כשצפיתי בהלוויה של המלכה אליזבת ביום שני, מצאתי את עצמי חווה שתי תגובות בו זמנית:
כתומך של הרפובליקניזם בבריטניה - כלומר, כמי שמאמין שיש לבטל לחלוטין את המלוכה ולהחליף אותה ברפובליקה עם ראש מדינה נבחר - נחרתי באימה לנוכח הפאר והנסיבות העצומות, על האבל הלאומי הכפוי והפולחני. , במיליוני האנשים העומדים ברחובות מלונדון לווינדזור כדי להיפרד מאדם שרבים לא פגשו מעולם, בטקסים של ימי הביניים, בתלבושות, בהכרזה של הארכיבישוף מקנטרברי על איך כולנו נשבעים אמונים ל- מלך חדש, מגן האמונה, חבר במסדר הביריות וכן הלאה. מה לעזאזל יש לכל הטקס והקביעה של הזכות התורשתית הניתנת לאלוהים לומר לנו בעידן דמוקרטי?
אבל באותו זמן, הוקסמתי גם מההמשכיות שמיוצגים על ידי הטקסים בני מאות השנים הללו ומההצצה אל העבר שהעניקה התחרות. הסצנות המאוד משוכללות הללו שכל כך עוררו את זעמי האנטי-מלוכנית באותו זמן שימשו גם כחלונות מפרץ לטווח העצום של ההיסטוריה הבריטית. היה בזה משהו מיתי, ומיסטי; אפשר היה, באורגיה כזו של הוד ונסיבות, כמעט לראות כיצד קידמו הרומאים את הקיסרים שלהם למעמד אלוהים. הסיקור התקשורתי העוטף הראה לכאורה אישה בת תמותה המועברת בקפידה, באמצעות לחשים עתיקים וטקסים שנחרטו בסדקי הזמן, אל הפנתיאון של האלים.
למרבה הצער, בבריטניה של 2022, רק האחרונה משתי התגובות הללו תעבור את הגיוס. אילו האנטי-מונרכיסט שבי משתחרר ברחובות בריטניה, עם קרן בול וכרזת, הייתי מסתכן במעצר. אילו רק אבקש להמשיך בחיי היומיום שלי, במקום זאת אצטרך לנווט במתחם של קריאות מוזרות לאבל.
בשבוע האחרון, עשרות סיפורים עלו על האורך הקיצוני שאליו הולכים מוסדות ויחידים להצהיר על נאמנותם הבלתי פוסקת למשפחת המלוכה, וצערם בשמה.
במופע ראוותני של האבל הזה, בנקי מזון נסגרו - מה שבוודאי יפגע ברעבים, אבל כנראה לא יעשה הרבה כדי לגרום למשפחתה המתאבלת של המלכה להרגיש טוב יותר. כמה סופרמרקטים הפחיתו את צפצופים בקופה, מה שברור יקשה על לקוחות כבדי שמיעה לעקוב אחר מה שהם משלמים, אבל כנראה לא באמת יתרום לתחושת ריפוי לאומי לאחר מותו של ראש המדינה. בעונה של פעולות תעשייתיות מסיביות, גם עובדי דואר ונהגי רכבות דחקו את השביתות שלהם. מספר מתלי אופניים, בהם אנשים יכולים להחנות ולנעול את האופניים, נסגרו לתקופת האבל של שבועיים, והארגון מחזור בריטי בתחילה אמר לחבריו שהם צריכים להימנע מרכיבה על אופניים ביום ההלוויה, כל אלה ככל הנראה יאלצו יותר רוכבי אופניים לנהוג במכוניות במקום זאת, אבל, שוב, כנראה לא יהפכו את הנפש המנופצת של בית וינדזור - אלא אם כן, עבור סיבות לא ידועות, ל"הפירמה", כפי שהיא מכונה בשפה הרווחת, יש חיבה מסוימת לדרכי תחבורה דו-גלגליים.
אירועי ספורט בוטלו; בתי הקולנוע החשיכו. תחבורה ללונדון, המנהלת את רשת האוטובוסים והרכבות התחתית של עיר הבירה, הורתה לנגני רחוב להפסיק לשיר בשטח המעבר עד לאחר ההלוויה, ככל הנראה מתוך הנחה מפוקפקת שהנוסעים כל כך אכולים באבל עד שכמה זנים רופפים של קלאסיקות ביטלס או דילן שיטוט דרך תחנת הרכבת התחתית המקומית שלהם יגרום להם לבלבל סופית.
סיפורים אחרים כוללים את זה של רשת פארקי נופש אומרת לאורחים שהם יצטרכו לפנות את חדרי המלון שלהם ביום ההלוויה. ככל הנראה, לפי קו נימוק זה, המטיילים בחופשה נהנים יערערו אנושות את הסולידריות הלאומית.
עם זאת, אפילו יותר מדאיג מהשטות הזו, הייתה תגובת אכיפת החוק. אנשים המביעים רגשות רפובליקניים - או מתווכחים בקול רם נגד המלוכה באירועים פומביים או החזיקו שלטי מחאה במחאה על מעבר הכוח התורשתי מהמלכה אליזבת למלך צ'ארלס - נתקלו בשני חוקים: חוק הסדר הציבורי מ-1986, המאפשר למשטרה לעצור אנשים שלדעתם משתמשים במילים מאיימות או פוגעניות, בקול רם או על שלט, או מדברים באופן שעלול לגרום נזק או מצוקה לאחרים; וחוק המשטרה, הפשע, העונשים ובתי המשפט שעבר לאחרונה, אשר, השנוי ביותר במחלוקת, קובע מעצר של אנשים הגורמים ל"מטרד רציני." חלק מהמפגינים הללו עומדים כעת בפני עונשי מאסר או קנסות בגין פעילותם.
אדון שצעק שהנסיך אנדרו - המעורב בשערוריית ג'פרי אפשטיין - הוא "זקן חולה", נעצר והואשם בהפרת השלום.
עורך דין שרצה לבדוק את גבולות חופש הביטוי נסע לווסטמינסטר והרים פיסת קרטון ריקה במחאה; המשטרה חקרה אותו אך לא ביצעה מעצר. כששאל מה יעשו אם יכתוב "לא המלך שלי" על הקרטון, נאמר לו שייעצר.
מתי מפגין באוקספורד קרא "מי בחר בו?" כאשר הכריזים המלכותיים הגיעו דרך עיר האוניברסיטה העתיקה כדי להכריז על צ'ארלס כמלך החדש, הוא נלקח מיד, אזוק והושלך לאחור של ניידת משטרה.
באדינבורו, אדם נעצר על שהחזיק שלט עם כתוב "פאק אימפריאליזם. לבטל את המלוכה". והרשימה עוד ארוכה.
יש אירוניה בכל זה. הסיבה שכל כך הרבה מהעולם נראה עסוק לחלוטין במותה של המלכה היא שבחיים, נראה שהיא לא חתרה לאוטוקרטיות, ובמקום זאת הייתה קשורה במוחו של הציבור עם בריטניה המאופיינת בדמוקרטיה וחופש הביטוי - מהסוג של מקום שיכול לעמוד גאה נגד הנאצים והחזון הטוטליטרי המרושע שלהם, או, לאחרונה, להציע מקלט בטוח לאלה שנמלטו מהזוועות הרוסים באוקראינה.
כמה מוזר, לפיכך, שכאשר גופתה של אליזבת השנייה שכבה במצבה לפני שנקברה, וכאשר מנהיגי רבות מהדמוקרטיות הגדולות בעולם נסעו ללונדון כדי לחלוק כבוד לה, המדינה שבה היא עמדה בראשה במשך 70 שנה התמכרה לשולל. והתקפות מיותרות על חופש הביטוי והתנגדות בדרכי שלום.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו