כשנשיא בוליביה, אבו מוראלס, הושבע לכהונה שנייה בינואר, הוא הכריז על בוליביה כמדינה פלור-לאומית שתבנה "סוציאליזם קומוניטרי". בנאום נלווה, סגן הנשיא אלווארו גרסיה לינארה, ראה בעיני רוחו "אופק סוציאליסטי" לבוליביה, המאופיין ב"רווחה, הפיכת העושר לקהילתי, שואבת מהמורשת שלנו...". התהליך "לא יהיה קל, זה יכול לקחת עשרות, אפילו מאות שנים, אבל ברור שהתנועות החברתיות לא יכולות להשיג כוח אמיתי מבלי להשתיל אופק סוציאליסטי וקהילתי."[1]
במהלך העשור האחרון אמריקה הלטינית הפכה לזירת תקווה וציפיות, כאשר מנהיגיה ותנועותיה החברתיות הרימו את דגל הסוציאליזם של המאה ה-21 בעולם שנשקף על ידי הרפתקאות אימפריאליות ואסונות כלכליים. תומכי הסוציאליזם החדש טוענים כי הוא ישבור את הסוציאליזם שבמרכז המדינה של המאה הקודמת, ויונע על ידי תנועות חברתיות עממיות הבונות סדר חלופי מלמטה למעלה. קיימת גם הסכמה רווחת שהתהליך יעבור דרך ייחודית בכל מדינה, שאין מודל יחיד או אסטרטגיה גדולה להמשיך.
הסוציאליזם החדש התאפיין בתהליך איטי וחולף בהרבה מהסוציאליזם המהפכני של המאה הקודמת, שהתבסס על הפלת המשטר הישן, כאשר מפלגת חלוץ משתלטת על המדינה ועוברת במהירות לשנות את הכלכלה. תרחיש שונה מתרחש באמריקה הלטינית, שבו ממשלות חדשות משתלטות על השליטה מבחינה פוליטית, כשהמערכת הכלכלית הקודמת ברובה ללא פגע. בוונצואלה, בוליביה ואקוודור, שבהן השיח הסוציאליסטי הוא המתקדם ביותר, כונסו אסיפות מכוננות כדי לנסח חוקות חדשות שייצרו מחדש את המערכת הפוליטית וקבעו זכויות חברתיות רחבות. התהליך והקצב של שינוי הכלכלות שלהם הפכו למשימה של הכוחות הפוליטיים והחברתיים הפועלים באמצעות האסיפות המחוקקות החדשות ו"המדינות המחודשות".
בבוליביה, המאבק למען אסיפה חוקתית וחוקה חדשה היה רווי סכסוכים במיוחד עם האוליגרכיה, שבמרכזה מחלקות השפלה עתירות המשאבים, שעסקו במרד מוחלט בגיבוי טקטי של שגרירות ארה"ב. מעט נשמע על סוציאליזם בתקופה זו, למרות שמה של המפלגה הפוליטית של מוראלס, Movement Towards Socialism (MAS).
כעת, עם התבססות המערכת הפוליטית החדשה והמדינה הפלור-לאומית, הוצב הסוציאליזם על סדר היום. במספר שיחות וראיונות לציבור, סגן הנשיא גרסיה לינארה ושר החוץ דיוויד צ'וקוואנקה ביטאו את מה שהם רואים כדרך הבוליביאנית לסוציאליזם.
סגן הנשיא – חבר בתנועת גרילה חמושה בתחילת שנות ה-1990 שנלכד ונכלא לארבע שנים – טוען כעת כי "בבוליביה אנו עובדים ומהמרים על הדרך הדמוקרטית לסוציאליזם. זה אפשרי... כי סוציאליזם הוא ביסודה דמוקרטיה רדיקלית". בהמשך הוא מוסיף: "החוקה מספקת את הארכיטקטורה למדינה שנבנתה על ידי החברה והיא מגדירה דרך ארוכה בה אנו משתתפים בתהליך של בניית חברה חדשה, באופן פסיפי ודמוקרטי."[2]
תוך שהוא מציין את הייחודיות של התהליך הבוליביאני, סגן הנשיא קובע: "בוליביה מוכנסת בקפיטליזם הפלנטרי, אבל היא שונה מחברות אחרות... מבנים קהילתיים שרדו, באזורים הכפריים, בארצות הגבוהות, בארצות השפלות ובכמה חלקים מהערים והבריות שהתנגדו להכנעה קפיטליסטית". הוא מוסיף, "זה שונה מהקפיטליזם האמריקאי והאירופי, וזה נותן לנו יתרון."[3] דיוויד צ'וקוואנקה הרחיב בראיון על השורשים הקהילתיים המקלים על בניית הסוציאליזם: "תמיד שלטנו בעצמנו בקהילות שלנו. זו הסיבה שאנחנו שומרים על המנהגים שלנו, מבצעים מוזיקה משלנו, מדברים בשפה האימרית שלנו, למרות מאמץ של 500 שנה למחוק את הדברים האלה - המוזיקה שלנו, השפה שלנו והתרבות שלנו. במצב של חשאיות, יש לנו שמרנו על הערכים שלנו, הצורות הכלכליות, סוגי הארגון הקהילתי שלנו, שכולם עוברים הערכה מחדש עכשיו. זו הסיבה שאנחנו משלבים בסוציאליזם משהו שהתנגד כבר 500 שנה - האלמנט הקומוניטרי. אנחנו רוצים לבנות את הסוציאליזם שלנו". הוא הוסיף: "בקהילות תמיד היו לנו את האולקאות שלנו (אסיפות), שבהן התנהלו ויכוחים. המרחבים הפוליטיים האלה מתאוששים. אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה 'הזרעים של ממשלת עם'. מה היה קיים , מה שקיים, מוערך מחדש, מתחיל להיות מוערך ומתפתח. אלו הזמנים שאנו נמצאים בהם". צ'וקוואנקה תיאר גם את הקהילות העכשוויות ואת האיגודים הקיימים בתוכם ומחוצה להם: "אנחנו מארגנים את עצמנו בקהילות. בבוליביה חייבות להיות בסביבות עשרת אלפים קהילות, ובכל קהילה יש איגוד של עובדי קמפסינו. כל איגוד יש בסיס המקושר תחילה ברמה פרובינציאלית, ולאחר מכן ברמה מחלקתית ולאומית. הרמה הלאומית היא ה-Confederacion Sindical Unica de Trabajadores Campesinos de Bolivia (CSUTCB). הם לא ארגונים קיימים באופן טבעי, אלא ארגונים שעזרו לאפשר לנו להציב את הדרישות שלנו ולהשתתף בבחירות. יש מגזרים מאורגנים שונים עם מבנים דומים, כמו המורים, הכורים, קבוצות הילידים, נשים, עובדי מפעלים. ויש לנו ארגון אם שהוא המרכז אובררה בוליביאנה ( COB). אלו הם ארגוני העם. הנשיא אבו מוראלס קרא לחזק אותם, שכן הם הגורמים המניעים את תהליך השינוי הזה."[4]
חלקם ספקנים לגבי המחויבות של מוראלס לסוציאליזם. ג'ים פטרס, חוקר מרקסיסטי שכתב על פוליטיקה באמריקה הלטינית במשך חצי מאה, טוען כי מוראלס נותן "עדיפות גבוהה... לצמיחה קפיטליסטית אורתודוקסית מעל ומעבר לכל דאגה בפיתוח עמוד פיתוח חלופי שנבנה סביב איכרים ועובדים כפריים חסרי קרקע. " זה, לדבריו, הוביל ל"הגדלת הגודל וההיקף של השקעות הון מיצוי תאגידים רב לאומיים בבעלות זרה."[5]
אחרים מנקודת מבט אקולוגית כמו מרקו ריברה אריסמנדי מכריזים: "שינינו את השיח, אבל לא את המודל". חבר בליגה להגנת הסביבה, אחד מארגוני הסביבה הגדולים בבוליביה, ריברה מוסיפה, "היו לנו תקוות גדולות בממשלה הזו לפתור או לעשות שינוי בנושאים אלה", אך במקום זאת היא פעלה לפי מודל תעשייתי מיצוי שהוא מונע על ידי הון טרנס-לאומי.[6]
אמנם נכון שמורלס לא פתח במתקפה מלאה על ההון, אבל ממשלתו יחד עם שאר ממשלות השמאל החדש באמריקה הלטינית סיימו את העידן הניאו-ליברלי שבו קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי גזרו מדיניות שוק חופשי, באופן חמור. צמצום ההוצאות החברתיות, ומאפשר לתאגידים חוצי-לאומיים להשיג שליטה חסרת תקדים במשאבים הלא-מתחדשים של האזור. כעת, רבות מהממשלות הללו משתמשות במדינה כדי להפעיל שליטה רבה יותר בכלכלה ומנהלות משא ומתן מחודש על תנאי ההשקעה על מנת לתפוס חלק גדול יותר מההכנסות לתוכניות חברתיות וכדי להקל על פיתוח פנימי ותיעוש.
מוראלס, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד ב-2006, פעל נגד חברות הגז הטבעי והנפט בבעלות זרה לקחת 50% מההכנסות, ולהפוך את חברת הנפט הממשלתית למנהלת ובמקרים מסוימים גם למשקיע שותף. עסקאות דומות נעשו עם הון טרנס-לאומי במגזר כריית הברזל, והממשלה נמצאת בתהליך של משא ומתן על הסכמים נשלטים על ידי המדינה לניצול מרבצי הליתיום העצומים של בוליביה.
פבלו סולון, שגריר בוליביה באו"ם, ששימש בעבר כנציג בנושאי סחר ושילוב כלכלי, סיכם את מדיניות הממשלה: "אנחנו צריכים השקעות זרות. הנושא הוא הכללים לפיהם אנחנו הולכים לאפשר את ההשקעה הזרה הזו. -כמה הם הולכים לעזוב למדינה, כמה יהיה להם כרווח, מי יחזיק בו, העברת טכנולוגיה, שינוי חומרי גלם בתוך המדינה. אלה הנושאים המרכזיים של בוליביה סינתזה לתוך המילים "כשזה מגיע להשקעות זרות, אנחנו לא רוצים בוסים; אנחנו רוצים שותפים." אם הם יכולים לקבל את הכלל הזה, הם יתקבלו בברכה. לא נקבל עוד את היחסים שהיו לנו קודם לכן."[7]
תהליך השינוי במוסדות החברתיים והכלכליים של בוליביה יהיה המשימה של הרשות המחוקקת, שתנסח למעלה מ-100 הצעות חוק ליישום הוראות החוקה הפלור-לאומית החדשה של המדינה. חשיבות מרכזית היא העצמתן של קהילות הילידים והענקת המשאבים הכלכליים להן לבנות סוציאליזם קומוניטרי. חוק הרפורמה החקלאית הקיים ייבחן מחדש. לדברי ויקטור קמאצ'ו, סגן השר לענייני קרקעות, "אנחנו הולכים לעשות מחדש את הקהילות הילידים בטריטוריאליות", מתוך הכרה בכך שהאדמות הקהילתיות של אבותיהם נתפסו מהעמים הילידים מאז הכיבוש. קצב המשקף את המתאם המיוחד של המדינה בין כוחות חברתיים ופוליטיים, הניסוי הבוליביאני תורם להתקדמות הסוציאליזם ברמה הגלובלית. כפי שמצהיר סגן הנשיא גרסיה לינארס: "החברה שיש לנו היום בעולם היא חברה עם יותר מדי עוולות, יותר מדי אי שוויון... יש לנו את הזרעים של הסוציאליזם הקהילתי, מטופלים רע, יבשים חלקית, אבל אם נזין את הזרע הזה ב בוליביה גזע רב עוצמה יצמח עם פירות למדינה שלנו ולעולם".
עבור אבו מוראלס, ההכרח בסוציאליזם הוא גלובלי ודחוף, בהתחשב במצב הפלנטה. "אם הקפיטליזם מייצר משברים במערכת הפיננסית, באנרגיה, במזון, בסביבה, בשינויי אקלים, אז מה מועיל הקפיטליזם הזה שמביא לנו כל כך הרבה משברים? ... מה הפתרון? אני משוכנע שזהו סוציאליזם , עבור סוציאליזם מסוים של המאה ה-21, עבור אחרים סוציאליזם קומוניטרי."[9]
________________________________________
[1] גרסיה לינארה: בוליביה deja el Estado aparente e impulsa el Estado Socialista, Arzobispado de La Paz, 22 de Enero, 2010, http://www.arzobispadolapaz.org/noticias/Nacional
[2] Garcia Linare Plantea Socialismo Comunitario Contra el Capitalismo, Jornadanet.com, 8 בפברואר, 2010, http://www.jornadanet.com/n.php?a=43340-1
[3] בוליביה Vira al Socialismo Comunitario y Comienza a Sepultar el Capitalismo, Cambio, Periodico del Estado Plurinacional Boliviano, 8 בפברואר, 2010, http://www.cambio.bo/noticia.php?fecha=2010-02-08&idn=14526
[4] שר החוץ של בוליביה: סוציאליזם קומוניטרי יקום מחדש בבוליביה, בוליביה עולה, http://boliviarising.blogspot.com/2009/05/bolivian-foreign-minister-communitarian.html
[5] ג'יימס פטרס, הסוציאליזם של המאה העשרים ואחת באמריקה הלטינית בפרספקטיבה היסטורית, אתר ג'יימס פטרס, http://petras.lahaine.org/articulo.php?p=1789&more=1&c=1
[6] חואן ניקסטרו, הסביבה ממשיכה לסבול, הוצאת Latinamerica, פברואר. 11, 2010, http://lapress.org/articles.asp?art=6061
[7] ג'ייסון טוקמן, המרחב הפוליטי החדש של בוליביה: ראיון עם השגריר פבלו סולון, חדשות, השקפות וניתוח של NACLA, 15 במרץ 2010, https://nacla.org/node/6473
[8] ויקטור קמאצ'ו, Vamos a Reterritorializar las Comunidades Indigenas, לה פרנסה, 16 בפברואר, 2010, http://www.laprensa.com.bo/noticias/16-02-10/noticias.php?nota=16_02_10_nego2.php
[9] Evo Morales Defiende al Socialismo como la Solucion al Capitalismo y sus Crisis, EcoDiario, http://ecodiario.eleconomista.es/politica/noticias/1740280/12/09/Evo-Morales-defiende-al-socialismo-como-la-solucion-al-capitalismo-y-sus-crisis.html
רוג'ר בורבאך הוא מנהל המרכז לחקר אמריקה (CENSA) שבסיסו בברקלי, קליפורניה. הוא כתב יחד עם ג'ים טרבל, Imperial Overstretch: George W. Bush and the Hubris of Empire.
מאמר זה פורסם במקור על ידי NACLA Update, https://nacla.org/