ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
אני כותב כבר זמן מה על נעדרים אירוניה בניו יורק טיימס. הנה עוד דוגמה למה שאני מדבר עליו. במאמר השני המקושר לכאן (שריל גיי סטולברג, "אב ראשון: זמנים קשים בצד", ניו יורק טיימס, 9 באוגוסט 2007, עמ' A1, A8), ה"טיימס" מדווח על עמוד ראשון מעניין (ה פי חשב) חדשות על ג'ורג' הוו בוש (ג'ורג' בוש הראשון).
החזק את הלחיצות: לדברי בתו של בוש, דורו בוש קוך, ה פי מדווח, הנשיא לשעבר "מתחזק רגשי ככל שהוא מתבגר". "יש לו לב עדין שהולך ונהיה רך יותר", אמרה גברת קוך לכתבת הטיימס שריל גיי סטולברג.
בדצמבר האחרון, אומר סטולברג, "הרוך" הגוברת של בוש הראשון נראתה באירוע לכבוד בנו ג'ב בוש בימיו האחרונים במושל פלורידה. הנשיא לשעבר "נשבר בבכי לזכר התבוסה המרה של ג'ב ב-1994", כאשר אחיו הצעיר של הנשיא הנוכחי נכשל בהתמודדות מוקדמת על תפקידו הנוכחי.
החמימות הגוברת של "ליבו" של בוש I מקשה עליו, כותב סטולברג, "לספוג את הביקורת" שג'ורג' וו. בוש הבכיר לא היה קל לשמוע את בנו הבכור מבזה ברחבי הארץ.
בסוף השנה שעברה, בהטבלה של נושאת המטוסים החדשה ביותר של הצי האמריקני נימיץ, "הג'ורג' HW Bush", הקשיש בוש "הקפיד לומר שהוא תומך בבנו 'בכל דרך בכל סיב בגוף שלי'".
"בגיל 83", מדווח סטולברג, בוש הראשון "מתקשה לראות את בנו מקבל ביקורת מהצד; לעתים קרובות, הוא מדמה את עצמו לאב מהליגה הקטנה שהילד שלו מתמודד עם משחק קשה. וכמו ה אבא גאה ואבא הליגה הקטנה הזועם מי שלא יכול שלא לצעוק על השופט, לפעמים הוא פשוט לא יכול שלא להסתבך".
תקרא לי מיושן, אבל אני באמת צריך לתהות אם זמנים סטולברג הצליח לכתוב את הסיפור הזה מבלי להיכנע להתקפי צחוק ו/או דמעות חוזרים ונשנים.
אלה מאיתנו שמקדישים תשומת לב מושכלת למדי להיסטוריה העדכנית ולאירועים אקטואליים בהחלט יכולים לחשוב על דברים רבים יותר רלוונטיים שאפשר לבכות עליהם מאשר ההפסד של ג'ב בוש בבחירות ב-1994! כך בוודאי יכולים הכותבים והעורכים של ניו יורק טיימס.
אם בוש הראשון יותר ויותר "רך הלב" מחפש מקום למקד את חסדו האוהב המתהווה, הוא יכול להתחיל בביקור אצל כמה מאלפים רבים של חיילים אמריקאים שאיבדו גפיים ו/או ראייה, שמיעה ושקט נפשי בזמן שהתגייסו המלחמה הפלילית של בנו בתוקפנות קולוניאלית נגד עיראק.
הוא יכול גם לבקר בבתיהם של כמה ממאות אלפי המשפחות העיראקיות שאיבדו את יקיריהם באותה פלישה אימפריאליסטית חוצפה. בוש אולי ארצה להסתכל על מהדורת 30 ביולי של האומה, שם מדווחים כריס הדג'ס ולילה אל-אריאן כי כיבוש הנפט העקוב מדם של בנו ושל האימפריה הוא "מפעל אפל ומושחת, בעל דמיון רב למלחמות וכיבושים קולוניאליים מוטעים ואכזריים אחרים, מהכיבוש הצרפתי באלג'יריה ועד למלחמה האמריקאית בווייטנאם והכיבוש הישראלי של פלסטינים. שֶׁטַח." רבים מחמישים ותיקי הכיבוש האמריקני שרואיינו על ידי הדג'ס ואל-אריאן "חזרו הביתה מוטרדים מאוד מהפער בין מציאות המלחמה לאופן שבו היא מוצגת על ידי ממשלת ארה"ב והתקשורת". על ידי החזרת החשבון של GIs, המלחמה בשטח כוללת הרג ללא תשלום ועינויים של אזרחים עיראקים, כולל ילדים. הפלישה כרוכה ביישום "חסר הבחנה" שגרתי של כוח אמריקאי ומספר רב של "דפוסי התנהגות מטרידים של חיילים אמריקאים".
