבין-אמריקאי לפיתוח לואיס מורנו.

בניגוד לתדמית המטושטשת בירוק, המתחם התעשייתי האגרודלק של היום נבנה סביב אותה תשתית הרסנית וניצול תאגידי של סחורות גלובליות אחרות. התעשייה נשלטת על ידי אתנול המופק מקני סוכר ותירס, וביודיזל מסויה, קנולה (לפתית) ודקלים. עם זאת, ענקיות ביוטכנולוגיה כמו Sygenta ומונסנטו מתכוננות להציג יבולים חדשים מהונדסים גנטית (GE) המותאמים במיוחד לתעשיית הדלק החקלאי, כמו תירס עם אנזים מובנה של תסיסה וגידולים אחרים שהונדסו עם תכולת ליגנין נמוכה יותר. עבודה נוספת נעשית על אתנול תאית תוך שימוש ב- switchgrass, כיריים ועצים הגדלים במהירות כחומר הזנה, כמו גם ביו-דיזל המופק מאצות GE.

מטע ג'טרופה (למעלה) ומטע דקלים העוקר את גידולי הכפר (למטה)

כדי להמחיש את ההשפעה של פיתוח דלק אגרופי בקנה מידה גדול, לא צריך להסתכל רחוק יותר מארה"ב. כרגע נדרשים עד 6 ליטר מים כדי לייצר ליטר אחד של אתנול על בסיס תירס, עם עוד 13 ליטר מי שפכים. אם ימשיכו התוכניות לבניית מפעלי אתנול נוספים במערב התיכון, הקרן להגנת הסביבה מעריכה שאקוויפר אוגלאלה בסכנת הכחדה עשוי להתרוקן מ-2.6 מיליארד גלונים נוספים בשנה רק כדי להשקות ולעבד את הדלקים האגרוניים הללו. תושבים בקרבת מקום מדווחים על זיהום מסיבי של מי תהום וזיהום אוויר מהמתקנים הקיימים, כולל עננים של אבק יבולים ביוטק הפוגעים בעובדים ובשאר "מינים שאינם מטרה". אפילו הפסולת של המזקקים, שארית מייצור אתנול שהוגדרה זה מכבר בארה"ב כתוסף מזון לבעלי חיים בחוות מפעלים, מתגלה כעת כלא בריאה לבעלי חיים. רבים מהחקלאים שהשקיעו את חסכונות חייהם לחלוצים בקואופרטיבים אתנול בארה"ב בתחילת שנות ה-1990, פשטו את הרגל מאז או הוצאו מהשוק על ידי העסקים החקלאיים. ישנם כ-130 מפעלי אתנול הפועלים בארה"ב. בשנת 2003 יותר ממחציתם היו בשליטת חקלאים, כיום 90% נמצאים בידי החברה.

איחוד זה של תעשיית הדלק החקלאי עודדה על ידי סובסידיות מסיביות של משלמי המסים. בקנדה, שם עברה לאחרונה חקיקה המחייבת תכולת אתנול של 5% בדלק עד שנת 2010, מצפים כעת מעודדי דלק אגרופי לקבל סובסידיות של 2.2 מיליארד דולר. יותר מ-10 מדינות באיחוד האירופי מספקות גם צורות שונות של תמריצים אגרופי-דלק, שתורגמו לכך ש-60 אחוז עצום מכל יבול הקנולה של האיחוד האירופי נכנס לביו-דיזל ב-2006. ארה"ב לבדה מוציאה למעלה מ-7 מיליארד דולר בשנה כדי לקדם דלק אגרופי - סבסוד של $1.38 לגלון עבור אתנול. במהלך הדיון האחרון בנושא חוק החווה האמריקאי, ADM וקרגיל איימו לייבא אתנול ברזילאי אם הבית הלבן לא יספק מספיק "תמריצים" כדי לשמור על דלקים מקומיים "תחרותיים" בעולם. התוצאה הייתה אפילו יותר סובסידיות משלמי המסים לפיתוח אתנול תאית ועבור שימוש בסוכר כחומר מזין פוטנציאלי נוסף לדלק חקלאי - בהתאמה נוחה עם הצגת סלק הסוכר של מונסנטו של GE. אם ארה"ב הייתה עומדת במנדט המוצע לאנרגיה מתחדשת של 15 מיליארד ליטרים של אתנול בשנה, יותר ממחצית משטח התירס במדינה יכול להיות מוקדש לאנרגיה ולא לייצור מזון.

יעדים לא מציאותיים כאלה פירושם יבוא אגרודלק מאסיבי מאיפשהו, שכנראה יסבסד בנוסף באמצעות מניפולציה של אשראי פחמן. על פי פרוטוקול קיוטו, 20 אחוז מהאנרגיה העולמית אמורים להגיע ממקורות מתחדשים, כולל דלק אגרו, עד 2020. אבל אף אחד מגזי החממה הקשורים לייצור דלק אגרו לא ייכלל במגזר התחבורה של הפרוטוקול, למרות העובדה ששריפת ביודיזל לבדו מייצרת 50-70 אחוז יותר פליטת גזי חממה מאשר הנפט שהוא יחליף. במקום זאת, דלק אגרו ייספר כחלק ממגזרי החקלאות, התעשייה ו/או האנרגיה. החשבונאות הכוזבת הזו מחמירה עוד יותר. תחת קיוטו, מדינה בצפון שמייבאת דלק אגרו מהדרום יכולה להשתמש בהם כדי לקזז את מלאי גזי החממה שלה. התוצאה היא שמזהמים עשירים מסוגלים לבצע מיקור חוץ של גזי חממה ולתבוע זיכויים על פחמן על ידי עידוד השקעות תאגידים במטעי דלק חקלאי חד-תרבותי באמצע העולם.

מאיפה יגיעו זיכויי הפחמן האגרודלקים האלה? לברזיל יש כבר שישה מיליון דונם המוקדשים לייצור דלק חקלאי ומתכננת להגדיל את שטח קנה הסוכר שלה פי חמישה כדי לעמוד בדרישות הצפויות ליצוא אתנול. בדצמבר 2007 - כמעט ללא הערה ציבורית על טיוטה מוקדמת יותר - פרסמה ממשלת דרום אפריקה את האסטרטגיה הסופית שלה לדלקים ביולוגיים עם יעד של 2 אחוז דלק אגרו מכלל הביקוש לדלק נוזלי, או 400 מיליון ליטר בשנה, עד 2013. הדרום קבוצת ההשקעות Tongaat-Hulett שבסיסה באפריקה הציעה שיפוץ של 200 מיליון דולר של מטע קנה הסוכר של עמק היפו ומפעל האתנול המשולש בעמק לימפופו לאחר שהמשבר הפוליטי בזימבבואה ייפתר. קולומביה מתכננת להגדיל את דקל הנפט שלה מ-188,000 דונם ליותר ממיליון דונם. קהילות שעומדות בדרכה של תוכניות ההרחבה הללו כבר נפלו קורבן לחוליות מוות. אינדונזיה מתכוונת להקים את מטע דקל הנפט הגדול בעולם — 1 מיליון הקטרים ​​בבורנאו. בוננזת שמן הדקלים הזו, שזכתה לכינוי "דיזל כריתת יערות", פינה שטחים עצומים של יערות גשם בתוליים, וסיכנה את המגוון הביולוגי ואת העמים הילידים כאחד. לעומת זאת, בהשוואה לדלקים אחרים של דלק אגרו, שמן דקלים הוא היצרני ביותר, והוא מייצר 1.8 ליטר לדונם - לעומת 6,000 ליטר לדונם בלבד עבור סויה ו-446 ליטר לדונם עבור תירס.

ואז יש ג'טרופה. הודו כבר ייעדה 14 מיליון הקטרים ​​של "שממה" למטעי ג'טרופה, בעוד קונסורציום גרמני מנהל משא ומתן לרכישת 13,000 הקטרים ​​באתיופיה, כולל חלקים ממקלט פילים לאותה מטרה. כצמח עמיד לבצורת ברובו בלתי אכיל שדורש מעט או ללא תשומות, ניתן לקצור את הג'טרופה עד שלוש פעמים בשנה. יש כבר 200,000 הקטרים ​​של ג'טרופה במלאווי ו-15,000 הקטרים ​​בזמביה, רובם בשליטתה של חברת D1 Oils שבסיסה בבריטניה. נטיעת Jatropha מתבצעת כעת בארבעה מחוזות של מוזמביק: Inhambane, Manica, Zambezia ו- Nampula.

ההשלכות השליליות של פיתוח ג'טרופה נמלט במוזמביק יהיו ככל הנראה דומות לאלו שכבר חוו במקומות אחרים. תומך ריבונות המזון, Ousmane Samake, מ-COPAGEN במאלי, כבר תיעד כיצד מטעי ג'טרופה פולשים לאדמות מרעה מסורתיות, מנקזים את אספקת מי התהום ומחריפים את סכסוכי המשאבים במדינה זו.

דרך קמפסינה הנציגים צועדים בוועידת אוקטובר שלהם במוזמביק

העולם לא יוכל להימלט מהדיון על מזון מול דלק כל עוד ממשלות ימשיכו לסבסד דלק אגרו לרעת חקלאות בת קיימא כפי שנהוגה על ידי מיליוני חקלאים איכרים. באופן דומה, העולם לא יוכל להשיג ריבונות מזון אמיתית, כפי שדגלה בויה קמפסינה, מבלי לדחות את תרופת הפליאה האגרודלק שמציעה אנשים כמו קרן גייטס, AGRA והמעודדות הארגוניות שלהם. טוב תעשה ממשלת מוזמביק אם תשים לב לקריאה להקפאת תמריצי אגרודלק כפי שאושרה על ידי עשרות ארגונים עממיים ברחבי העולם, כולל איגוד החקלאים הלאומי של מוזמביק (UNAC). הגיע הזמן לשים קץ לשליטה התאגידית על אספקת המזון בעולם. צעד ראשון חיוני הוא לפרק את המתחם התעשייתי האגרודלק העולמי, שמעדיף להאכיל מיכל דלק מאשר ילד רעב.

Z

ג'ון אי. פק הוא המנהל הבכיר של Family Farm Defenders, מדיסון, ויסקונסין.