פוליטיקאים, מבינים ופעילים שהוקיעו באופן שגרתי את הנשיא טראמפ ככלי של ולדימיר פוטין יכולים כעת להרהר באינדיקטור מרכזי להשפעותיהם המצטברות. מתקפת הטילים בראשות ארה"ב על סוריה לפני עלות השחר יום שבת הוא המדד האחרון לאמוד את ההשפעות של פיתיון מתמיד של טראמפ כבובה של נשיא רוסיה.

משקלים כבדים של התקשורת בארה"ב - בין אם ערוצי רשת כמו CNN ו-MSNBC או עיתוני מפתח כמו ניו יורק טיימס ו וושינגטון פוסט - בילה את רוב השבוע האחרון צוחק לטראמפ להורות על תקיפות אוויריות על סוריה. ארגוני חדשות רבי עוצמה הובילו את הדרך לעודד את טראמפ להוכיח שהוא לא שחקנית פוטין אחרי הכל.

אחת הדרכים הברורות ביותר שטראמפ יכול להציע הוכחה כזו היא להראות בפזיזות שהוא מוכן להסתכן בעימות צבאי קטסטרופלי עם רוסיה.

בחודשים האחרונים, השפע של "ניצי מלחמה, מרגלים ושקרנים"בטלוויזיה הלאומית הייתה חלק מאווירה תקשורתית שבקושי מכירה במה שעל כף המאזניים במשחקי עוף בין שתי המעצמות הגרעיניות בעולם. בינתיים, כלי התקשורת הדומיננטיים בארה"ב מטביעים את הדיווח שלהם בתחושה לאומנית של פטור מעונש.

ביום שבת בוקר, הכותרת העליונה על ניו יורק טיימס האתר היה "ארה"ב תוקפת את סוריה במתקפת תגמול", בעוד שכותרת המשנה הכריזה ש"נחישות מערבית" פועלת. הסיפור התחיל בדיווח שטראמפ "ביקש להעניש את הנשיא בשאר אל-אסד על חשד להתקפה כימית ליד דמשק שעבר בסוף השבוע שעבר שהרג יותר מ-40 בני אדם".

נסה לשים את הנעל על הרגל השנייה לרגע. תארו לעצמכם שרוסיה, עם רציונל דומה, ירתה טילים לעבר בת בריתה של ארה"ב, ערב הסעודית, משום שהקרמלין "ביקש להעניש את המלך סלמאן על פשעי המלחמה של ארצו בתימן" - כאשר דיווח כזה מופיע תחת כותרת שתיארה את המתקפה הרוסית כ"תגמול לְהַכּוֹת."

התקיפה האווירית האחרונה של ארה"ב על בעלת בריתה הקרובה של רוסיה סוריה כוונה פוליטית למוסקבה כמו לדמשק. ואחרי כן, השמחה שאובבת האדרנלין בטלוויזיה הייתה ביטוי של עונג להכות את פוטין כמו באסד. אחרי הכל, מאז שטראמפ נכנס לתפקיד, התקשורת האמריקאית והאליטות הפוליטיות מפעילים עליו לחצים עצומים לעשות קיטוב עם רוסיה.

אבל בואו נהיה ברורים: הלחצים לא נוצרו רק על ידי התקשורת הארגונית והממסד הפוליטי. ברחבי ארצות הברית, מגוון רחב של אנשים, כולל ליברלים ופרוגרסיביים המתוארים בעצמם - כיחידים וארגונים - השתתפו בהתלהבות בפיתיון, בשיכור ובהוקעתו של טראמפ ככלי של פוטין. השתתפות זו עוררה רטוריקה לוחמתית של הדמוקרטים בקונגרס, והזינה את הלחץ הכולל על טראמפ להסלים את המתיחות עם רוסיה.

מה שבאמת מדובר כאן הוא לא היתרונות של ממשלת רוסיה ב-2018, יותר משהנושא היה היתרונות של הממשלה הסובייטית ב-1967 - כשהנשיא לינדון ג'ונסון אירח מפגש פסגה נרחב בגלאסבורו, ניו ג'רזי, עם ראש ממשלת ברית המועצות אלקסי קוסיגין, מה שמפחית את הסיכויים למלחמה גרעינית בתהליך.

אם תמשיך ללכת לעבר יעד, סביר להניח שתגיע לשם. בשנת 2018, לפי כל מדד ריאליסטי, הסכסוכים המתגברים בין ארצות הברית לרוסיה - שמגיעים כעת לשיאים חדשים בסוריה - מקרבים אותנו למלחמת העולם השלישית. הגיע הזמן להכיר היטב את הסכנות האמיתיות ולהסתובב.

נורמן סולומון הוא הרכז של קבוצת הפעילים המקוונת RootsAction.org ומנכ"ל המכון לדיוק הציבור. הוא מחברם של תריסר ספרים כולל "מלחמה קלה: איך נשיאים ואנשי מקצוע ממשיכים לסובב אותנו למוות".

---