על ידי בחירת השמאלני ג'רמי קורבין כמנהיגה, החברות במפלגת הלייבור הבריטית התנערה סופית ממנהיגה לשעבר, טוני בלייר. האירוע שתרם יותר מכל לאובדן האמונה של המפלגה בבלייר היה הפלישה לעיראק ב-2003, במיוחד השקרים שסיפר בלייר כדי להצדיק את המלחמה ההיא.
השקרים האלה הולכים להיות מוקד תשומת הלב שוב כאשר סוף סוף החקירה הרשמית של צ'ילקוט על המלחמה תדווח. ב -15 בספטמבר, משפחות של חיילים בריטים שמתו בפלישה ובכיבוש עיראק דרשו לפרסם את דו"ח צ'ילקוט עד סוף השנה. (כמה משקיפים הזהירו כי זירוז פרסום הדו"ח עלול לפגוע בתהליך, שכן לחוקרי צ'ילקוט נודע רק זה עתה על כמה מזכרים חשובים. הסרת סיווג המסמכים הללו עשויה להימשך חודשים רבים).
לדו"ח צ'ילקוט יהיה ערך מסוים בכך שהוא יבטל את הסיווג של מספר מסמכים סודיים בעבר (כולל תקשורת בין בלייר לנשיא דאז ג'ורג' בוש). עם זאת, אנו יכולים להיות די בטוחים שהחקירה (המורכבת מחברי מועצה, גורמים ממסדיים) לא תשאל כמה מהשאלות הקשות יותר. אנו יכולים להיות בטוחים, למעשה, שזה יחזק את התעמולה הרשמית והמיסטיפיקציה סביב מלחמת עיראק.
נועם חומסקי הזהיר מפני מבקרי הממסד שנוהגים במה שהוא מכנה 'התנגדות מעושה'. מבקרים מיינסטרים כאלה מתנגדים למדיניות של מדינה או תאגיד על רקע טקטי, תוך שהם חולקים הנחות לא מוצהרות אך מכריעות עם 'יריביהם'. במקרה של מלחמת עיראק ב-2003, אחת הדרכים הנפוצות לתרגל 'התנגדות מעושה' הייתה לנקוט בעמדה ש'מלחמה לא הייתה מוצדקת מכיוון שנשק להשמדה המונית (WMD) לא היה קיים בעיראק'.
עמדה זו מרמזת שזה יהיה לגיטימי לפלוש לאויב רשמי רק בגלל שיש לו נשק להשמדה המונית. שימוש זה בכוח אינו מקובל בחוקי המלחמה הבינלאומיים, או באמנות כלשהן על נשק כימי, ביולוגי או גרעיני.
על פי הדעה המרכזית של 'אנטי-מלחמה', האשמה העיקרית נגד ג'ורג' בוש וטוני בלייר הייתה שהם עיוותו את הראיות לגבי קיומו של נשק להשמדה המונית בעיראק, ויצאו למלחמה על שקר. יש עוד הרבה שאפשר לומר על הציון הזה, נקודות שנותרו מחוץ לביקורת המיינסטרים הסטנדרטית, ושאנחנו יכולים להיות בטוחים שלא יופיעו בדו"ח צ'ילקוט.
זה, למשל, בבירור המקרה שממשלת ארה"ב יצאה במכוון לערער ולהשמיד את פקחי הנשק הבינלאומיים כשהם הפכו למכשול למלחמה - ושהממשלה הבריטית שיתפה פעולה עם התהליך הזה.
כאשר הנס בליקס, ראש סוכנות הפיקוח על הנשק UNMOVIC, החל לתת דיווחים חיוביים יותר על שיתוף הפעולה של ממשלת עיראק בפירוק הנשק, ארה"ב החלה בתדרוך נגד הפקחים.
שר החוץ האמריקני, קולין פאוול, אמר בינואר 2003: "השאלה היא לא כמה זמן עוד אתה צריך כדי שהבדיקות יעבדו. בדיקות לא יעבדו״.
פאוול אמר למועצת הביטחון של האו"ם בפברואר 2003: "הבעיה העומדת בפנינו היא לא כמה זמן אנחנו מוכנים לתת לפקחים כדי להיות מתוסכלים מהמכשול העיראקי, אלא כמה עוד אנחנו מוכנים להשלים עם אי-הציות של עיראק לפני שאנחנו , כמועצה, אנחנו, כאו"ם, אומרים, "די. מספיק."'
בריטניה מילאה את תפקידה בזלזול הזה של הפקחים. שר החוץ הבריטי, ג'ק סטרו, אמר בפברואר 2003: "במקום קבלה פתוחה ושקיפות, יש לנו מצעד, שבו פורניר של שיתוף פעולה שטחי מסתיר הסתרה מכוונת...". יש רק מסקנה אחת אפשרית: עיראק נמצאת בהפרה מהותית נוספת של התחייבויותיה לפירוק נשק.
ב-7 במרץ 2003, בליקס דיווחה שעיראק, רחוקה מלהיות ב'אי ציות', משתפת פעולה במספר דרכים. בין היתר, הושמדו זה עתה 34 טילי אל-סמוד לטווח בינוני, יחד עם שני ראשי נפץ, משגר וחמישה מנועי טילים. בליקס תיאר זאת בפני מועצת הביטחון כ"צעד משמעותי של פירוק נשק - אכן, הראשון מאז אמצע שנות ה-1990". ראש UNMOVIC אמר כי ניתן לראות ב"יוזמות הרבות" של עיראק "אקטיביות" או אפילו "פרואקטיביות".
קולין פאוול תיאר את הפעולות הללו במקום זאת כ"מראית עין של פירוק נשק, מראית עין של שיתוף פעולה", "מחוות פעוטות והבטחות נייר". בלייר אמר: "תמיד חשבנו שזה עשוי להיות חלק מהטפטוף של הוויתורים. ככה סדאם משחק את משחק הזיכיון״.
ככל שעיראק שיתפה פעולה יותר, כך הפקחים הצליחו יותר, כך היו ארה"ב ובריטניה עוינות יותר כלפי הפקחים.
באופן מכריע, בניגוד לטענותיו של פאוול, מתן זמן לפקחים לבדוק הייתה אכן השאלה העומדת בפני מועצת הביטחון.
עוד ב-1999, כאשר מועצת הביטחון של האו"ם הקימה את UNMOVIC בהחלטה 1284, היא החליטה שפקחי הנשק צריכים לבצע תקופה מרוכזת של בדיקות. UNMOVIC ופיקוח הגרעין, סבא"א, התבקשו בהחלטה זו לגבש 'תוכנית עבודה למימוש המנדטים שלהם', לאחר שהתבססו מחדש בעיראק. (פקחי הנשק של האו"ם הוסרו על ידי ארה"ב ב-1998, ואז סירבו להתקבל מחדש לאחר שהתגלה כי מפעילי ה-CIA חדרו לצוותי הפיקוח במטרה לסייע למתקנים בתקיפות אוויריות.)
תוכנית עבודה זו, על פי 1284 של UNSCR, צריכה לפרט את "משימות הפירוק העיקריות שנותרו להשלמה על ידי עיראק", וכל משימה צריכה להיות "מוגדרת בבירור ומדויקת".
תוכנית העבודה הייתה המסמך החשוב ביותר שהפקחים התבקשו לערוך. יישום התוכנית יוכיח, באופן חד משמעי ככל האפשר מבחינה אנושית, האם לעיראק יש נשק להשמדה המונית או לא. לחילופין, אם תוכנית העבודה תופרע או תיעצר על ידי העיראקים, היא תוכיח באופן חד משמעי שהעיראקים מסרבים לשתף פעולה עם בדיקות.
למרות העובדה שהוא היה אחד ממחבריו של 1284 של UNSCR, ממשלת ארצות הברית בשנת 2003 הייתה נחושה למנוע מהמפקחים לעבוד על תוכנית העבודה. UNMOVIC הפיצה לבסוף את טיוטת תוכנית העבודה שלה לחברי מועצת הביטחון של האו"ם על 17 מרץ 2003. הצגה רשמית הייתה אמורה להופיע on 19 מרץ, כאשר מועצת הביטחון הייתה יכולה סוף סוף לאשר את תוכנית העבודה. אישור זה היה מבשר על שלב חדש ומכריע של בדיקות - תקופה של 'חודשים', לא שבועות או שנים, אמר הנס בליקס. on 7 מרץ 2003.
אם UNMOVIC הייתה רשאית להבטיח את האישור הזה, זה היה בלתי אפשרי מבחינה פוליטית עבור ארה"ב ובריטניה היו פותחות את המלחמה שלהן במשך חודשים, ואולי יורידו את המלחמה לחלוטין.
במקום זאת, at 8pm בערב של 17 מרץ, שעות ספורות לאחר ש-UNMOVIC מסרה את טיוטת תוכנית העבודה, בוש יצא לטלוויזיה כדי להציב אולטימטום לנשיא עיראק סדאם חוסיין - ולהורות לפקחי הנשק ולאזרחים זרים אחרים לצאת מהמדינה.
זה עתה גובשו משימות הפירוק המרכזיות 'מוגדרות בבירור ומדויקות'. ועדת הבחינות (מועצת הביטחון של האו"ם) קיבלה זה עתה את עבודת הבחינה המוצעת. ארה"ב, בסיוע מכריע מבריטניה, בחרה ברגע זה לנעול את לוח הבחינות, לפטר את המשגיחים ולהסיע טנק דרך אולם הבחינות - תוך שהיא מצהירה שהתלמיד נכשל.
אנחנו יכולים להיות די בטוחים שזה לא סיפור שצ'ילקוט הולך לספר.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו