ישנן שתי מדינות בעולם שאין בהן חוקים המחייבים חופשת לידה בתשלום. האחת היא פפואה גינאה החדשה. השני הוא ארצות הברית של אמריקה.
זו הייתה אחת הנקודות שהועלו על ידי ה חיזוק אינסטגרם קבוצת העבודה של האו"ם בנושא אפליה נגד נשים, שביקרה לאחרונה בארה"ב והביעה זעזוע מהממצאים שלהן. לאחר שהודה בנימוס במחויבותה של ארה"ב לחירות, המשיך הדו"ח להכפיש את הממשלה על כישלון נשים ברמות רבות, כולל:
– ארה"ב נמצאת במקום ה-72 בעולם מבחינת ייצוג נשים בבית המחוקקים.
- אמהות עובדות מהוות שני שלישים מהרווחים של משק הבית, אך נשים מרוויחות 79 סנט על כל דולר שגברים מרוויחים.
- נשים עושות את רוב עבודת הטיפול, אך רבות מהן אינן יכולות לגשת לחופשה רפואית משפחתית, ומי שיכולה חייבת לקחת את החופשה ללא תשלום.
- שיעור העוני של נשים גדל מ-12.1% ל-14.5%, והעוני חושף נשים ליותר אלימות - באמצעות חוסר בית ולחץ להישאר עם בני זוג מתעללים
עד כמה שהסטטיסטיקה הזו מזעזעת, המצב הרבה יותר גרוע עבור נשים צבעוניות ונשים עניות. בתוך ארצות הברית, אי שוויון מבוסס גזע ומעמד יוצר מדינות בתוך המדינה. אולי זה המקום שבו דו"ח האו"ם מועיל ביותר: הוא חושף את הדרכים שבהן הדמוגרפיה מעצבת באופן עמוק את התוצאות של נשים. זוהי תזכורת מדוע חיוני להביא גם עדשה מגדרית לניתוח שלנו של אי השוויון בארה"ב ובו זמנית עדשת גזע ומעמד.
קחו למשל את העבודה הבלתי נראית ברובה שעשו נשים בלידת ילדים וגידולם. למרות העובדה שילדים הם טוב חברתי ברור - הכרח אפילו, בהנחה שאנו רוצים שהמין האנושי ימשיך - החברה האמריקאית לא עושה הרבה כדי להבטיח שאמהות יקבלו את התמיכה המתאימה כדי להביא את צאצאיהן לעולם. המותג המיוחד הזה של אינדיבידואליזם אמריקאי (המכונה גם: "קדימה ותלדי תינוק אם אתה רוצה אחד; זו הבחירה שלך"), השזור בסקסיזם, בעל מרקם של גזענות, ומחוסם על ידי אי שוויון קיצוני, מציע צוהר למידת התלות של ארה"ב הוא על דה-הומניזציה של אנשים כדי להגדיר את אופן הפעולה של המערכת.
מסתבר שלנשים, העבודה הראשונה של הלידה היא לשרוד אותה - מה שקשה יותר לעשות בארה"ב מאשר כמעט בכל מדינות ה-OECD האחרות, אבל זה אפילו יותר קשה אם אתה אפרו-אמריקאי, ובמקרה זה אתה יש סיכוי גבוה פי ארבעה למות בלידה או אם אתה חי במדינה עם שיעור עוני גבוה, ובמקרה זה יש לך שיעור תמותת אימהות גבוה ב-77%.
ברגע שאת שורדת את הלידה, את צריכה להבין איך לפרנס את עצמך ואת התינוק. בארה"ב, רק לנשים יש גישה לכל צורה של חופשת משפחה בתשלום, אבל הנתון הזה נראה גרוע עוד יותר כשאתה רואה איך הוא "מרוכז בקרב העשירים: יותר מ-20% מהמרוויחים ברבעון העליון נהנים מזה, בעוד שרק 5% ברבעון התחתון לעשות." לפיכך, למי שהכי זקוק להטבה יש הכי פחות גישה אליה.
איך אמהות מסתדרות? הם לווים כסף, טובלים בחסכונות, דוחים את תשלום החשבונות וממשיכים לסיוע. "אולי אין זה פלא שרבע מ'לחשי העוני' - פרק של עוני שנמשך חודשיים או יותר בכל פעם - מתחילים עם לידת ילד". אסטרטגיה נוספת היא לקבל עזרה חינם מסבים וסבתות. נכון לעכשיו, 4.5 מיליון ילדים מקבלים הורים על ידי סבים וסבתות, שיש להם סיכוי גבוה בהרבה להיות אנשים צבעוניים שחיים בעוני. כמובן שעזרה זו אינה באמת בחינם אך יש לה מחיר בריאותי. אין זה מפתיע ש"סבתות המטפלות או מגדלות נכדים סובלות יותר ממתח ודיכאון מאשר סבתות שאינן מטפלות".
חופשת הלידה הממוצעת היא 10 שבועות, אבל 16 אחוז מהאמהות החדשות לקחו רק 1-4 שבועות ו-33 אחוז לקחו "לא חופש רשמי בכלל, חזרו לעבודה כמעט מיד". זה רע לתינוק ורע לאמא. על פי מאמר של מאיה דוזנברי, עלויות לידה קצרות יותר קשורות לשיעורים גבוהים יותר של דיכאון אימהי ושיעורי חיסונים נמוכים יותר וכמו כן פחות הנקה. זה לא מפתיע, היא אומרת, "שאמהות עניות בארה"ב סובלות משיעורים כפולים של דיכאון לאחר לידה, יש סיכוי גבוה יותר בחצי להניק במשך ששת החודשים המומלצים, ויש סיכוי גבוה פי שניים לראות את התינוקות שלהם מתים בתוך שנה ראשונה."
מי מטפל בתינוקות בזמן שאמהות חוזרות לעבודה? הדו"ח של האו"ם מזכיר לנו: "ההערכה היא ש-2.5 מיליון עובדי הבית בארה"ב הם ברובם המכריע נשים, לעתים קרובות נשים מהגרות שרבות מהן אינן מתועדות... עובדים אלו חשופים להתעללות מילולית ופיזית ולגניבת שכר". ומי מטפל בילדים של הנשים הללו?
אם אין לך מטפלת או עובדת בית שמטפלת בתינוק שלך, אולי אתה מוריד אותו במעון יום, שבו, לפי Vox.com, השכר החציוני לעובדי טיפול בילדים (בשנת 2012) היה רק 9.38 דולר לשעה, פחות משמעותית ממטפלי בעלי חיים שאינם חקלאיים, שהרוויחו 10.82 דולר והרבה פחות מהשכר החציוני לכל העובדים, שעמד על 16.87 דולר.
הריון ולידה הן מטלות נשיות במהותן, והן בעלות חשיבות עיקרית למין. אולם כאן בארה"ב, עם אחד משיעורי ההכנסה לנפש הגבוהים בעולם, המשימות הללו (והמשימות הנלוות, כמו הנקה והדבקה בשבועות הראשונים) אינן מכובדות אפילו בדרכים המינימליות ביותר. כמובן, גברים יכולים וצריכים למלא תפקיד, ובמידה מסוימת הם כן, כאשר גברים עושים הרבה יותר עבודות בית וטיפול בילדים מאשר בעבר. עם זאת, חבל שגברים נוטים להיות עם הילדים בבית בגלל שהם חולים או נכים או בגלל שהם מחפשים עבודה, ולא בבית בחופשת הורות בתשלום.
העשירים אולי שוכרים מטפלות, אבל המשימה מוערכת עד כדי כך שהם משלמים יותר כדי לעשות שמפו לכלב שלהם. הם תלויים במטפלות שלהם (רובם נשים ונשים צבעוניות) כדי לקבל שכר נמוך והכרה מועטה, אפילו כשהם מצפים מהם לפתוח את ליבם לתינוקות שבטיפולם. כולנו יודעים שסבלנות פתולוגית כמעט חיונית לטיפול בצעירים שלנו, וזה בלתי אפשרי בלי אהבה, עבודת הלב ללא פיצוי שכל החברה פונה לנשים בעבורה, אבל מסרבת להכיר או לשלם לנו.
דו"ח האו"ם מסכם את ממצאיו: "בהקשר עולמי, נשים אמריקאיות אינן תופסות את מקומן הראוי כאזרחים". ואכן, אחד המכשולים המבניים המשמעותיים בפני נשים לתפוס את מקומנו הראוי כאזרחים הוא שחלק גדול מהעבודה שאנו עושים הוא בלתי נראה. לנשים עשירות יש אפשרות לקנות את התמיכות שהן צריכות, אבל זה לא "לתפוס מקום ראוי כאזרח". אלא העברת אי הנראות למישהו אחר - לא פתרון צודק.
עבור הרוב - נשים עם פחות משאבים כלכליים ונשים צבעוניות - עבודת הרבייה ניתנת לעונש על ידי עוני מוגבר ואפילו תמותה של אמהות. זה מספיק קשה לתפוס את המקום הראוי שלך כאזרח כשאתה נאבק בעוני. וזה בלתי אפשרי כשאתה מת.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו