למרות כל ההייפ על מלחמות הדורות והמגדרים בפריימריז הדמוקרטי לנשיאות ב-2008, יש לנו מלחמת מעמדות על הידיים. ולמרבה הפלא, המועמד המועדף על אמריקה התאגידית מנצח את "אנחנו" העניים יותר מול "הם" העשירים יותר - מגמה שעלולה להיות מכרעת כשהתחרות עוברת כעת למעוזי מעמד הפועלים כמו אוהיו ופנסילבניה.
ברוב המדינות, סקרים מראים שהילרי קלינטון מנצחת את ברק אובמה בקרב מצביעים שמרוויחים 50,000 דולר בשנה או פחות - רבים מהם אומרים שהכלכלה היא הדאגה העיקרית שלהם. כן, הסנאטור מניו יורק שהופיע על שער מגזין Fortune כמועמד של ביג ביזנס מנצח בקהילות חסרות ביטחון כלכלית ובעלי הכנסה נמוכה יותר על הסנאטור מאילינוי שגדל כמארגן שעוזר לאותן קהילות להילחם באבטלה. תופעה אבסורדית זו היא תוצר של מסר והטיה כאחד.
אובמה נתן לקלינטון לאפיין את שנות ה-1990 כנירוונה, ולא תקופה שזרעה את זרעי הצרות הנוכחיות שלנו. הוא בקושי מותח ביקורת על ממשל קלינטון על כך שהוא דגל בהסכמי סחר הורג עבודה. הוא אינו מטיל ספק בתפקידו של אותו ממשל בהסרת הפיקוח על התעשייה הפיננסית ובכך להעצים את אסונות הפריחה של היום. והוא ממעט לציין את מה שדיווחו השבוע בעיתון מקלאצ'י: שקלינטון בילתה את רוב הקריירה שלה במשרד עורכי דין "שם היא ייצגה חברות גדולות וכיהנה בדירקטוריונים של חברות", כולל בוול-מארט.
אובמה לא נגע בכל זה משתי סיבות.
ראשית, הקמפיין שלו מסתמך על תרומות של חברות. אף על פי שאובמה בהחלט פחות בבעלות התעשייה מקלינטון, הוושינגטון פוסט ציין באביב שעבר שהוא היה הנמען העליון של תרומות מוול סטריט. מזומן זה כסף שקט, מותנה בכך שהמועמדים ישתקו את הרטוריקה הפופוליסטית שלהם.
אבל בעוד שהלחץ הזה לשתוק משפיע על כל הפוליטיקאים, הוא חזק במיוחד נגד מנהיגים שחורים.
"אם אובמה יתחיל לדבר כמו ג'ון אדוארדס ויתחיל לזעם פרולטארי של מעמד הפועלים, צווארון כחול, פתאום כל אותם מצביעים לבנים שצופים בו בעדשת ההתעלות היו מתחילים לראות אותו אחרת", אומר צ'ארלס אליסון מאוניברסיטת המרכז של דנבר למדיניות אפרו-אמריקאית.
הסיבה לכך היא שברגע שאובמה תוכי בהתקפותיו של אדוארדס על חמדנות ואי-שוויון, הוא "יקבל סטיגמה כגזע מועמד מגייס", אומר מאנינג מארבל, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קולומביה. כלומר, התקשורת תציג אותו מיד כעוד ג'סי ג'קסון - דמות שהפרוגרסיביות שלה הוצגה (באופן לא הוגן) כחרדה של פוליטיקה גזעית למצביעי הנדנדה הלבנה.
זכרו, כך תמיד נדחקים לשוליים אפרו-אמריקאים מאתגרי כוח. הממסד מצטט את הפופוליזם המאחד הגזע והמעמדות של מנהיג שחור כהוכחה כביכול לדעותיו הרדיקליות, ממוקדות הגזע. דוגמה קיצונית לכך הגיעה מה-FBI, אשר תייג את מרטין לותר קינג ג'וניור "האיש המסוכן ביותר באמריקה" בגלל שהוא מדבר על עוני. אופיינית יותר היא הגישה המודגמת בטור מגזין טיים של ג'ו קליין משנת 2006. הוא כינה את נציג הפרוגרסיבי ג'ון קוניירס, D-Mich., "אפריקאי אמריקאי בגיל מסוים ואידיאולוגיה, קל לסטריאוטיפי" ו"אחד מהלהקה העתיקה של שמאל-ליברלים שגדלו בחממה הזועמת של העיר הפנימית, פוליטיקה של העדפה גזעית".
בני הזוג קלינטון שמחים לנווט בטופוגרפיה התרבותית המכוערת הזו. לאחר מתקפת אובמה נדירה על הילרי קלינטון על תמיכה במדיניות שביטלה מקומות עבודה, ביל קלינטון השווה במהירות את הקמפיין של אובמה לזה של ג'קסון, וקמפיין קלינטון אמר לסוכנות הידיעות AP אובמה הוא "המועמד השחור". אלו היו אמירות מכוונות שאמרו לאובמה שאם הוא ידבר על מעמד, הם ידברו על גזע.
וכך, כפי שאומר מרבל, הפיצ'ר של אובמה כולל "אין אזכור למאבק המעמדי או הסכסוך המעמדי". זה "תקווה" במקום מקרה כלכלי, ברומיד במקום ביקורת. התוצאה היא דינמיקה אוקסימורונית.
אובמה, האדם שנלחם באבטלה בצווארון כחול בצל מפעלים שנסגרו, זוכה במובלעות עשירות. אבל קלינטון, האדם שמדיניות הגלובליזציה שלו סייעה לסגור את המפעלים הללו, זוכה במעוזי צווארון כחול.
אובמה, אשר למד על ידי אותן רשתות מארגנות כמו סזאר צ'אבס, זוכה לתמיכה של מנהלי קרנות גידור. אבל קלינטון, המועדף על העסקים, זוכה לתמיכה של עובדי החווה המאוחדים - האיגוד שצ'אבס יצר.
אובמה, המועמד מהסאות' סייד הענייה של שיקגו, מוצא תמיכה בחוף הדרומי המוזהב של קונטיקט. אבל הילרי קלינטון, המועמדת המייצגת את הכסף הגדול, מוצאת תמיכה ממי שיש להם מעט כסף יחסית.
בעוד הקמפיין פונה אל חגורת החלודה הנאבקת תחת כרזות המבטיחות "שינוי", מלחמת המעמדות המוזרה הזו עשויה בסופו של דבר להבטיח ללא שינוי אמיתי כלל.
דיוויד סירוטה הוא סופר רבי מכר שספרו החדש, "ההתקוממות", ייצא ביוני 2008. הוא עמית בקמפיין למען עתיד אמריקה וחבר מועצת המנהלים של רשת Progressive States Network - שניהם ארגונים לא מפלגתיים. הבלוג שלו נמצא ב www.credoaction.com/sirota.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו