קשה לחשוב על כל תופעת תרבות פופ אחרת בזיכרון האחרון, מוזרה לחלוטין כמו זו של ג'יי.קיי. סדרת ספרי הארי פוטר של רולינג. הספרים והסרטים פיתחו סביבם כת מעין דתית, המזכירה את הכת סביב מלחמת הכוכבים. כל ספר עד כה מכר יותר מ-10 מיליון עותקים, והם נקראים על ידי אנשים מכל הגילאים, בכל רחבי העולם, מה שהופך את J.K. רולינג, שכתבה את הספרים על מפיות באיפוק תוך כדי רווחה, סלבריטי בן לילה. זה מאלף, ולא מעט מעניין, במיוחד רק ימים לאחר יציאתו המהוללת של הספר השישי בסדרה, לנתח את המסרים האידיאולוגיים שנמצאו בתוך טקסטים חשובים תרבותית כמו ספרי הארי פוטר, כדי להבין טוב יותר היכן חלק מהספרים שלהם. שקרי ערעור.
ספרי הארי פוטר מתרחשים בחברה של מכשפות ומכשפים המקבילה לחברה של בני אדם נורמליים; למרות שהקהילה הקסומה עושה מאמצים רבים כדי להבטיח שה'מוגלגים' (אנשים ללא יכולת קסומה) לא יידעו על קיומם, כי הם נהנים לחיות חיי עילית ומיוחסים. מדי פעם, ילד נולד למשפחת מוגלגים שיש לה את היכולות הקסומות של. הילדים האלה נחטפים ממשפחת המוגלגים שלהם על ידי קהילת הקוסמים ונלקחים לחיות עם אנשים קסומים אחרים.
קו העלילה המרכזי של הסדרה סובב סביב מאבק ממושך בין לורד וולדמורט - קוסם אפל ומנהיג צבאי בסגנון היטלר, שגייס את 'אוכלי המוות' שלו (מיליציה שמזכירה את חיילי הסערה של היטלר) כדי לנקות את עולם הקוסמים של 'דמי בוץ' (קוסמים שנולדו למשפחות 'מוגלגים'), ולהילחם כדי להשתלט על עולם הקוסמים - ועל הארי פוטר, ילד בית הספר הצעיר והצדיק שהותקף על ידי וולדמורט בינקותו בקללה שאמורה הרגו אותו, אך ניצלו בנס, וממשיכים להיאבק נגדו.
ניתן לערוך הקבלות משמעותיות בין הקרב בין הארי פוטר לוולדמורט לבין הקרב בין בעלות הברית לגרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. כפי שצוין בעבר, לורד וולדמורט מעוצב ללא בושה על פי היטלר, ואוכלי המוות שלו הם צבאות פאשיסטיים טיפוסיים. וולדמורט וחסידיו מציגים גם מאפיינים פשיסטיים טיפוסיים אחרים; שנאה לבעלי דם 'טמא' (במקרה זה, קוסמים שנולדו למשפחות שאינן קוסמות, במקום יהודים במקרה של הנאצים); פטישיזם לסמלים (במקרה הזה, סימן 'אוכלי המוות' שכל אוכל מוות קעקע על זרועו, בניגוד לצלב הקרס); והתעלמות ניטשיאנית מרעיונות אתיים ומרצון לכוח (אם לצטט את אחד מאנשיו של וולדמורט: 'אין טוב או רע: רק כוח ואלה שחלשים מכדי לחפש אותו'). לוולדמורט יש גם שאיפות של רצח עם. הוא מקווה לטהר את עולם הקוסמים על ידי השמדת כל 'דמי הבוץ', ולאחד בכוח את קהילת הקוסמים תחת שלטונו הטוטליטרי.
בראיון, רולינג אף מצביעה על קווי דמיון פסיכולוגיים בין היטלר לוולדמורט: "[וולדמורט] לוקח את מה שהוא תופס כפגם בעצמו, במילים אחרות את אי-טוהר הדם שלו [הערה: אחד מהוריו של וולדמורט נולד לתוך משפחה של לא קוסמים], והוא משליך אותה על אחרים. זה כמו היטלר והאידיאל האריאני, שהוא לא התאים לו בכלל, בעצמו. וכך גם וולדמורט עושה את זה. הוא לוקח את הנחיתות שלו, ומחזיר אותה לאנשים אחרים ומנסה להכחיד בהם את מה שהוא שונא בעצמו.' חסידיו של וולדמורט הם כמעט אך ורק אריסטוקרטים ומעמדיים מאוד, ומביטים מלמעלה על קוסמים מהמעמד הנמוך. במידה מסוימת, מודה רולינג, הם 'ניאו-שמרנים או תאצ'רים'.[1]
בינתיים, הארי פוטר ושאר הקוסמים האמיצים שהשתתפו במאבק נגד וולדמורט מייצגים היטב את החזון האידיאלי של ארצות הברית ובריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה. הארי חי עם מוגלגים באחת עשרה השנים הראשונות לחייו, ואחד מחבריו הטובים ביותר הוא 'דם בוץ' (הרמיוני גריינג'ר). הארי ושאר הקוסמים נגד וולדמורט הם קפיטליסטים ליברליים מאוד, בכך שהם מאמינים במריטוקרטיה: שכל אחד עם יכולות קוסמים צריך להיות מסוגל לקחת חלק בחברת הקוסמים, ללא קשר למי היו הוריו.
זו תהיה טעות פשוט לשבח את הארי פוטר על היותו אנטי-פשיסט. למעשה, מה שהכי בולט בסיפורה של רולינג על הקרב בין הפשיסטים והליברלים על השליטה בעולם הקסום (וההיסטוריה הסטנדרטית של מלחמת העולם השנייה) הוא כישלונה להכיר בפאשיזם ובקפיטליזם ליברלי. באים בעצם מאותו חוט אידיאולוגי; שהפשיזם הוא רק סוג של ליברליזם במצוקה. זה ניכר בשפע בספרה של רולינג. ראשית, החברה הקסומה בנויה על עבדות; מסופק על ידי גזע של גמדוני בית שעובדים ללא הרף עבור אדוניהם, ואשר מוכים לכפיפות פיזית, פסיכולוגית ורגשית מוחלטת לאדוניהם. המכשפה האחת שאכן יש לה בעיה מוסרית עם השעבוד של גמדוני הבית, הרמיוני גריינג'ר, זוכה ללעג חסר רחמים על ידי הקוסמים האחרים על הביטול שלה. הקהילה הקסומה בכללותה היא קהילה של 'אוברמנש' שיש לו 'כישרונות ויכולות מעבר לאלה של בני אדם רגילים', אבל ש'ברור למדי שלא משתמשים ביכולותיהם למען שיפור ורווחתה של האנושות בכלל' אלא 'נסיגה' לתוך המובלעות שלהם (דווקא כמו קהילות סגורות) כי הם לא רוצים להיות מוטרדים ממוגלגים שירצו שיעשו קסמים מועילים' שעלולים להעלות את איכות החיים של האנושות כולה, אם לצטט ממאמר מאיר עיניים בנושא נושא, 'טוב ורע, פשיזם והוגוורטס.' ממשיך לצטט:
"הם אינם פרודוקטיביים מבחינה תרבותית במהירות הנסתרת שלהם. המשחקים, התרבות, החפצים והפרקטיקות שלהם נלקחים מתרבות המוגלגים הגדולה יותר, כמובן ששונו באופן הולם כדי לשקף את היכולות המוזרות שלהם. בקיצור, מבחינה תרבותית, הם טפילים. אחד החשודים שהם גם טפילים כלכליים, [שהם שוטפים] מעולם המוגלגים... אין עיסוקים מלבד תפקידים מוסדיים-ביורוקרטים ואקדמאים. העמדות הן של האצולות הקרקעות הפיאודליות, כולל הדגש על דם, כלומר, מוצא בתוך המעמד המיוחס."[2]
במילים אחרות, הפשיזם של וולדמורט הוא רק גרסה קיצונית יותר של הליברליזם של הארי; שניהם אנטי-אנושיים, מדכאים ואליטיסטים ביסודם. ניתן להגיע לתובנות דומות לגבי החזון האידיאלי של המאבק של ארצות הברית ובריטניה בפשיזם במלחמת העולם השנייה. התיאור ההיסטורי המרכזי של מלחמת העולם השנייה מוצג באותה מתכונת 'טוב מול רע' ש-J.K. רולינג זוכה ללעג על השימוש; שבו הליברלים האצילים, שאין להם דם על הידיים, מנהלים אלטרואיסטית מלחמה כדי להשמיד את הפשיזם. אין ספק, הפשיזם היה מפלצתי מעבר לאמונה, אבל, כפי שראינו במדיניות החוץ האמריקאית מאז מלחמת העולם השנייה, הליברליזם יכול להיות רצחני מספיק כדי להתחרות בו עם אח קיצוני יותר.
סדרת הארי פוטר של רולינג משלימה את האידיאולוגיה השלטת, בכך שהיא מלבינה לחלוטין את פשעי הליברליזם, ומציירת אותו כמתנגדת קדושה לפשיזם; במקום להציע ביקורת רדיקלית על שתי המערכות האנטי-אנושיות, האליטיסטיות.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו