סנונית אחת לא עושה קיץ,

גם לא גזע או מעמד אחד לאומה;

ואף אומה, חריגה ככל שתהיה,

זהה ליצירה.

 

איזה אכזריות אנחנו מבצעים

כדי להפוך מידה אחת להתאים לכולם,

כאשר הביטויים שלנו שונים,

וקריאה מגוונת של הטבע.

 

תחשוב איזה אסון יגרור

אם ציפורים היו רק ציפור אחת,

ופרחים כולם בגוון יחיד,

וכל בני האדם רק עדר.

 

אלוהים נתן לנו מגוון,

אנחנו מחפשים שליטה

מהברות שנפלו לנו

בתור שיחה אוניברסלית,

 

הציפור ששרה מנגינה אחרת,

ולובש פלומה אחרת

אנו רואים כאיום על האקלים שלנו,-

ניכור ואבדון.

 

המוח, חשב אחד, יתפתח

לאמץ שפע;

אבוי המצמוצים שלנו מבוצרים

ככל שנתקדם יותר.

---