"מיניות" הפכה בשנים האחרונות לנושא רב ויכוח, ומאפיין בולט הוא ההנחה שפמיניסטיות שמתנגדות להחפצה מינית יוצרות "בהלה מוסרית". מאז שהסוציולוג סטנלי כהן הציג את המונח ב-1972 הוא שימש כדרך קצרה לביקורת על שמרנים על המצאת "בעיה" נוספת על מנת לעשות דמוניזציה לקבוצה המאתגרת את הסטנדרטים המוסריים המסורתיים.
אז כנראה שהפמיניסטיות הן כעת השמרניות שמעוררות בהלה מיותרת לגבי התפשטות התמונות "מיניות", בעוד שתעשיית המדיה הנשלטת על ידי תאגידים שמייצרת את התמונות הללו בהמוניות היא הכוח המתקדם לשינוי שמקבל דמוניזציה לא הוגנת. איזה תפנית מוזרה של אירועים.
להציע שפמיניסטיות שמתנגדות לפורניפיקציה של החברה מעוררות בהלה מוסרית היא לבלבל בין תנועה מתקדמת פוליטית לניסיונות ימניים לשלוט על התנהגות מינית. אנחנו יכולים, כמובן, לזהות בדיוק נדבך שמרני כזה בדיונים הנוכחיים בבריטניה: התערבויות של ממשלת הקואליציה כוללות קריאות לבנות לקבל שיעורים כיצד לתרגל התנזרות והתקפות על זכויות הפלות. אבל פמיניסטיות שמתארגנות נגד פורניפיקציה אינן טוענות שדימויים מיניים של נשים גורמות לריקבון מוסרי; אלא שהם מנציחים מיתוסים של זמינות מינית בלתי מותנית של נשים ומעמד אובייקט, ובכך מערערות את זכויותיהן של נשים לאוטונומיה מינית, לביטחון פיזי ולשוויון כלכלי וחברתי. הפגיעה בנשים אינה פגיעה מוסרית אלא פוליטית, וכל ניתוח חייב להתבסס בביקורת על השליטה התאגידית בנוף החזותי שלנו.
לשמאל יש היסטוריה ארוכה של מאבק בבעלות קפיטליסטית על התקשורת. מקארל מרקס, אנטוניו גראמשי ועד נועם חומסקי, הוגי דעות שמאלנים הבינו שהתקשורת הארגונית היא מכונת התעמולה לרעיונות וערכים קפיטליסטיים. על ידי הזרמת האידיאולוגיות של האליטה, התקשורת הנשלטת על ידי תאגידים מעצבת את זהותנו כעובדים וצרכנים, ומוכרת תדמית של הצלחה ואושר הקשורה לצריכה של מוצרים המייצרים עושר עצום למעמד העילית. דעות אלטרנטיביות נדחקות במקרה הטוב לשוליים ובמקרה הרע נלעגות.
אף אחד בחוגים מתקדמים לא יציע לרגע שביקורת על התקשורת הארגונית היא פאניקה מוסרית. חומסקי מעולם, עד כמה שידוע לנו, לא כונה "יזם מוסרי", אך אלו מאתנו שמתארגנים נגד התאגידים שמוציאים דימויים סקסיסטיים נדחים באופן קבוע כמי שמעורר פאניקה מוסרית.
תדמית הנשיות המהונדסת בתעשייה הפכה כעת לדומיננטית בחברה המערבית, ודוחקת דרכים חלופיות להיות נשית. הבגדים, הקוסמטיקה, הדיאטות, המנוי לחדר הכושר, הנסיעות למספרה, לסלון השעווה ולסלון הציפורניים מסתכמים בהרבה כסף. אפילו בתקופות כלכליות אפלות אלה, כאשר נשים חוות את המצוקה הכלכלית הקשה ביותר, עסקי היופי בבריטניה פורחים.
תיעוב עצמי של נשים הוא עסק גדול, ותומכת במערכת קפיטליסטית גלובלית, שלמרבה האירוניה תלויה במידה רבה בניצול עבודת נשים במדינות מתפתחות. מה שמוסיף חטא לפציעה, רבות מהנשים האלה שמקבלות שכר נמוך מוציאות חלק ניכר משכרן על מוצרים להלבנת עור שמבטיחים ניידות חברתית מחוץ לסדנאות היזע.
במערב, ניתוחים קוסמטיים מנורמלים יותר ויותר. בשנה שעברה בבריטניה, כמעט 9,500 נשים עברו ניתוח הגדלת חזה, ומספר ניתוחי השפתיים כמעט פי שלושה בחמש שנים. מנתח פלסטי אחד מסביר בעזרה באתר האינטרנט שלו שניתוח שפתי "יכול לפסל את השפתיים המוארכות או הלא שוויוניות (שפתיים פנימיות קטנות) לפי המפרט של האדם... עם ניתוח שפתי החזה להפחתת לייזר, אנו יכולים להגשים את רצונותיה של האישה". אם זו לא עדות לחיים בתרבות מינית, מה כן?
המחיר הרגשי של התאמה להיפר-מיניות הוא עצום עבור נערות ונשים צעירות שנמצאות בתהליך של גיבוש הזהות המגדרית והמינית שלהן. אנו בונים את הזהויות שלנו באמצעות תהליכים מורכבים של אינטראקציה עם התרבות הסובבת אותנו, אך כיום שולטים דימויים של היפר-מיניות. לאן בחורה ללכת אם היא תחליט שביונסה, מיילי סיירוס, ליידי גאגא, ריהאנה או בריטני ספירס לא בשבילה?
מחקר של האגודה הפסיכולוגית האמריקאית על מיניזציה של בנות מצא כי "יש לה השפעות שליליות במגוון תחומים, כולל תפקוד קוגניטיבי, בריאות גופנית ונפשית, מיניות ועמדות ואמונות". חלק מההשפעות הללו כוללות התנהגות מינית מסוכנת, שיעורים גבוהים יותר של הפרעות אכילה, דיכאון ודימוי עצמי נמוך וביצועים אקדמיים מופחתים. כמובן, יש בנות שמתנגדות, אבל יש עונשים חברתיים אמיתיים שיש לשלם על ידי מי שלא תואמות למראה נשי מקובל.
בסוף השבוע הזה מארחות קמפייניות פמיניסטיות כנס בנושא פורניפיקציה של תרבות. בהמשך לכך, נערכו מחאות המוניות מחוץ לתחרות היופי של מועדון הפלייבוי של לונדון ו- Miss World כדי להדגיש את הקשר בין אינטרסים תאגידיים לבין החפצה של נשים. המאבק נגד הדימוי הצר והמגביל של הנשיות קשור קשר בל יינתק למאבק המתקדם לבעלות ושליטה דמוקרטית בתקשורת. זה מאבק פוליטי. פמיניסטיות מודאגות בצדק, אבל אנחנו לא בפאניקה. אנחנו מתארגנים.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
