אכזריות היא הנקודה - ביטוי טבוע מאת אדם סרוור מאת אטלנטיק - הפך לפזמון ליברלי פופולרי לתיאור המניעים מאחורי מה שבאותו זמן כינו הדמוקרטים מדיניות בלתי נסבלת של תקופת טראמפ. המהלכים של הנשיא דונלד טראמפ לעצור ולגרש מהגרים בגבול הדרומי, כולל קריעת משפחות כמדיניות, הודגשו כהצדקות עיקריות למשפט המלכוד.
אין ספק שרשעות עליזה השתתפה בהחלטות של ממשל טראמפ לאסוף, לכלוא ולגרש מהגרים נואשים שאינם לבנים.
אולם אכזריות היא יותר מאשר השפעה.
משטר הגבול של ארצות הברית אכזרי בין אם תחזוקתו נאכפת ובין אם לאו על ידי נשיא פולט השמצות גזעניות או נשיא הפונה לצורך ב"עיבוד בטוח ומסודר" בזמן שהוא מכריז תוכנית להרחיק אלפי מהגרים בהמוניהם - כפי שעשה הנשיא ג'ו ביידן ביום חמישי.
הנהלת ביידן חשף מדיניות גורפת לסילוק מיידי של מבקשי מקלט מקובה, האיטי וניקרגואה שחוצים את הגבול ממקסיקו מבלי שהגישו קודם לכן בקשה למקלט במדינה שלישית - כלומר השגת ספונסר פיננסי בארה"ב ומעבר לבדיקת רקע.
אותה מדיניות "איסור מעבר" כבר קיימת עבור מהגרים מוונצואלה, הרחבה של צעד כותרת 42 שנפרס על ידי ממשל טראמפ בשנה הראשונה של המגיפה כדרך להרחיק מהגרים במסווה של בריאות הציבור. בתוך כתשעה חודשים בתקופת טראמפ, כמעט חצי מיליון אנשים הוצאו מכוח החוק; תוך שמירה על החוק במשך שנתיים, ממשל ביידן כבר השתמש בו כדי לגרש למעלה מ-2 מיליון.
זה צריך להיות ברור ששום מדיניות נגד מהגרים לא תספיק לימין העליונות הלבן.
משטר הגבול של ביידן לא היה מקובל יותר אם זה היה תכסיס פוליטי שמטרתו לבודד את הדמוקרטים מפני התקפות "חוק וסדר" של הימין, אבל זה אפילו לא זה: הרפובליקנים הבהירו שהם יציירו את ביידן כ"פתוח הנשיא הגבול", ללא קשר למידת החריפות של מדיניות הגבול שלו. זה צריך להיות ברור ששום מדיניות נגד מהגרים לא תספיק לימין העליונות הלבן.
עם זאת, יהיה זה לא במקום להבין מהלכים נגד מהגרים שנעשו על ידי הבית הלבן ביידן כמאמצים כושלים פשוט לפייס הימין. נשיאים דמוקרטיים, במיוחד מה שנקרא ראש הגירוש ברק אובמה, בחר זמן רב בשלטון גבולות קשיח.
הדמוקרטים מנסחים את היגיון הגבול שלהם בשפה הניאו-ליברלית של ניהול ו להזמין, במקום סיסמאות "אמריקה תחילה" גזעניות במפורש. שמירה על הגבול כגזעני, תיקון מרחבי להוןעם זאת, יש את אותן השפעות הרות אסון, קטלניות, ללא קשר לרטוריקה שבה היא מוצדקת.
ביום חמישי, ביידן הציג את תוכנית הגבול שלו כדרך להביא סדר לכאוס, עם בין 7,500 ל-8,000 פליטים מעבר גבול ארה"ב-מקסיקו בכל יום בדצמבר. המדינה העשירה בעולם יכולה להגיב לתנועה ההמונית הזו על ידי עבודה עם ספקי שירות ישירים בשטח ומתן משאבים מספיקים ליישב מחדש במהירות את אלה הנמלטים מהמערבולת הפוליטית - מהומה שעבורה ארה"ב נושאת משמעותית אחריות היסטורית.
במקום זאת, הנטל של צו זה מוטל על אלו הנמלטים למען הישרדותם, כאשר הזכות לכאורה לתבוע מקלט בנמל הכניסה שמורה רק לאלה שיש להם את היכולת להגיש מועמדות ולהבטיח ספונסר אמריקאי לפני שיגיעו לגבול.
"הזכות למקלט לא צריכה להיות תלויה באופן הבריחה שלך מהסכנה או האמצעים הכספיים שלך", אמרה מרי מילר פרחים, מנתחת המדיניות הבכירה במרכז הצעירים לזכויות ילדים מהגרים. הצהרה. "עם זאת, במשך זמן רב מדי, חיפוש אחר בטיחות מטופל כפריבילגיה עבור מעטים נבחרים, והבחירת הדובדבן של ממשל ביידן לגבי מי יכול או לא יכול לגשת להגנה מוכיחה זאת."
המדיניות העדכנית ביותר של הבית הלבן כוללת קצת גזר לצד מקל הגירוש ההמוני והמיידי. ארה"ב תציע שחרור הומניטרי על תנאי לעד 30,000 מבקשי מקלט בחודש מניקרגואה, האיטי, קובה וונצואלה שכבר הגישו בקשה למקלט בזמן שחצו את מקסיקו, לפני שהגיעו לגבול; עבר בדיקת רקע; והשיג ספונסר פיסקאלי אמריקאי.
כפי שג'ונתן בלייזר, מנהל אסטרטגיות הגבול של האיגוד האמריקני לחירויות אזרחיות, ניסח זאת הצהרה ביום חמישי: "פשוט אין סיבה שהיתרונות של תוכנית שחרורים על תנאי עבור קובנים, ניקרגוואים ותושבי האיטי יהיו מותנים בהרחבת הגירוש המסוכנים".
ממשל ביידן ממשיך לטעון לעמוד נגד כותרת 42. בתוך דקות מהכרזתו על תוכנית הגירוש האחרונה שלו מבוססת כותרת 42, ביידן אמר לי עיתונאים ביום חמישי, "אני לא אוהב את כותרת 42." הממשלה גם נלחמה לסיים את הצעד בבית המשפט - מאמץ שהיה לאחרונה נדחה על ידי בית המשפט העליון בסוף דצמבר.
הסכנה במדיניות הגבולות של הממשל טמונה במה שהיא משרתת: מחויבות אידיאולוגית להרתעת הגירה.
עם זאת, במקביל, הממשל פרס והמשיך להרחיב את השימוש בכותרת 42 כדי לזרז גירוש מהגרים.
"החלטת בית המשפט העליון על כותרת 42 בשבוע שעבר לא הורתה לממשל ביידן להחיל את הגירוש של כותרת 42 על אנשים נוספים", ציין ארגון זכויות המהגרים "חופש למהגרים", קורא לממשל "צביעות כותרת 42".
צביעות כזו הייתה שיטת הפעולה בכל הנוגע לגישתם של ביידן וקודמיו הדמוקרטיים לגבול, וצביעות כשלעצמה אינה הבעיה כאן.
הסכנה במדיניות הגבולות של הממשל טמונה במה שהיא משרתת: מחויבות אידיאולוגית להרתעת הגירה - לא התעללות מהליך משפטי, אלא בחירה לדין מיליוני אנשים שחורים וחומים בעיקר לסבל ולקרבה למוות. אכזריות היא הקבוע.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו