"יום העבודה" של ארצות הברית (אתמול) בוודאי נראה אירוני לצבא המובטלים המתרחב של האומה, כוח העבודה האנושי החיוני שלהם נחשב לא רווחי ולכן לא ראוי אפילו לתשלום כופר מינימלי על ידי אדוני ההון.
סיסמת איכרים ישנה הכריזה "לא לעבוד, לא לאכול". הסלוגן של קפיטל הוא "אין רווח עבורנו, אין עבודה עבורך".
תשכחו שהדייטים של יום העבודה מזויפים (יום העבודה האמיתי הוא ה-1 במאי, שהושק במאה ה-19 כדי לקדם ולהנציח את מאבקי מעמד הפועלים נגד עבדות שכר ו"המנהג השפל" של המאסטרים של "הכל בשבילי וכלום בשביל אף אחד אחר". "זוכר כשהיית ילד וביום האם או יום האב של הולמרק היית שואל את אחד ההורים או את שניהם מתי היה "יום הילד"? התשובה, המוכרת לכל הורה וילד אמריקאי, היא כבר מזמן חלק מהאמריקאי. פולקלור משפחתי-גרעיני: כל יום הוא יום הילד ובכן, יש לנו את יום העבודה, למה אין יום ההון?
כי, באמת, כל יום הוא יום ההון בארצות הברית, הדמוקרטיה הטובה ביותר שכסף יכול וקנה. שבו מחלקת הערפדים ב-1 האחוז העליון מחזיקה ביותר מ-40% מהעושר ובוודאי נתח גדול יותר מהפוליטיקאים של המדינה. מהבית הלבן ומטה, הפוליטיקה והמדיניות שבויות ב"דיקטטורה הבלתי נבחרת של הכסף", אשר "בודקת את המועמדים של המפלגות הרפובליקניות והדמוקרטיות, ומצמצמת את האפשרויות העומדות בפני אזרחי ארה"ב לשני מועמדים, שאף אחד מהם לא יכול לשנות את סדרי עדיפויות זרים או פנימיים של המשטר הקיסרי בארה"ב". (אס.אס. הרמן וד. פיטרסון, "רוכבים על 'הגל הירוק' בקמפיין לשלום ודמוקרטיה ומעבר לו", Electric Politics, 22 ביולי, 2009). ה"אקסטרווגנזות" (N. חומסקי) המבוססות על מועמדים צר-ספקטרום צר, שההון ופעילי המעמד הפוליטיים שלו מקיימים עבורנו כל 4 שנים, מוגדרות רשמית הפוליטיקה החשובה: "זו פוליטיקה". נמכרים כתרגילים נהדרים בדמוקרטיה עממית, הם באמת תרגילים מדהימים בדחיקה לשוליים של האזרחים בכללותו.
יידרש מאבק עממי אכזרי אחד מתחת ומעבר למשקפי הרבעון - תקראו לזה מהפכה, מרד, "מלחמת חפירות" או מה שתרצו - כדי לשנות את המשוואה הזו ולהפוך את הסיוט הסרטני של יום אחרי יום הבירה לנחלת הכלל. עבר
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו