In בחירות קטלניות אני חוקר מה יקרה אם ממשל ימני בוושינגטון יחצה באופן סופי את הגבול בין דמוקרטיה לדיקטטורה. אילו צעדים הם היו נוקטים? מי יתנגד להם? הספר עוסק גם בחולשות ובחוזקות של האופי האנושי, של נבלים ושל גיבורים כאחד. כסופר, תמיד התעניינתי כיצד יצרים פוליטיים מעצבים בחירות אישיות וכיצד לתאווה בלתי מבוקרת לכוח יש השפעה קורוזיבית על יחידים. הספר הוא קריאה מהירה ומפחידה, אבל הדמויות הן רב-ממדיות והסיפורים שלהן משתלבים בדרכים מעניינות ובלתי צפויות.
הספר תואר על ידי קאי בירד, מחבר שותף של הביוגרפיה זוכת פרס פוליצר של ג'יי רוברט אופנהיימר, פרומתאוס האמריקאי, כפי ש "סיפור מסתורין אלגנטי שמתעמת עם הבלתי מוצדקים ביותר בעולם של פוסט 9 בספטמבר." מייקל קלר כותב, "בטסי הרטמן לקחה את הפחדים האפלים ביותר שלנו מממשל בוש ולקחה אותם צעד מפחיד קדימה".
(2) האם אתה יכול לספר ל-Znet משהו על כתיבת הספר? מאיפה התוכן? מה הפך את הספר למה שהוא?
זמן קצר לפני הבחירות לנשיאות 2004, בדיוק התחלתי לעבוד על רומן על פוליטיקת נפט במרכז אסיה, כשמישהו אמר לי שממשל ניקסון ערך קבוצות מיקוד כדי לראות איך הציבור יגיב להשעיית הבחירות. למרות שמעולם לא הצלחתי לאשר את אמיתות הסיפור, זה פתאום גרם לי לחשוב על האפשרות הזו. אחרי כל מה שבוש וצ'ייני כבר עשו - חוק הפטריוט, גואנטנמו, שחיקת הביאס קורפוס, מעקב לא חוקי, מלחמה בעיראק - הסיכוי שהממשל יכריז על מצב חירום והשעיית הבחירות לא נראה כל כך מופרך. מבחינה פוליטית, הרגשתי יותר ויותר נאלץ לכתוב על זה רומן, וגם חשבתי שזה יהיה סיפור נהדר.
עשיתי מחקר רקע לספר, במיוחד על בית המשפט העליון, שכן אחת הדמויות הראשיות היא שופט רפובליקני מתון. הצבעתו תכריע אם סלים מוחמד, אפרו-אמריקאי שהתאסלם שנגרר באשמת טרור, יאבד את אזרחותו ואת כל הזכויות החוקיות שהוא מקנה. מותו של פול וולסטון בהתרסקות אוויר במינסוטה דרבן את יצירתה של דמות נוספת, סנאטורית אזרחית בעלת רצון חזק וחופשי מאותה מדינה. קריסת הדולר והמיתון המתקרב מופיעים גם בספר, ומניבים בצורה מוזרה את מה שקורה היום. למרות שלספר יש בבירור הקבלות לפוליטיקה הנוכחית בוושינגטון, הוא יצירת דמיון ואינו נועד לשקף בדיוק את ממשל בוש. זה משל גדול יותר על הסיכונים של סמכותנות זוחלת.
3) מה התקוות שלך לבחירות קטלניות? מה אתה מקווה שזה ימשיך לתרום או להשיג, מבחינה פוליטית? בהתחשב במאמץ ובשאיפות שיש לך לספר, מה תראה כהצלחה? מה ישאיר אותך מאושר על כל הפעילות? מה ישאיר אותך תוהה אם זה היה שווה את כל הזמן והמאמץ?
אני מאמין במה שאני מכנה "פרנויה אסטרטגית" - יצירת תרחישים מהמקרים הגרועים ביותר כדי להבין איך לוודא שהם לא יתגשמו. בחירות קטלניות הוא סיפור אזהרה, שנועד לעודד הרהור פוליטי. למרות שבתקווה שמשטר בוש-צ'ייני לא ישהה את הבחירות, איננו יכולים לשלול לחלוטין את האפשרות הזו. ייתכן שהארכיטקטורה הדרושה כבר קיימת: למשל, ההנחיה הנשיאותית לביטחון לאומי וביטחון פנים שהוצאה על ידי הבית הלבן במאי 2007 המגדירה מצב חירום בצורה רחבה מאוד ובית משפט עליון עם רוב שמרני.
לגבי הפעלת אירועים, אני הולך ודואג מיום ליום שהממשל ימצא איזשהו תירוץ לתקוף את איראן. אנחנו גם לא יכולים לשלול אפשרות של פיגוע טרור נוסף. אני מקווה שהספר שלי לא רק מבדר אנשים, אלא מעודד אותם להיות מעורבים יותר בפעולות שמונעות מתרחיש הגרוע ביותר להתרחש. לדוגמה, במערב מסצ'וסטס שבה אני גר, פעילי שלום וצדק חברתי מארגנים תנועה עממית כדי למנוע מלחמה עם איראן. זו עבודה ממש חשובה. זה גם חיוני שנגן על זכויות המהגרים - יותר ויותר, רשויות אכיפת החוק משתמשות בטקטיקות של מדינת המשטרה כדי לאסוף ולעצור עובדים חסרי מסמכים.
כסופר, אני כמובן מקווה שהרבה אנשים יקראו את הספר ואני אתאכזב אם לא יקראו. בהתחשב במבנה הארגוני של תעשיית המדיה וההוצאה לאור, באמת קשה לשים לב לספרים ביקורתיים. רומנים קשים אפילו יותר לשיווק מאשר ספרי עיון. תודה לאל על מדיה אלטרנטיבית כמו Znet! אם אתה אוהב בחירות קטלניות, אנא הפיצו את הבשורה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו