טד גליק
אַפּרִיל
הרביעי הוא יום השנה ה-4 לרצח ד"ר מרטין לותר קינג, ג'וניור.
בממפיס, טנסי. זהו תאריך חשוב עבור המדינה ועבורי
אישית. פשוטו כמשמעו, הריגתו של קינג היא שהזעזעה אותי לתוך
חיי האקטיביזם שאני עוסק בהם עד היום.
אני
חשבתי על הדברים האלה במהלך השבוע האחרון בערך בזמן שקראתי
ספרו של מייקל אריק דייסון, "ייתכן שלא אגיע לשם איתך: מרטין האמיתי
לותר קינג ג'וניור." דייסון טוען שקינג היה גדול, רדיקלי,
מנהיג יוצא דופן, אבל הוא גם היה בן אדם שניתן לשגות. הטיפול שלו ב
נשים, במיוחד, השאירו הרבה מה לרצוי. הוא בשום אופן לא היה נאמן
בעל, והיה לו קשה ליצור אינטראקציה עם נשים שחורות כמו אלה בייקר,
שהייתה מנהיגה פוליטית גדולה בפני עצמה.
זֶה
זה לא היה ממש חדשות עבורי, ולא הייתי המום מדי לגלות פרטים נוספים
על החולשות האלה של קינג, אבל זה גרם לי לחשוב מחדש על אמונה שיש לי
שנערך במשך שנים רבות.
I
מאמינים ש"האישי הוא פוליטי". אני מאמין שהדרך פנימה
שאנו מקיימים אינטראקציה עם אנשים אחרים על בסיס אדם לאדם הוא בסופו של דבר
חשוב כארגון "להציל את העולם" שלנו לפוליטי ו
שינוי כלכלי. ההיסטוריה זרועה בשרידים של ארגונים
קרסו או הפכו לקונכיות חלולות בגלל שהמנהיגים של אלה
ארגונים - כמעט תמיד גברים - נקלעו כל כך להאכלת האגו שלהם או
אוחזים בכוחם שהם הרחיקו עמיתים לעבודה וחסידים. יש לנו
בשום אופן לא התגבר על הבעיה הזו!
I
מאמינים שיש צורך קריטי לאלו מאיתנו שאומרים שאנחנו בערך א
סוג אחר של חברה, כזו המבוססת על שיתוף פעולה, דאגה ל
סביבה, זכויות אדם וצדק חברתי, לדחות את ה"ערכים"
של המערכת התאגידית הזו, המונעת מהכסף, האינדיבידואליזם, התשוקה
כוח ועושר, גזענות וסקסיזם, וכל השאר. איך אנחנו הולכים
לזכות בנאמנותם של עשרות מיליוני אנשים שחייבים להצטרף אלינו אם אנחנו
אינם מתפקדים באופן שמוכיח כי גבוה יותר מבחינה איכותית
רמת ההתפתחות האנושית והחברתית אפשרית?
It
נראה לי שזו שאלה אסטרטגית מהותית עבור הפרוגרסיביים
תנועה היום. זו לא מדינה שרוב אוכלוסייתה חיה
בעוני. אמנם יש מיעוט גדול שהוא עני, וקבוצה קטנה יותר
זה במצב רע מאוד, העובדה היא שזו המדינה העשירה ביותר בה
העולם, וחלק מהעושר הזה "חולק", בחוסר רצון ו
בגלל מאבק מאורגן, של האליטה השלטת ליצירת אמצע גדול
מעמד. מציאות זו תרמה לדחיקה לשוליים של השמאל הפוליטי
עד כדי כך שעבור אנשים רבים במדינה הזו זה כמעט כאילו
שמאל לא יצא. זו לא הסיבה היחידה לכך שהשמאל היה כל כך שולי,
אבל זה עיקרי.
ו
ובכל זאת באזור אחר תחום בחיים המערכת הכלכלית/פוליטית שלנו מייצרת כעס ו
הִתנַכְּרוּת. יש היום אי שביעות רצון פוליטית אדירה. סקר שנערך לאחרונה מאת
Rasmussen Research ביקש מהבוחרים לדמיין בחירות שבהן צד שלישי
למועמד היה סיכוי לגיטימי לזכות. התוצאה: 30% מהמצביעים הסבירים
אומרים שהם יצביעו לדמוקרט; 26% עבור מועמד צד שלישי ו-25% עבור
רפובליקני. השיא הקודם של צדדים שלישיים בחמש השנים האחרונות, 17%,
נרשם ימים לאחר הבחירות ב-1998.
אוּלַי
אני טועה. אולי זה לא חיוני, אם כי כמובן רצוי, שלנו
התנועה המתקדמת ומנהיגיה חיים חיים אישיים בקנה אחד עם
האידיאלים שלהם/שלנו. אם מרטין לותר קינג ג'וניור היה יכול לשחק משחק כה מרכזי והירואי
תפקיד במתן מנהיגות מפתח לבניית תנועה מסיבית למען השחור
חופש, זכויות אזרח וצדק כלכלי תוך עיסוק
התנהגות אישית פחות אידיאלית, האם אני מצפה ליותר מדי? האם ייתכן ש
תנועת צד שלישי מיומנת ארגונית ומתקדמת מבחינה פוליטית
יכול להופיע עם מנהיגות שהייתה לה סוג דומה, אם לא אותו, בדיוק
חולשות כמלך?
I
לא חושב כך. ראשית, הזמנים השתנו מאז ימי המלך. חיי המלך
הסתיים בדיוק בנקודת ההתחלה של "הגל השני" לנשים
תנועה שקמה בסוף שנות ה-1960. התנועה הזו יצאה קדימה בגדול
חלק מתנועת זכויות האזרח כפעילות זכויות אזרח
חווה את סוג הסקסיזם שקינג אשם בו מגברים אחרים שהיו חלק
של אותה תנועה. היום, קשה לדמיין אנשים עם יכולות ו
רמת המחויבות של המלך עולה לתפקידי הנהגה לאומית אלא אם כן
אותם אנשים קיבלו את התובנות והדרישות של תנועת הנשים
ברצינות. התנועה הפרוגרסיבית והמדינה כולה התקדמו
בהקשר זה במהלך 30 השנים האחרונות.
ואכן,
במובנים רבים, תנועת הנשים במיטבה היא אבן בוחן מרכזית לשאלה האם
או שאין לנו את האפשרות לשנות את החברה הזו מהיסוד.
מנהיגות משמעותית של נשים, במיוחד מנשים ונשים ממעמד הפועלים
של צבע, בתוך תנועה מתקדמת, עממית, מרובת נושאים היא טיפ-אוף לגבי
אם אנחנו בדרך הנכונה או לא. אם זה לא שם, הסיכויים הם מאוד
זמן רב שאי פעם נביא את סוג החברה של מרטין לותר קינג, ג'וניור.
הקריב ונתן את חייו למען אחד המבוסס על אהבה, חמלה וחברתי,
צדק גזעי וכלכלי במלואם.
טד
גליק הוא הרכז הלאומי של הפוליטיקה הפרוגרסיבית העצמאית
רשת ומארגן באזור ניו יורק/צפון ניו ג'רזי.