ההגירה הייתה אבן בוחן של דיונים פוליטיים בארצות הברית במשך עשרות שנים, וכמה ערים טוענות שהן נמצאות ב"נקודת שבירה" כשהן נאבקות לקלוט ולתמוך במהגרים שהגיעו. אבל האם באמת יש משבר גבול? ומדוע ערים כמו ניו יורק אינן מסוגלות להתמודד עם זרם המהגרים כאשר מספרן אינו יוצא דופן בסטנדרטים היסטוריים? האם השינויים של ממשל ביידן בחוקי המקלט הביאו לשינוי? האם יש "פתרון" ל"בעיית" ההגירה? אבי חומסקי מתייחס לשאלות אלו בראיון בלעדי עבור אמת.
אבי חומסקי הוא פרופסור להיסטוריה ורכז התכנית ללימודי אמריקה הלטינית באוניברסיטת סאלם סטייט. היא מחברת ספרים רבים, כולל האם המדע מספיק? ארבעים שאלות קריטיות על צדק אקלים (2022); ההיסטוריה הנשכחת של מרכז אמריקה: מהפכה, אלימות ושורשי ההגירה (2021); "הם לוקחים את העבודה שלנו!": ועוד 20 מיתוסים על הגירה (2007); ו לא מתועד: איך ההגירה הפכה לבלתי חוקית (2014).
סי ג'יי פוליכרוניו: זרם המהגרים בגבול הדרומי עורר תשומת לב מחודשת לאחרונה, ודיון ההגירה משתולל שוב. למעשה, הרטוריקה נגד המהגרים עלתה מדרגה לאחר שדונלד טראמפ אמר בראיון שנערך לאחרונה שאנשים לא מתועדים "מרעילים את הדם של ארצנו", בעוד שמנחה רדיו של MAGA אפילו קרא לירות בעובדי צדקה המסייעים למהגרים. ראשית, האם יש משבר הגירה ממשי בגבול הדרומי של ארה"ב? נראה שרוב האנשים חושבים שאכן יש לארה"ב משבר גבול, אם כי לא נראה שיש קונצנזוס פוליטי כיצד להתמודד עם זרם המהגרים הגובר. מה דעתך בעניין הזה, ומדוע מספר המהגרים הבינלאומיים ממשיך לגדול עם השנים?
אבי חומסקי: אני בעצם לא מסכים שיש "משבר גבול". ישנם מספר משברים, הן בתוך ארה"ב והן מחוצה לה, ולפעמים הם הופכים להיות גלויים ביותר לתקשורת ולציבור האמריקאי על הגבול - אבל הגבול הוא רק צומת אחד מהמשברים.
המשבר האמיתי הוא מה שקורה במדינות כמו האיטי, גואטמלה, ונצואלה ומקומות אחרים שבהם היסטוריות ארוכות של ניצול קולוניאלי, אי שוויון ואלימות מוחמרות על ידי מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית, מיליטריזציה, צורות חדשות של מיצוי ועקירה, חובות ושינויי אקלים, ודחיקת אנשים מבתיהם ולהגירה. רוב האנשים שעוזבים את בתיהם כדי לצאת למסע מסוכן בתקווה להגיע לארה"ב הם לא בדיוק מהגרים מרצון - הם נאלצים לצאת מבתיהם בגלל ייאוש.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
אביבה חומסקי היא היסטוריונית, סופרת ופעילה אמריקאית פורה, ופעילה בנושאי סולידריות וזכויות מהגרים באמריקה הלטינית מאז שנות ה-1980. כיום היא מלמדת באוניברסיטת סאלם סטייט במסצ'וסטס, שם היא גם רכזת התוכנית ללימודי אמריקה הלטינית. בעבר הייתה עמיתת מחקר באוניברסיטת הרווארד, שם התמחתה בהיסטוריה הקאריבית ואמריקה הלטינית. ספרה West Indian Workers and the United Fruit Company בקוסטה ריקה 1870–1940 זכה בפרס הספר הטוב ביותר לשנת 1997 על ידי מועצת ניו אינגלנד ללימודי אמריקה הלטינית. היא גם המחברת של ספרים רבים אחרים כמו היסטוריות עבודה מקושרות: ניו אינגלנד, קולומביה ויצירת מעמד עובדים גלובלי. מאמרים שלה על זכויות הגירה הופיעו ב-The Nation, HuffPost ו- TomDispatch.