בתחילת ספטמבר התאספו עשרות אלפי מורים מכל רחבי מקסיקו כדי לצעוד בבירת המדינה נגד הרפורמות החינוכיות האחרונות שהוצעו על ידי הנשיא אנריקה פניה נייטו ואושרו על ידי הקונגרס. מורים צעדו לפחות 15 פעמים במהלך החודשיים האחרונים כדי למחות נגד החקיקה הזו. הרפורמות כוללות מדיניות הערכת מורים ובדיקות סטנדרטיות כמו אלו בתוכנית "No Child Left Behind" בארה"ב. החקיקה עוררה את זעמם של מורים מקסיקנים, כי הם רוצים להתמקד יותר בפתרון בעיות מבניות בסיסיות הקשורות לחינוך. שיטת הגיוס והקידום החדשה המבוססת על מבחנים תאפשר לממשלה לקחת מידה רבה של כוח מארגוני המורים.

בששת החודשים הראשונים שלו בתפקיד, פניה נייטו העביר רפורמות בעבודה המאפשרות מיקור חוץ, הורדת שכר המינימום, הגדלת עבודה במשרה חלקית וביטול הגנות עבודה. סדרי העדיפויות שלו עד כה היו קשורים קשר הדוק לאינטרסים עסקיים וכללו הגנות מועטות לעובדים והתייחסות מועטה למחאה וצורות אחרות של התנגדות אזרחית לא אלימה. הוא גם נחקר על ידי ועדת זכויות האדם של מקסיקו סיטי, שמצאה עדויות לאכזריות משטרתית ולמעצרים שרירותיים במהלך הפגנות נגד השבעתו ב-1 בדצמבר 2012.

מחאת המורים אורגנה על ידי ה-Coordinadora Nacional de Trabajadores de la Educación (CNTE), איגודי המורים הקטן מבין שניים במקסיקו. מאז שנות ה-70 המוקדמות, איגודי המורים ארגנו גיוסים מסיביים למחאה על מדיניות המדינה הקשורה לחינוך, במיוחד מדיניות השואפת להחליש את כוחם של האיגודים. לדוגמה, בשנות ה-80, האיגודים התנגדו למדיניות הצנע הממשלתית שנגרמה עקב הפיחות בפזו. לאחר מחאות מסיביות ב-1989, הממשלה הגיבה לדרישות הכלכליות שהעלו ארגוני המורים, והמורים קיבלו תוספות שכר בשנים 1989, 1990 ו-1991 שעקפו את העלאות במגזרים אחרים. כיום, המורה הממוצע מרוויח כ-600 דולר (8,000 פזו) בחודש או פחות.

תנועת המורים במקסיקו הצליחה לגייס מספר רב של אנשים - כולל סטודנטים, נשים וקבוצות ילידים - להשתתף בפעולות ציבוריות כגון מצעדים, ישיבה והפגנות. עם זאת, היו גם בעיות עקביות של שחיתות בתוך ארגוני המורים, כולל מכירת משרות. זה כבר חילק את דעת הקהל והתקשורת מתארת ​​בעקביות את המורים המוחים כ"עצלנים", על כך שהם כביכול מפגינים במקום להיות בכיתה.

חוסר התפקוד של מערכת החינוך של מקסיקו תועד בסרטים תיעודיים אחרונים כגון דה פאנזזו (2012), שפירושו "פלופ בטן". זה מראה שבנוסף לאספקה ​​ולכיתות הבלתי מספקות, מורים לרוב לא מוכנים לשיעור או לא מופיעים. לאחרונה נכלאה אלבה אסתר גורדיו מוראלס, מנהיגת 1.4 מיליון החברים Sindicato Nacional de Trabajadores de la Educación (SNTE), איגוד העובדים הגדול ביותר באמריקה הלטינית, באשמת שחיתות. גורדיו ניהלה את SNTE במשך 23 שנים, אבל בתי הנופש הבינלאומיים המרובים שלה והנטייה שלה לבגדי יוקרה דירגו את המקסיקנים הרגילים. לאחר שנכלאה, התגלה שהיא הוציאה יותר על בגדים ב ניימן מרקוס מאשר זמרת הפופ ביונסה.

תומכי חקיקת הרפורמה החינוכית הנוכחית, המבקשת גם לפרק איגודים, טוענים כי היא תמנע שחיתות. המורים מסכימים שגם הם רוצים רפורמה בחינוך, אבל הם לא מסכימים עם השיטות שהממשלה רוצה לכפות כדי להשיג אותה. לדוגמה, מורים במדינות כמו אוחאקה, המשמשות בית לקבוצות ילידים מגוונות, חוששים שחקיקה ובדיקות סטנדרטיות לא יאפשרו להם ללמד היסטוריה או שפות ילידים. באופן כללי, המורים מודאגים ביותר ממה שהם רואים כהרעבה של מערכת החינוך הציבורית, שלדעת רבים היא אסטרטגיה מכוונת להחליש את החינוך הציבורי עד כדי כך שהפרטה נראית כאופציה היחידה. הבניינים והמשאבים שלהם הוזנחו במשך עשרות שנים, אך כעת הם עומדים להערכה מחמירה יותר לאחר שלימדו בכיתות רעועות, דולפות, קרות, ולאחר שקנו אספקה ​​לתלמידיהם מתוך ההכנסה שלהם.

ב-4 בספטמבר 2013, מורים ארגנו מצעד ענק שהשבית את התנועה ברפורמה, השדרה המרכזית במקסיקו סיטי. הם גם תיאמו פעולה עם קבוצות ב-22 מדינות במקסיקו, סגרו את יעדי התיירות ואת צירי התנועה הראשיים בכל רחבי המדינה. ביאטריז גונזלס, מורה ממדינת אוחאקה שבדרום המדינה, שהשתתפה בצעדת מקסיקו סיטי, אמרה שהיא הייתה שם כדי "להגן על החינוך הציבורי, ולא רק למען זכויותינו כמורים, אלא גם כדי להגן על ילדי המדינה הזו". גונזלס דן בחשיבותה של התנגדות לא אלימה מאורגנת וקבע כי, "סוג זה של התנגדות עוזר לנו להיות יצירתיים יותר, ואנחנו מתחילים לשנות את עצמנו מלמטה. דיבור על התנגדות אזרחית עוזר לנו, כי אז יצטרפו אלינו יותר ארגונים, יותר אנשים ועוד סטודנטים".

מורים רבים ויתרו על שבועות מחייהם כדי להתארגן ולנסות לאלץ את הממשלה לכלול אותם בדיאלוג על הרפורמה בחינוך. מורה מאזור טלאקסיאקו של אוחאקה שהיה חלק מהצעדה ציין כי "בכל התנועות, תמיד יש מחיר פיזי וכלכלי. אנחנו מתנגדים לחקיקה הזו בתמיכת משפחותינו ואנשינו". מורים שתמכו בצעדה ובכיבוש בערים שונות התמודדו עם ביקורת ממשלתית ותקשורת על כך שהם נטשו את עבודתם, שהייתה הביקורת הנפוצה של הממשלה על מפגינים שלווים במקסיקו.

ההפגנות של מקסיקו סיטי הובילו לכיבוש ה-Zócalo במרכז העיר. אלפי מורים, שאליהם הצטרפו בני נוער מתנועת #YoSoy132, חנו עד ה-13 בספטמבר, אז שוטרים מהומות שהחזיקו מגני פלסטיק, קסדות, גז מדמיע, אלות, תותחי מים וכדורי גומי גירשו אותם. המשטרה, בגיבוי כלי רכב משוריינים ומסוקים, התכתשה עם כמה מפגינים זורקים טילים. תנועת המורים טענה כי המפגינים האלימים היו חלק מאגף רדיקלי שאולי אף נשכר על ידי הממשלה כדי ליצור אי שקט. במקסיקו, פקידי ממשל הואשמו לעתים קרובות בהשתלת מפגינים אלימים בתנועות לא אלימות על מנת להצדיק את השימוש בכוח המשטרה.

על פי הדיווחים, מספר מפגינים נפצעו, ו-31 בני אדם נעצרו כאשר המשטרה נכנסה לכיכר. הממשלה החליטה להפעיל כוח נגד המפגינים כדי להתכונן לחגיגות יום העצמאות ב-15 בספטמבר. מכיוון שזו כהונתו הראשונה של הנשיא פניה נייטו והוא היה אמור לבצע טקס חשוב של יום העצמאות בזוקאלו, נטען כי הוא פינה את הכיכר כדי למנוע מבוכה פוליטית. דומיניקנו, מפגין שמסר רק את שמו הפרטי, דן כיצד הממשלה "ניסתה להפליל מחאה לא אלימה". פניה נייטו, שנכנס לתפקידו בדצמבר 2012, אישר גם הוא מעצרים ומעצרים כדי להתמודד עם הפגנות נגד השבעתו.

לאחר פעולת המשטרה, ה-Zócalo היה זרוע אוהלים דרוסים, אשפה ומזון, עם שריפות קטנות בערות. מורה מפגין אחד, שהביט על ההרס, אמר: "עלינו למצוא דרך לשרוד, להתנגד מול סוג זה של תוקפנות ואלימות ממלכתית". מחשש לנקמה, הוא אמר שהוא מעדיף לא למסור את שמו. הוא גם דן במיתוס לפיו מורים מתנגדים להערכה מקצועית. לדבריו, "הנושא העיקרי שלנו הוא ההגנה על החינוך הציבורי. זה לא כמו שאומרים, שזה קשור להערכה. הערכה היא רק חלק קטן מהרפורמה החינוכית האמיתית, כי רפורמה אמיתית פירושה הסתכלות על התשתית של כל בתי הספר".

למרות שהנשיא פניה נייטו שלח ברגע האחרון הזמנות ליום העצמאות לנכבדים, פעולותיו נגד המפגינים משאירות מקסיקנים רבים תוהים כמה יש מה לחגוג. מורים, מצדם, הבטיחו להמשיך לארגן פעולות לא אלימות ולכבוש את מקסיקו סיטי כדי להפנות את תשומת הלב לבעיות חומריות בבתי ספר ציבוריים. ב-19 וב-20 בספטמבר ארגנו המורים שביתה ארצית בתגובה לפעולות המשטרה שבוצעו בזוקאלו. ב-21 בספטמבר, מנהיגי האיגוד השתתפו בפסגת המורים הפופולרית השלישית כדי לנתח את האסטרטגיות שלהם ולהתכונן לפעולה עתידית. עם זאת, מורים רבים ממדינות הדרום העניות ביותר, כמו כמה מהמרואיינים שהיו מוואחקה, מתמודדים עם לחצים כלכליים הולכים וגוברים. לעת עתה, תמיכת הקהילות שלהם, כספית ואחרת, מאפשרת להם להשתתף בתהליך הדמוקרטי ולפעול לרפורמה מלמטה.

המחאות של המורים במקסיקו עשויות להיות לא רק תגובה למה שהם תופסים כהצעות מוטעות או הרסניות לשינוי בחינוך, אלא אולי גם תגובה לכך שלא יכלו למלא תפקיד ישיר בניסוח הצעות כאלה. כאנשי מקצוע שאכפת להם מהילדים והצעירים איתם הם מבלים את ימיהם, המורים הם לא רק עובדים, הם יודעים שהם עוזרים לעצב את היכולות של הדורות החדשים לבנות חברה טובה יותר. הם, במילה אחת, בעלי עניין בעתיד המדינה: הם אזרחים. ובדיוק כפי שאזרחים בדמוקרטיות אחרות כמו ברזיל, מצרים, טורקיה ומדינות אחרות קמו בשנים האחרונות כדי לקרוא תיגר על כישלונותיהן של ממשלותיהן, המורים המקסיקניים מבקשים להיות חלק מההחלטות שמשפיעות לא רק על עבודתם אלא גם המדינה שהם אוהבים - על ידי נקיטת פעולה ישירה לא אלימה כאשר יש צורך להתעקש שהם יהיו חלק מקבלת ההחלטות הציבורית.

---