בוש אני יכול גם לבכות עם המשפחות האזרחיות האפגניות הרבות שמאבדות ילדים ויקרים אחרים בהתקפות אוויריות חסרות הבחנה שנקראו על ידי הכוחות המיוחדים של ארה"ב - משתתפים בפלישה רצחנית המונית נוספת ונשכחת על ידי בוש השני בתמיכה דמוקרטית (קרלוטה גאל, "British Criticize US Air Attacks in Region Afghan Region", ניו יורק טיימס, 9 באוגוסט 2007, עמ' A1, A5.)
אני מצטער, אבל בנו הבכור של בוש I (הראשון הבעלים - בזכות שם המשפחה והקשר - של א ליגת סרן בייסבול קְבוּצָה) בקושי היה חובט בליגה הקטנה שעבר יום קשה בצלחת כשהוא שם OIL ("מבצע שחרור עיראק") למשחק.
הוא היה הארכי-פושע והמשיחי-מיליטריסטי של אימפריית הליגה הגדולה היחידה בעולם.
כמובן, אם בוש בכיר מחפש אירועים היסטוריים להזיל דמעות לגביהם, הוא יכול גם כן לבקר מחדש את המלחמה האימפריאלית שלו בעיראק. הוא יכול היה לסקור סרטים וסיפורים על הטבח האכזרי של הצבא שלו בחיילים שנכנעו על השטח כביש המוות הידוע לשמצה, שבו מטוסים ומסוקים אמריקאים ריססו חיילים עיראקים מובסים בניסיון לחזור מכווית.
אם כבר מדברים על טרגדיות בחירות פלורידיות ששווה לבכות עליהן, בוש הבכור יכול לחזור תפקידו המרכזי של ג'ב בסיוע לצוות דוביה לגנוב את הבחירות לנשיאות בשנת 2000 בפלורידה.
בוש יכולתי גם לחזור:
- כישלונו של בוש השני לפעול על פי מידע מודיעיני שהיה עשוי לסייע במניעת התקפות המטוסים הנוראות של 11 בספטמבר 2001.
- נחישותו של בוש השני להשתמש ב-9 בספטמבר כתירוץ הונאה לפתיחת הפלישה הפטרו-אימפריאליסטית לעיראק ולהפרת חירויות האזרח וזכויות האדם מבית ומחוץ.
- חוסר היכולת ו/או חוסר הנכונות של בוש השני לפעול בזמן שמאות אלפי אזרחים ארה"ב הובלו בניו אורלינס המוצפת
– הטענה הגזענית והקלאסית של אשתו שחלק מ לקורבנות השחורים המסכנים של קתרינה היה טוב יותר עכשיו, כשהם זכו מספיק לישון על הדשא המלאכותי של האסטרודום
האמת, רשימת האירועים הנוראיים שניתן לקשר לג'ורג' בוש ו כל בוש הצבאי-תעשייתי ספוג הדם והנפטממשיך וממשיך.
המציאות ההיסטורית הקשה של נפט, אימפריה, היפר-מיליטריזם, שלטון מעמדי, נצרות כוזבת ופוליטיקה שושלת פירושה ש"המשחק המחוספס" של ג'וניור אינו עניין של מה בכך או צוחק. זה עניין של חיים ומוות למיליונים מבית ומחוץ.
לא בכדי אני תמיד מבזיק משפחת הפשע בוש כשאני שומע את המילים הבאות מהחרדה העממית של בוב דילן מ-1962 "Masters of War":
אתה מהדק את ההדקים
כדי שהאחרים יירו
אתה יושב לאחור ומתבונן
בעוד ספירת המוות עולה
אתה מתחבא באחוזות שלך
בעוד דם של צעירים
זורם מתוך גופם
ונקבר בבוץ
תן לי לשאול אותך שאלה אחת
הכסף שלך כל כך טוב?
האם זה יביא לך מחילה?
אתה חושב שזה יכול?
אני חושב שתמצא
כשהמוות שלך עושה את שלו
כל הכסף שהרווחת
לעולם לא יקנה בחזרה את נשמתך
אז קדימה, הנשיא לשעבר בוש, בכה לנו נהר. אם כתבי הקודש של הדת המוצהרת שלך נכונים, אין דבר מלבד דמעות וייסורים לאן אתה ובנך הבכור הולכים כאשר מוותיך גובים את מחירם.