אולימפיאדת הקיץ 1980 במוסקבה הוחרמה במחאה על הפלישה והכיבוש של ברית המועצות באפגניסטן. נשיא ארה"ב דאז, ג'ימי קרטר, הכריז על החרם בפברואר 1980, וקנדה ועשרות מדינות אחרות הלכו בעקבותיה במהרה. בנאום מצב האיגוד שלו באותה שנה, קרטר הגיש את התביעה נגד המלחמה הסובייטית:
"הרוב המכריע של האומות על פני כדור הארץ גינו את הניסיון הסובייטי האחרון להרחיב את השליטה הקולוניאלית שלו על אחרים ודרשו נסיגה מיידית של כוחות סובייטים. העולם המוסלמי זועם במיוחד ובצדק מהתוקפנות הזו נגד עם אסלאמי. שום פעולה של מעצמה עולמית לא נדונה כל כך מהר וכל כך מוחץ. אבל גינוי מילולי אינו מספיק. על ברית המועצות לשלם מחיר קונקרטי על התוקפנות שלהם".
חלק מהמחיר שהטילו ארה"ב ובעלות בריתה היה החרם האולימפי, שהוסבר כמחאה לתמיכה בזכותה של אפגניסטן להגדרה עצמית ולעצמאות, אותה הפרו הסובייטים בצורה בוטה כאשר הטנקים שלהם עברו את הגבול בדצמבר 1979. עשור של כיבוש סובייטי הביא למותם של מאות אלפי אפגנים ולעקירת מיליונים.
כמובן, ארה"ב לא הייתה משקיפה ניטרלית בסכסוך הזה. על פי ראיון משנת 1998 למגזין החדשות הצרפתי the נובל אובזרווטר, זביגנייב בז'ז'ינסקי, שהיה אז היועץ לביטחון לאומי של קרטר, התגאה בכך שהם עזרו לפתות את הסובייטים לפלוש. במשך שנים, הם התחמשו וסייעו במימון ההתנגדות המזוינת האנטי-סובייטית, נטו להעדיף את הגורמים האכזריים והקיצוניים ביותר של המרד - הפונדמנטליסטים שעדיין פוגעים בחיים הפוליטיים האפגניים.
רבים מהספורטאים של קנדה היו מאוכזבים קשות בשנת 1980, אך שלטונות ארצנו הבטיחו להם שזכויותיהם של תושבי אפגניסטן שוות את ההקרבה של שאיפותיהם הספורטיביות.
שלושים שנה מאוחר יותר, ארצות הברית, קנדה ושאר מדינות נאט"ו הן שכובשות את אפגניסטן. במקום חרם, המשחקים האולימפיים בוונקובר 2010 משמשים לקידום מיליטריזם בכלל ותפקידה של קנדה בכיבוש אפגניסטן בפרט. מי יגרום למדינות הפולשות הללו "לשלם מחיר קונקרטי על התוקפנות שלהן"?
לדוגמה, מספר לא פרופורציונלי של חברי הכוחות הקנדיים, 200, ובני משפחותיהם היו אמורים להשתתף במשלוח הלפיד, שמסלולו כלל 14 בסיסים צבאיים. צפוי כי טקסי הפתיחה יציג את תפקידה של קנדה עם נאט"ו באפגניסטן.
הרבה לפני הכיבוש הסובייטי האסון בשנות ה-1980, האימפריה הבריטית הישנה ניסתה ונכשלה שלוש פעמים להכניע את האפגנים לפני שהסיגה סופית את צבאותיה. כפי שציינה חברת הפרלמנט האפגני, מלאאי ג'ויה, בביקוריה בקנדה, "העם האפגני רוצה שלום, וההיסטוריה מלמדת שאנחנו תמיד דוחים כיבוש ושליטה זרה".
למרבה הצער, המלחמה של היום היא עדות לכך שהלקחים של ההיסטוריה הזו לא נלמדים או לא שומעים. שוב אינספור חיים אפגנים, כמו גם חייהם של חיילי נאט"ו, הוקרבו לשווא.
ממשלת קנדה טוענת כי היא תומכת בקריאה ל"הפוגה אולימפית", אך באפגניסטן יימשכו הפצצות אוויריות, פשיטות לילה וצורות אחרות של ענישה קולקטיבית בכל יום של המשחקים. אמנת האולימפיאדה קובעת כי המשחקים מבקשים "לקדם שלום", במטרה "לעודד הקמת חברה שלווה העוסקת בשמירה על כבוד האדם". ובכל זאת ממשלת קנדה משתמשת במשחקים כדי לקדם את המלחמה שלה.
סטיבן הארפר טוען שהוא מקדם דמוקרטיה בחו"ל, ובכל זאת הוא דחף את הפרלמנט - השעיית התפקוד הבסיסי של המוסדות הדמוקרטיים של קנדה - כדי להימנע מבדיקה מדוקדקת של שותפות קנדה בעינויים של עצירים אפגנים.
ואכן, ממש כמו במוסקבה ב-1980, הממשלות המארחות של אולימפיאדת 2010 צמצמו את חופש הביטוי והגבילו את חירויות האזרח, וממשלת קנדה משתתפת בפלישה בלתי חוקית והרסנית לאפגניסטן - והיא תעשה כמיטב יכולתה לא למשוך תשומת לב. לקטע הזה מההיסטוריה האולימפית.
הבה נקווה שהתקשורת תיתן קצת זמן שידור להקבלה ההיסטורית הזו, שמא המשחקים יהפכו לעוד מקום בפריים טיים להצגת התקשרויות צבאיות של קנדה בחו"ל ללא ביקורת.
דריק אוקיף הוא המנהל של ברית השלום הקנדית.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו