[נאום שנישא לאנשי איגוד עיראק במרכז השמירה של הכיבוש בעיראק 2 בינואר 2004]

סלאם אליקום. שלום לכולם. כהקדמה ברצוני לומר בעצמי ובשם Occupation Watch, כמה כבוד וזכותי אני מרגיש לעבוד עם העובדים העיראקים והפדרציה במאבק למען זכויות עובדים, העצמה, אוטונומיה וכבוד.

המצגת שלי תתרכז סביב שני נושאים מרכזיים: שכר העובדים והמאבק למען צדק בעבודה עכשיו, על כל המכשולים וכלי ההעצמה הכרוכים בו. צדק בעבודה פירושו שכר הוגן, תנאי עבודה בטוחים, הביטחון, הבריאות והרווחה של העובד במקום הראשון, החופש והבטיחות להתארגן ולבחור נציגי עובדים, משא ומתן קיבוצי וזכות השביתה. צדק בעבודה פירושו עיגון זכויות עובדים בחוק וכיבוד זכויות אלו על ידי מעסיקים וממשלה. כדי להמחיש את צדק בעבודה ואת כוחות הכוח, הפריבילגיה והניצול הפועלים נגדו, אשתמש בדוגמאות של צווים של מינהל הכיבוש, ומה שנקרא אמנות ז'נבה של זכויות עובדים - האמנות של ארגון העבודה הבינלאומי - 66 מהן אושרר על ידי עיראק.

בקצרה, הצווים שהונפקו על ידי מינהל הכיבוש והועברו באופן חד צדדי באמצעות הווטו של פול ברמר, נשיא עיראק בפועל, הם בלתי מוסריים ובלתי חוקיים כאחד. הם מבוססים על הלגליזציה של גניבת משאבים עיראקים – עבודה – חייכם, זמנכם ומרצכם, מוזלים עוד יותר ממה שהם היו על ידי 13 שנות סנקציות ענישה קולקטיביות רצחניות שעברתם, וטבעי – למרות הנפט והגז עצמם לא- בהפרטה, כל היבט של התהליכים התעשייתיים החל בחקר, מיצוי, זיקוק, שיווק, הובלה ויצוא, פתוחים לניהול פרטי. מה התועלת של נפט גולמי זורם באצבעותיך או גז טבעי מתנשף באוויר? הכיבוש בתהליך גניבת החיים, המשאבים והעתיד של עיראק ועיראק. החיילים יעזבו אבל חברות זרות יישארו - עד 40 שנה בכל פעם, ונהנות מכמה מעלות העבודה הזולות ביותר וממיסים הנמוכים ביותר שנראתה במדינה הזו, 15% מס והשכר הנמוך ביותר החל מ-69,000 תעודת זהות (50 דולר) לכל חוֹדֶשׁ. אתם האנשים שנמצאים בעמדה הטובה ביותר להילחם בתהליך הזה, לפגוע בכיבוש היכן שהוא באמת כואב - בכיס שלו, באינטרסים הפיננסיים שלו. ולפי מה שראיתי עד כה, אתה עושה עבודה מעוררת השראה ומעוררת הערצה עצומה.

חברות זרות מביאות עבודה זרה ומה שנקרא מומחים המשתמשים במיתוס הגזעני של עיראקים נחשלים, 13 שנים של השפלה תעשייתית באמצעות סנקציות שהטילו ארה"ב-בריטניה ושחיתות באת' מואשמת ב'רשלנות' של עובדים, כאילו לעובדים עיראקים לא אכפת. על מקומות העבודה או השירותים הלאומיים שלהם. פגשתי ראשי חברות שאמרו לי שלעובדים עיראקים "אין מושג של בטיחות". המיתוסים הללו של נחשלות עיראקית, חוסר יכולת, רשלנות, עצלות וכל קולוניזציה ישנה אחרת המצדיקה דמוניזציה משמשים כדי לתת לגיטימציה לנוכחות ארוכת טווח של חברות זרות בעיראק, וחוסמים את הפוטנציאל של מהנדסים, טכנאים, עובדים וממציאים עיראקים, שיודעים תמיד. הטוב ביותר, משליטה בשיקום המדינה שלהם. אבל שוב, ראיתי עובדים שלוקחים את השחזור של מקומות העבודה והתעשיות שלהם לידיים, היכן שהוא שייך, ומפוצצים את המיתוסים הגזעניים, העליונות המערביים הללו תוך כדי כך.

משכורת

לפי פגישותיי עם עובדים בעיראק, הנושא הגדול ביותר שמשפיע על חייהם הוא שכרם: שכר נמוך, שכר מאוחר ושכר שנעשה על ידי רואי חשבון מושחתים ורשויות הכיבוש מדולרים ועד דינרים בהתאם למניעי הרווח שלהם. עכשיו הדולר חלש, אני מניח שכולכם תקבלו את השכר בחודשים הבאים בדולרים.

גם טבלת שכר מתוקנת כעת, כפי שרואה אותה מינהל הכיבוש, אינה מביאה צדק בשכר. בשנות ה-1980, שכרו של מנקה בעיראק היה 300 תעודת זהות לחודש או 900 דולר כתעודת זהות אחת אז היה שווה $1. ההיפר-אינפלציה בשנות ה-3.3 ראתה את הדינר צנח ל-90 לעומת ה-4000 דולר ב-1. כוח הקנייה של הדינר נע בין נמוך באופן בלתי רגיל לכמעט חסר תועלת. המשטר סיפק לעובדים מזון, משפחה, מיקום, סיכון, אורך חיים של תשלומי השירות - כל הגורמים הללו, גודל המשפחה, סיכון העבודה וצרכי ​​המזון ומחירי השוק נלקחו בחשבון. לא נלקחו בחשבון הוראות או צרכים כאלה על ידי מינהל הכיבוש. מכיוון שלא אכפת להם מרמת החיים, הפוטנציאל והעתיד של העם העיראקי יותר ממה שעשתה הדיקטטורה, הם כאן כדי לוודא שחברות זרות יוכלו לעשות עסקים בזול ככל האפשר.

הצו של ברמר על תנאי השכר וההעסקה של עובדי המדינה קובע את רמת החיים של משפחות עיראקיות. צו 30 מבטלת את כל 'תשלומים מיוחדים' כפי שהם מכנים אותם או כפי שאנו מכירים אותם 'תשלומי הישרדות' – דיור, מזון, משפחה, מיקום, סבסוד שירותים. במקום זאת, הם הטילו משכורת של 130 משרות, 10 מדרגות, דרגות 13, אשר קובעת את השכר הנמוך ביותר לעובד במגזר הציבורי העיראקי על 69,000 תעודות זהות לחודש, פחות ממחצית מזה של עובד יזע באחד מהסחר החופשי של איראן או ירדן השכנה. אזורים.

לפי סולם מינהל הכיבוש, מהנדס ראשי עם ניסיון של 12 שנים יכול לצפות להרוויח 246,000 תעודת זהות לחודש (120 דולר). מהנדס ראשי שעובד למעלה מ-30 שנה מקבל את אותה שכר לאחר 30 שנה שבה פקיד מינהל היה מגיע ביום הראשון שלו במשרד ממשלתי. לפי סולם השכר הישן לשעת חירום, מהנדס בשלב 4 עם ניסיון של חמש שנים יקבל 342,000 תעודת זהות או ($160). לפי סולם השכר החדש, הוא יוצב בשלב 5 על 264,000 ($130), עם קיצוץ של $30 - זה שכר של שבוע עבור חלק והבדל גדול עבור משפחה גדולה.

טבלת השכר של מינהל הכיבוש לא לוקחת בחשבון את כוח הקנייה של הדינר או את מחירי השוק המשתנים הנוכחיים – משכירות, גז, נפט ובנזין ועד פירות, ירקות וחלב תינוקות – כמעט כל דבר בעיראק התייקר מאז הכיבוש התחיל.

הזמנה 30 הולכת יד ביד עם הזמנה 39 על השקעות זרות. הצו של ברמר בנושא השקעות זרות הוא מטרת המלחמה והכיבוש בכתב. זהו חלק היסטורי של חקיקה בלתי חוקית. זה תואר על ידי כלכלנים ברחבי העולם כ'חלום קפיטליסטים'. וזה הסיוט שלך. חוק כזה לא נראה בעבר בהיסטוריה, ואם המאבקים שלכם יצליחו, הוא לעולם לא יחזור. 

צו 30 מאפשר 100% בעלות זרה על חברות ותעשייה עיראקית. זה גם מקצץ את שיעור המס עבור חברות זרות מ-45% ל-15% בתקופה שבה עיראק נחנקת מחוב של 200 מיליארד דולר ומאבטלה של 70%, מסים גבוהים על כל תאגיד זר המעוניין להשקיע בעיראק נחוצים כדי לתת מענה לצרכים. של העם העיראקי, ולא האינטרסים הרווחיים של חברות זרות.

הצו שתכנן מינהל הכיבוש ל:
    
א) לא לארגן אותך                                                            
ב) העצימו את פקידי הבעת' המושחתים הממוחזרים לניהול התעשיות שלכם ולסייע להם להמשיך בהפחדה והדיכוי שלהם נגדכם
ג) ולהבטיח שתהליך ההפרטה של ​​שירותים ותעשיות ציבוריות ימשיך ללא כל הפרעה

הייתה ההודעה הפומבית של ברמר על התארגנות במקום העבודה, שפורסמה ב-6 ביוני. מהתקשורת שראיתי ממשרדים שונים ומהשיחות שניהלתי עם הדירקטורים הכלליים, זה מיושם כמו צו.

צו זה קובע כי מינהל הכיבוש 'מכבד את החוק העיראקי' ובמיוחד את חוק הדיקטטורה הבעת'יסטית, וכי 'זה חל על חוקי העבודה העיראקים הקובעים את התנאים שבהם עובדי ציוד ממשלתי ומפעלים ממשיכים לעבוד תחת רו"ח", (כלומר שאתה כל העובדים מבחינה טכנית של ארצות הברית של אמריקה. אמריקה היא הבוס שלך. הוא ממשיך ואומר ש"צורת יחסי התעשייה והעבודה תהיה בסופו של דבר עניין של העם העיראקי והממשלה העיראקית העתידית להחליט". כשהם אומרים. "העם העיראקי" הם מתכוונים לממשלה העיראקית הסופית. וכשהם מזכירים את חוקי העבודה העיראקים, הם מתכוונים שהחוק נגד עובדים, אנטי איגודים משנת 1987 עדיין קיים ושאתם, כעובדים, לא. אתם יכולים לקחת את הניאו- ניסיון הבעת' להרחיק אותך כעבדים למשטר הכיבוש החדש ולהשליך אותו בחזרה לפניהם. אתה יכול לקחת את ההודעה הזו ולפרש אותה כרצונך ולהשתמש בה נגד אלה שמנסים להסתתר מאחוריה כדי לסרב להכיר באיגודים שלך. הבוסים שלכם הם אנשים עיראקים, אתם עיראקים, וכן, זה יהיה אתם שתחליטו על עתידכם והתהליך הזה כבר התחיל ואינו נתון בסמכותם של 25 ראשים מדברים לא נבחרים בבגדד או חמשת עורכי הדין החשאיים שעובדים בדלתיים סגורות , בחשאי, ניסוח חקיקת העבודה שתכריע את חוקיות האמצעים והאפשרויות שלך למאבק. זה תלוי בך. החלטת שאתה איגוד ואתה - אם הבוסים שלך אומרים לך שהם לא יכולים להכיר בך בגלל חוקי הכובשים, אמור להם שהם יכולים והנה כמה אמנות ILO שעליהם לזכור - עדיין תקפות אם חקיקת העבודה הקיימת. עדיין תקף ועדיין תקף כי אבותיך הקדמונים נלחמו עבורם. אתגר אותם לתת שם לחוק הדיקטטורה שהם רוצים להאריך כדי לדכא אותך. ואז תאתגר אותם בחוקים שנאבקת עליהם ובחוקים שאתה מכיר, ומוכרים בינלאומית.

אמנות ILO 98 ו-135

עיראק חתומה על אמנת ILO 98 1949 בדבר הזכות להתארגן ולהתמקח קיבוצי המאפשרת לעובדים להחזיק נציגים, לנהל משא ומתן קיבוצי עם ההנהלה ולנקוט בצעדי שביתה וכן אמנה 135 1971 – אמנת נציגי העובדים שנועדה להגן נציגי האיגודים המקצועיים, להגן עליהם מפני הפחדה ואפליה ולאפשר להם לקיים את תפקידם בבטחה. הוא קובע:

'נציגי עובדים במפעל ייהנו מהגנה יעילה מפני כל מעשה הפוגע בהם, לרבות פיטורים, על בסיס מעמדם או פעילותם כנציגי עובדים או על חברות באיגוד או השתתפות בפעילות האיגוד, ככל שהם פועלים בהתאם. עם חוקים קיימים או הסכמים קיבוציים או הסדרים אחרים המוסכמים במשותף".

נציגים מוגדרים כ:

(א) נציגי איגודים מקצועיים, דהיינו, נציגים שהוגדרו או נבחרו על ידי איגודים מקצועיים או על ידי חברי איגודים אלה; אוֹ
(ב) נציגים נבחרים, דהיינו, נציגים הנבחרים בחופשיות על ידי עובדי המפעל בהתאם להוראות חוקים או תקנות לאומיים או של הסכמים קיבוציים ושתפקידיהם אינם כוללים פעילויות המוכרות כפרירוגטיבה הבלעדית של האיגודים המקצועיים ב. המדינה הנוגעת בדבר.

ניתן להשתמש באמנות 98 ו-135 בצורה היעילה ביותר כדי להגן ולאשר מחדש את קיומך כאנשי איגודים מקצועיים. 

עיראק חתומה גם על אמנות ILO הבאות:

אמנה 100 (1951) בנושא שכר שווה - זו מעגנת את קידום שכר שווה לגברים ולנשים. אפליה ואי התאמות בשכר לפי מגדר אסורות. נושא השכר השוויוני הוא המאבק של כולם ועובדות שפגשתי עדיין סובלות מהאפליה הזו במקום העבודה ולא נעשה מספיק כדי לעזור להן. כל האיגודים צריכים לקחת את המאבק הזה בסולידריות עם אחיותיהם כדי לספק צדק בשכר בהקדם האפשרי.

אמנה 118 (1962) שוויון בטיפול (אמנת ביטוח לאומי) אשר קובעת הטבות לגבי אחד או כולם מהבאים:

א) טיפול רפואי;
(ב) דמי מחלה;
(ג) דמי לידה;
(ד) קצבת נכות;
(ה) קצבת זקנה;
(ו) גמלת שאירים;
(ז) גמלת פגיעה בעבודה;
(ח) דמי אבטלה; ו
(ט) טובת משפחה.

לעיראק היו הפרשות לכל אלה בצורה כלשהי למעט דמי אבטלה.
לא רק שאתה סובל מהפרת זכויותיך על ידי מעצמות וחברות זרות, הנתמכות על ידי השרידים המושחתים של דיקטטורת הבעת' - שהיא רחבה וברורה לקהילה הבינלאומית של עובדים ופעילי צדק חברתי, העומדים בסולידריות איתך, אלא התהליך שבאמצעותו ניתן למסגר ולהכריע את העתיד והמאבקים שלכם בעתיד, גיבוש חקיקת העבודה העיראקית, נשמר בסוד מוחלט מכם וכל השתתפותכם חסומה ממנו. רק לחץ וחשיפה של זה יבטיחו שקולכם יישמע במאבק ליצירת חקיקת עבודה משלכם ותבטיח את זכויותיכם והזכויות אשר אלו שלפניכם נלחמתם עבורן, מוגנות ומכובדות. 
אז עם זה, אני מודה לך שהקשבת לי, אני מודה לך על העבודה המדהימה והאמיצה שאתה עושה, נלחם נגד כל כך הרבה אויבים, הבעת'יסטים עדיין מחזיקים בכיסאות השלטון שלהם, ונציגי המעמד השליט המנוסה ביותר באירופה - הכיבוש הבריטי - ואדריכלי הסדר הכלכלי והצבאי העולמי הנוכחי, שייפול בקרוב, אינשאללה, הממשלה האמריקאית. אתם רבים, אתם לא לבד והמאבק שלכם קשור לאלף הנמשכים בו זמנית בכל העולם, אבל רק אתם מתמודדים ישירות מול מעצמת העל היחידה בעולם שמגדירה מחדש את הכלכלה הלאומית, החוקים ורמת החיים שלכם, ומנסה לצייר מחדש את הכלכלה הלאומית. מפה במזרח התיכון בוהה משלך. יש לך הרבה תמיכה וסולידריות. אתה לא לבד במאבק שלך. המאבק שלי הוא המאבק שלך ובגלל זה אני כאן.

---