Venezuelanalysis.com מביא לקוראים את הסיכום המפורט הזה, פרק אחר פרק של החוק האורגני החדש של עבודה ועובדים (LOTTT), חוק שנמצא בדיון הן באסיפה הלאומית והן על ידי עובדים ותנועות מאז 2003. החוק מכיל 554 מאמרים .
כותרת 1 - נורמות ועקרונות חוקתיים
פרק 1- תקנון כללי, סעיפים 1-17
פרק זה, כמקובל, מתווה את מטרתו ומנעדו של החוק.
מטרת החוק היא "להגן על העבודה כמעשה חברתי" ולהגן על זכויות העובדים, תוך הכרה בעובדים כיוצרים של עושר חברתי וכגיבורים בתהליכי חינוך ועבודה.
היא גם שואפת להסדיר את המצבים והיחסים המשפטיים הנובעים מתהליך הייצור של סחורות ושירותים, תוך הגנה על העבודה כ"תהליך משחרר".
החוק חל הן על תושבי ונצואלה והן על "זרים" העובדים במדינה והן על עובדים שהתקשרו לעבוד מחוץ למדינה, ולמרות ששום זכויות או תקנות בחוק עשויות להיפסל על ידי הסכמים קיבוציים של עובדים, הסכמים כאלה יכולים לחרוג מהחוק אם עובדים רוצים. גופים חמושים, כגון המשטרה והכוחות המזוינים הבוליבריים הלאומיים פטורים מהחוק. כל שאר עובדי הציבור או המדינה כפופים לחוק זה.
רק לסמכויות המבצעת והמחוקקת הלאומית יש סמכות ליישם ולהסדיר את החוק, ממשלות המדינה והעירוניות אינן יכולות ליצור חוקים או פקודות המבוססות על החוק.
חשוב לציין, החוק קובע בסעיף 11 שצדק הקשור לעבודה הוא "ללא תשלום" במקומות של חוק וניהול עבודה, ומכאן שלא ניתן לקבוע שיעורי שכר טרחה, ולא לדרוש תשלום עבור שירותים. נוטריונים ציבוריים אינם יכולים לגבות עמלות.
השפה הרשמית של ונצואלה היא קסטיליה (ספרדית אמריקה הלטינית), ושפות ילידים הן השפה הרשמית של עמים ילידים, ומכאן שפרסומים, מדריכי הדרכה וכדומה צריכים להיות בספרדית או בשפה הילידית, לפי המצב.
הסכמים ואמנות בינלאומיות שעליהם חתמה ונצואלה יחולו באופן חובה, כל עוד הם "נוחים יותר" מחקיקת עבודה לאומית.
נקודה חשובה נוספת היא סעיף 17, הקובע כי "לכל אדם יש זכות לביטוח לאומי כשירות ציבורי בעל אופי ללא מטרות רווח. עובדים, בין אם הם תלויים בבוס ובין אם לאו, ייהנו מהזכות הזו".
"עבודת בית היא פעילות כלכלית שיוצרת ערך מוסף ומייצרת עושר ורווחה. לנשות הבית יש זכות לביטוח לאומי, בהתאם לחוק".
פרק 2 – עקרונות מנחים, סעיפים 18 -24
החוק מתבסס על העקרונות הבאים: צדק חברתי וסולידריות, "אי נגיעה" של זכויות עובדים והטבות ואיסור על כל אפליה על פי גזע, גיל, מין, מצב חברתי, אמונה או כל תנאי אחר.
אסור לבני נוער לעשות עבודה שעלולה להשפיע על "התפתחותם האינטגרלית".
במונחים של שוויון מגדרי, סעיף 20 קובע כי "המדינה מבטיחה שוויון בין נשים וגברים במימוש הזכות לעבודה. המעסיקים יישמו את הקריטריונים של שוויון והוגנות במהלך מיון, הכשרה, קידום ויציבות בעבודה, הכשרה מקצועית ותגמול, ומחויבים לעודד השתתפות שווה של נשים וגברים באחריות מנהיגותית".
אי הכללה, העדפה או הגבלה בגישה לעבודה ותנאי עבודה על בסיס גזע, מין, גיל, מדינה אזרחית, התאגדות, דת, דעה פוליטית, לאום, נטייה מינית, מוגבלות או מוצא חברתי, אסורים. הגנה על זכויות יולדות ואבהות, ילדים או אנשים עם מוגבלות אינה נחשבת לאפליה.
תהליך החקיקה והמינהל קיימים כדי להציע לעובדים ולמעסיקים פתרונות לסכסוכים, ותהליכים כאלה צריכים להיות חופשיים, מהירים, יעילים, הוגנים, נגישים, חסרי פניות, שקופים וללא "פורמליזם".
פרק 3 – הזכות לעבוד והאחריות לעבוד, סעיפים 25-29
סעיף 25 קובע כי "לתהליך החברתי של העבודה יש, כמטרתו העיקרית, להתגבר על צורות של ניצול קפיטליסטי, כמו גם לייצר סחורות ושירותים המבטיחים את עצמאותנו הכלכלית, מספקים את הצרכים האנושיים, באמצעות חלוקה צודקת של העושר, וכן ליצור תנאים חומריים, חברתיים ורוחניים המאפשרים למשפחה להיות המרחב הבסיסי להתפתחות אינטגרלית של אנשים.."
"תהליך העבודה החברתי" צריך לתרום להבטחת: עצמאות וריבונות לאומית, ריבונות כלכלית, פיתוח אנושי ל"קיום בכבוד" וצמיחה כלכלית "המאפשרת העלאת רמת החיים של האוכלוסייה, ריבונות מזון וביטחון". , הגנה על הסביבה ושימוש רציונלי במשאבים לאומיים. התהליך החברתי של העבודה מבוסס על "דמוקרטיה פרוטגוניסטית ומשתפת, צדק חברתי ואחריות משותפת בין המדינה והחברה להבטחת הכלה חברתית מלאה והתפתחות אנושית אינטגרלית".
לפי סעיף 26, "כל אדם כזכות לעבוד והאחריות לעבוד על פי כושרו וכשרונו, ולהשיג עיסוק פורה, בשכר ראוי, המספק קיום בכבוד והגון".
כאשר יש לפחות עשרה עובדים, 90% או יותר חייבים להיות ונצואלה, לפי סעיף 27. התשלום לזרים לא יעלה על 20% מסך התשלומים ששולמו. פליטים פטורים, ובעת העסקת זרים תינתן עדיפות לאלו עם ילדים בוונצואלה ולבעלי תושבות של 5 שנים לפחות.
משרד העבודה יכול לאשר חריגים במקרים מסוימים, כגון כאשר נדרש ידע טכני מיוחד ותושבי ונצואלה אינם זמינים. החריג מתבסס על התנאי שמעסיקים יכשירו אז תושבי ונצואלה באזור.
פרק 4 – הגנת עובדים, סעיפים 30 – 34
לא ניתן לעצור אף אחד מעבודתו, ולא לחייב אותו לעבוד בניגוד לרצונו, ומשרד העבודה יכול לעכב החלפת עובד שיש לו מחלת מקצוע או כושר עבודה מופחת, למשל.
ילדים מתחת לגיל 14 אינם מורשים לעבוד, למעט בפעילויות אמנותיות או תרבותיות שאושרו על ידי הגוף המקביל להגנה על ילדים ובני נוער.
אף אחד לא יכול להפריע ל"מעבר חופשי" בכביש, או בשבילים אחרים למרכזי עבודה. במקומות עבודה אסור למכור ולצרוך אלכוהול או סמים, הימורים, זנות וכלי נשק.
פרק 5 – הזכות לעבוד, סעיפים 35 – 50
פרק זה מגדיר עובדים תלויים ובלתי תלויים כעובדים תחת מעסיק, או לא, "עובד מוביל" כמי שנוטל חלק בהחלטות או המייצג את המעסיק, ועובד פיקוח כמי שבודק את עבודתם של אחרים.
סעיף 43 מתאר את אחריותו של המעסיק, לרבות הבטחת תנאי עבודה בטוחים. הם גם אחראים לתאונות עבודה או מחלות מקצוע הנגרמות לכל מי שעובד תחתיהם. הם מחויבים לספק לנציגי המניעה את המתקנים הדרושים ולאמץ המלצות של ועדות בריאות ובטיחות (סעיף 44).
לאחר שהגדיר עבודה במיקור חוץ בסעיף 47 כ"הונאה שבוצעה על ידי מעסיקים במטרה לעוות, להכחיש או ליצור מכשולים להחלת חוק העבודה" חוק זה אוסר על עבודה במיקור חוץ בסעיף 48. פירוש הדבר שהדברים הבאים אינם מותרים: קבלנות גופי עבודה לעבודה ציבורית, שירות וכיוצא באלה שהם קבועים וקשורים ישירות לתהליך היצרני של השוכר, העסקת עובדים באמצעות מתווכים על מנת להימנע מחובות כלפי המועסקים, יצירת גופי עבודה על מנת להימנע מחובות וכן בקרוב.
פרק ו' – התיישנות פעולות, סעיפים 6, 51
פרק זה מתייחס לדרישות ולתביעה משפטית.
כותרת 2 - יחסי עבודה
פרק א' – נטיות כלליות, סעיפים 1-53
פרק קצר זה מגדיר מתי קיים קשר עבודה (מתי מישהו נותן, ומישהו אחר מקבל שירות). הנותנים שירות לארגון ללא מטרת רווח, בהתנדבות, פטורים. העבודה תזכה בתמורה, ובמקרה שלא, יוחל ענישה - המוגדר בהמשך החוק.
פרק ב' – חוזה עבודה, סעיפים 2-55
חוזה העבודה קובע את התנאים שבהם האדם מספק את שירותיו. השכר לא יכול להיות מתחת לשכר המינימום הלאומי שנקבע, ולא פחות ממה שמשולמים לעובדים אחרים עבור אותה עבודה, באותו מפעל.
עדיף שחוזה העבודה יהיה בכתב, כאשר אין דבר בכתב, ההצהרות שנאמרו על ידי העובד מניחות כנכונות עד שיוכח אחרת. יש למסור עותק של החוזה למעסיק ולעובד כאחד, ויש לפרט בו: שם, מספר תעודת זהות, שם ותיאור המשרה, תאריך התחלה, זמן משך, עבודה שתתבצע, משך יום העבודה או משמרת, השכר וצורת התשלום שלה, ההסכם הקיבוצי החל וכדומה.
חוזים שנקבעו לפרק זמן קבוע וחודשו פעמיים ייחשבו קבועים. יתרה מכך, לא ניתן לגרום לעובדים לעבוד יותר משנה בחוזה מוגבל. חוזים לעבודות ציבוריות ספציפיות הינם מלבד זאת, ונמשכים כל הזמן הנדרש לביצוע העבודה.
חוזה עבודה אם כן, יכול להיות לזמן מוגבל בלבד בתנאים הבאים: כאשר אופי השירות מחייב זאת, החלפת עובד אחר, או ונצואלה העובדים מחוץ למדינה.
למעסיקים יש מספר חובות כלפי עובדים שהתקשרו לעבודה מחוץ למדינה, לרבות תשלום עבור הובלה ומזון, ומתן מידע בכתב על תנאי החיים הכלליים במדינה.
פרק 3 – החלפת מעסיק, סעיפים 66 -70
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו