The מלחמת הכוחות הצבאיים הישראלים בעזה, לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, היא המלחמה הישראלית הראשונה שבה וושינגטון משתפת פעולה. ארה"ב תומכת בגלוי במטרה המוצהרת של המלחמה וחוסמת קריאות להפסקת אש באו"ם - כל זאת תוך אספקת נשק ותחמושת לישראל ופועלת כדי להניא שחקנים אזוריים אחרים מהתערבות בסכסוך כדי לסייע לחמאס.
ארה"ב לא נתנה לישראל תמיכה צבאית בהקמתה: היא הציגה את עצמה בתחילה כבורר חסר פניות בין ישראל לשכנותיה הערביות, והורתה על אמברגו על חבילות נשק לשניהם שנשארו בתוקף עד סוף כהונתו של דווייט אייזנהאואר (1953– 61). בשנים הראשונות נאלצה ישראל להסתמך על מערב גרמניה וצרפת למימון וחימושה. המצב השתנה כאשר ג'ון קנדי, שניצב מול הלאומיות הערבית הקיצונית בראשות מצרים של נאצר וכשלונות בהשפעת ארה"ב במזרח התיכון, החליט לסמוך על ישראל והחל לשלוח לה נשק.
זו הייתה תחילתה של 'מערכת יחסים מיוחדת' שתתגלה כמיוחדת מאוד: בין הקמתה ב-1948 לתחילת 2023, ישראל קיבלה יותר מ-158 מיליארד דולר בסיוע אמריקאי, כולל יותר מ-124 מיליארד דולר בסיוע צבאי, מה שהופך אותה המקבל המצטבר הגדול ביותר של מימון אמריקאי מאז מלחמת העולם השנייה (1). מדי שנה ארה"ב מספקת לישראל סיוע צבאי בהיקף של כמעט 4 מיליארד דולר.
ואולם וושינגטון לא תמכה בגלוי במלחמתה של ישראל נגד שכנותיה הערביות ב-1967 (היא לא יכלה לאשר את הפלישה לגדה המערבית על חשבון ירדן, בעלת ברית נוספת). במהלך מלחמת אוקטובר 1973, "היחסים המיוחדים" אכן תורגם להסעה אווירית של נשק לישראל - אולם המטרה הייתה לעזור לה להכיל את המתקפה שפתחו מצרים וסוריה. לאחר שישראל הצליחה לתקן את המצב לטובתה, וושינגטון הפעילה עליה לחץ חזק להפסיק את פעולות האיבה. ארה"ב לא תמכה בגלוי בפלישה הישראלית ללבנון ב-1982 והתערבה כמתווך לפינוי לוחמי ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף) בביירות. היא גם לא תמכה במלחמה שפתחה ישראל נגד לבנון ב-2006, או בתקיפות העוקבות שלה נגד עזה.
עם זאת, הפעם, תמיכת ארה"ב בישראל הייתה מפורשת ומסיבית. לאחר ה-7 באוקטובר, החליטה וושינגטון לשלוח שתי קבוצות קרב נושאות אמריקאיות למזרח הים התיכון, בראשות נושאות המטוסים USS אייזנהאואר ו-USS Ford, יחידת התערבות ימית, וכן קבוצת תקיפה של דו-חיים בראשות USS Bataan ב. הים השחור והצוללת הגרעינית של USS פלורידה, הנושאת טילי שיוט. במקביל, וושינגטון התריעה על בסיסי האוויר שלה באזור והעבירה לישראל ציוד צבאי בדחיפות, לרבות טילים למערכת ההגנה האווירית כיפת ברזל.
וושינגטון סיפקה אפוא כיסוי אזורי לישראל, כדי שתוכל להקדיש את עיקר כוחותיה למלחמה נגד עזה שמטרתה המוצהרת, מלכתחילה, הייתה מיגור חמאס. ארה"ב ומדינות מערביות אחרות תמכו בגלוי במטרה זו. עם זאת, העובדה היא שמיגור ארגון המוני ששלט בשטח קטן וצפוף מאוד מאז 2007 אינו יכול להתקדם ללא טבח בממדים של רצח עם. הדבר נכון במיוחד מאחר שלצבא הישראלי הייתה כוונה ברורה לצמצם את ההפסדים בשורותיו שלו במהלך הפלישה, אשר קראה לשימוש אינטנסיבי בתקיפות מרחוק, השטחת אזורים עירוניים על מנת להימנע ממלחמת גרילה עירונית, ולפיכך, מקסימום מקרי מוות של אזרחים.
אחריותה של ארה"ב בטבח זה כוללת מתן לישראל חלק גדול מהאמצעים לבצעו. נכון לסוף נובמבר, וושינגטון שלחה לבעלת בריתה 57,000 פגזי ארטילריה ו-15,000 פצצות, כולל יותר מ-5,400 מטוסי BLU-117 ו-100 פצצות BLU-109 ('בונקר באסטר'), ששוקלות 2000 פאונד (כמעט טון) כל אחת. (2). ה ניו יורק טיימס דיווחו על תדהמתם של מומחים צבאיים מהשימוש ה'ליברלי' של ישראל בפצצות אלה במשקל 2,000 פאונד, שכל אחת מהן יכולה לשטח מגדל בגובה כמה קומות, ואשר תרמה להפיכת מלחמת ישראל בעזה לטבח באזרחים 'בקצב היסטורי'. (3). עד 25 בדצמבר, ארה"ב סיפקה לישראל 244 משלוחי נשק במטוס מטען, וכן 20 משלוחים בסירה (4). בנוסף אפוטרופוס חשף כי ישראל הצליחה להיעזר במלאי העצום של כלי נשק אמריקאיים שכבר 'מוצבים מראש' במדינה (5).
כדי לממן את כל זה, ב-20 באוקטובר הגיש ממשל ביידן בקשה חוץ תקציבית של 105 מיליארד דולר לקונגרס, כולל 61.4 מיליארד דולר לאוקראינה (46.3 מיליארד דולר בסיוע צבאי), 14.1 מיליארד דולר לישראל (13.9 מיליארד דולר בסיוע צבאי) ו 13.6 מיליארד דולר למאבק בהגירה הבלתי חוקית בגבול. נשיא ארה"ב האמין שיוכל לסכסך אור ירוק מהימין הרפובליקאי לאוקראינה על ידי קשירת הסיוע הזה (סלע מחלוקת) עם מטרות יקרות להם - אך עד סוף 2023, ביידן עדיין לא הצליח לאשר את בקשתו. הימין הרפובליקני השתמש באסטרטגיה של ביידן נגדו בדרישה לצעדים דרסטיים עוד יותר בגבול, והעמיד אותו במצב לא נוח עם מפלגתו שלו.
על מנת לספק לטנקי המרכבה הישראלים 45,000 פגזי ארטילריה תמורת 500 מיליון דולר, ממשל ביידן עקף את הקונגרס על ידי העברת אמצעי חירום ב-9 בדצמבר, חבילה של 14,000 פגזים תמורת 106.5 מיליון דולר. היא חזרה על התמרון הזה ב-30 בדצמבר תמורת 147.50 מיליון דולר, ועוררה את כעסם של הדמוקרטים שקראו ליותר פיקוח על חבילות נשק לישראל. על כל זה, ביידן נושא באחריות ישירה לטבח שבוצעו על ידי כוחות ישראליים בעזה. הקריאות שלו לישראל להיות יותר 'הומניטריות' מצלצלות חלולות והמבקרים פוטרים בקלות כצביעות. חוסר ההסכמה שלו עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על התוכנית ליום שאחרי המלחמה לא משנה את אחריותן המשותפת של שתי הממשלות למלחמה עצמה (6).
בסופו של דבר, ביידן - שבמהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות ב-2020, הבטיח להפוך את מסלולו של הפוליטיקה הפרו-ישראלית המובהקת של קודמו, בעיקר על ידי פתיחה מחדש של הקונסוליה האמריקנית במזרח ירושלים ומשרד אש"ף בוושינגטון - לא עשה דבר מכל זה. במקום זאת, הוא הלך בדרכו של דונלד טראמפ, תחילה על ידי התמקדות בעידוד סעודיה להצטרף למדינות ערב שכוננו יחסים דיפלומטיים עם ישראל בחסותו של טראמפ, ולאחר מכן על ידי מתן תמיכה ללא תנאי לישראל בפלישה לעזה. בכך הוא הצליח להכעיס את המפלגה הדמוקרטית שלו - שהיום אוהדת יותר את הפלסטינים מאשר את הישראלים (ב-34% עד 31%), לפי סקר שפורסם ב-19 בדצמבר - מבלי לספק גם את הרפובליקנים. בסופו של דבר, 57% מהאמריקאים מסתייגים מהטיפול של ביידן בסכסוך, על פי אותו סקר (7).
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו