[כדי להוסיף את שמך להצהרה זו, ראה להלן.]

בדיוק כפי שעשה לפני פלישתו לעיראק, ממשל בוש מייצר אקלים של פחד כדי להכין את דעת הקהל לפעולת תוקפנות נוספת - הפעם נגד איראן. לפני שלוש שנים זה היה רוח הרפאים של כלי הנשק להשמדה המונית לכאורה של סדאם חוסיין; היום זה האיום של פצצה גרעינית איראנית אפשרית. המטרה המיידית של וושינגטון היא לגרום למועצת הביטחון של האו"ם להטיל סנקציות על איראן, וככל הנראה, להצדיק מתקפה צבאית על מתקני הגרעין של טהראן - עבודה שעשויה להיות מיקור חוץ לישראל. הבית הלבן אף מתעקש להשאיר את "האופציה הגרעינית" הקטסטרופלית על השולחן - כלומר שימוש בנשק גרעיני טקטי כדי לפגוע במתקני גרעין איראניים, שרבים מהם ממוקמים במרכזי אוכלוסיה אזרחיים או בקרבתם. למרות שפלישה בקנה מידה מלא לאיראן היא מאוד לא סבירה כרגע, אין ספק שלניאו-שמרנים בממשל בוש יש אסטרטגיה גדולה הכוללת, בסופו של דבר, "שינוי משטר" בטהרן כדרך להרחיב עוד יותר את האימפריה האמריקאית. כּוֹחַ.

אנו מתנגדים נחרצות לכיבוש האמריקני בעיראק: הוא הביא סבל מחריד לעם העיראקי עם הרוגים של עשרות אלפים, ירידה למלחמת אזרחים וחיזוק הגורמים האוטוריטריים ביותר בחברה העיראקית - כמו גם יותר מ-2,400 חיילים אמריקאים הרוגים ועוד אלפי פצועים. כמו כן, ניסיונותיה של ממשלת ארה"ב להציק לאיראן מצליחים בעיקר להטיל אימה על העם האיראני ולהחליש את ההתנגדות הפנימית למולות. הטענה של ממשל בוש כי הוא מקדם דמוקרטיה בשתי המדינות הללו היא הצביעות הגסה ביותר; האינטרס היחיד שלה הוא כוח ושליטה במשאבי הנפט. לנו, לעומת זאת, אכפת מאוד מהיכולת של העם העיראקי והאיראני לשלוט בחברות שלו, מחירויות האזרח וזכויותיהם של נשים, הומואים, עובדים ומיעוטים אתניים שם. זו הסיבה שאנו מרימים את קולנו נגד האיומים הנוכחיים על איראן וקוראים לנסיגה מיידית של כל כוחות ארה"ב מעיראק.

גם אנחנו היינו רוצים לראות שינוי משטר בטהרן, אבל כזה שיחול על ידי העם האיראני עצמו, לא על ידי וושינגטון. במשך 26 שנים נשלטת איראן על ידי תיאוקרטיה דכאנית. מאחורי המאפיינים הפורמליים של הדמוקרטיה, הכוח האמיתי מוחזק בידי אוליגרכיה לא נבחרת של אנשי דת; כל המועמדים לבחירות חייבים לקבל את אישורם, וסמכותם נאכפת על ידי כנופיות של בריונים דתיים. הנשיא אחמדינג'אד הוא מכחיש שואה שקרא לחיסול ישראל.

לנשים איראניות חסרות כמה מזכויות האדם הבסיסיות ביותר. הם לא יכולים להתלבש, לעבוד, לנסוע או לבחור בני זוג באופן חופשי. "הרג על כבודו" הוא חוקי, ועל פי החוק ניתן לתלות נשים או לסקול אותן למוות בשל "התנהגות לא גסה". מיליוני נשים איראניות מוצאות דרכים לעקוף לפחות חלקית את ההגבלות הללו, ומעטות יחסית סובלות מהעונשים הקיצונים ביותר. נשים מצביעות ויושבות בפרלמנט, ויש מספר משמעותי של נשים הן באוניברסיטה והן במקום העבודה. אבל העובדה היא שיש מעט מדינות בעולם שבהן נשים מתמודדות עם מוגבלויות משפטיות חמורות כמו אלו שבאיראן.

עובדים שמנסים לשבות או להקים איגודים מקצועיים עצמאיים מודחים לרוב באלימות. מספר רב של עובדים לא קיבל שכר במשך חודשים ובמקרים מסוימים במשך שנים. ניסיונות התארגנות מותקפים לעתים קרובות על ידי שכירי חרב בעלי מועדונים וסכינים, כוחות הביטחון והצבא. למרות הדיכוי הזה, העובדים ממשיכים להתארגן, עם זאת, ואיגודים עצמאיים מקבלים דריסת רגל.

כמו במדינות רבות, הומוסקסואליות אסורה בחוק, אבל טהראן הלכה רחוק יותר מרובם בכך שקבעה עונש מוות על התנהגות הומוסקסואלית של גברים או נשים ושחרור פוגרום אכזרי נגד הומואים איראנים, שרבים מהם עונו, הוכו והוצאו להורג בפומבי. הממשלה מנהלת קמפיין מסיבי של לכידה באמצעות האינטרנט; הקורבנות נתונים למעקב מתמיד, אובדן תעסוקה, מעצר וסחיטה אלימה המאלצת אותם לחשוף את שמותיהם של הומוסקסואלים אחרים. עינויים משמשים כדי לגרום להומואים להודות בפשעים שהם מעולם לא ביצעו. כוחות הבסיג'י והפרא-משטרה הדתית האחרים מאלצים לחטוף הומוסקסואלים, אשר מודחים ומעונים עד שהם שמות שמות. נאסר על הומואים ברשימות הממשלה לצאת מהארץ. ועכשיו איראן ייצאה את מסע הצלב האלים נגד הומואים לעיראק.

בשנים האחרונות גברה ההתנגדות בחברה האיראנית, בעיקר מצד עובדים הנלחמים בהפרטה ובאבטלה וצעירים שנלחמים נגד דיכוי חברתי ופוליטי. התנגדות זו טומנת בחובה את ההבטחה להביא שינוי דמוקרטי עממי לאיראן. האיום בפעולה צבאית או בסנקציות רחבות וחמורות יותר מבחוץ - ובמיוחד האיום המחריד של תקיפות גרעיניות - רק משמשים לגיוס אנשים סביב המשטר ולתיר לו עוד תירוץ להילחם בהתנגדות, מעכב תהליך שעלול להיות מהפכני ומחזק את המשטר. אנשי דת ימניים. איומי ארה"ב כבר שימשו לתת לגיטימציה לנשק גרעיני לעם האיראני.

על פי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, לאיראן יש את הזכות לפתח כוח גרעיני אזרחי, אם כי ממשל בוש ניסה לטשטש עובדה זו. רבים מאיתנו מתנגדים לשימוש בכוח גרעיני על ידי כל מדינה, הן מסיבות סביבתיות והן בגלל הקשר שלה לנשק גרעיני - אבל זה לא הנושא בעימות הנוכחי בין ארה"ב לאיראן. אמנם יש סיבה לפקפק בהבטחותיה של טהראן שהיא רוצה רק לפתח אנרגיה גרעינית אזרחית, אך כנראה שאיראן עדיין רחוקה כמה שנים מהיכולת לייצר נשק גרעיני. ואם טהראן תרכוש את הפצצה, אין זה סביר שהאייתוללות, בעלי הכוח המכריע, ישתמשו בה מכיוון שזה יהיה התאבדותי לעשות זאת. לישראל לבדה יש ​​בין 200 ל-300 ראשי נפץ גרעיניים המסוגלים לפגוע באיראן, וזה לא סופר את אלפי ראשי הנפץ שארה"ב יכולה לשגר לעבר איראן. עם זאת, אין ערובה שאיראן, או כל מדינה אחרת חמושה בנשק גרעיני, לא תשתמש בהם או תעמיד אותם לרשות אחרים. כל עוד קיימים כלי נשק ברבריים אלו, ניתן להשתמש בהם, וככל שיותר מדינות מחזיקות בהם כך גדל הסיכוי עם הזמן שהם יצטרך לשמש.

לכן אנו מתנגדים בתוקף לכל מאמץ של טהראן להשיג נשק גרעיני. אבל כל עוד קומץ של אומות מאמצות לעצמן את הזכות הבלעדית להחזיק בנשק גרעיני, מי שאין לו תמיד יוכל להצביע על האיום הנשקף ממעצמות הגרעין ויחפשו כל הזמן לרכוש נשק כזה לעצמם - כמו צפון קוריאה כבר עשתה זאת, פרשה ממשטר הסכם אי-הפצה. כמו כן, איראן, שמאוימת על ידי ארה"ב במשך יותר משני עשורים והייתה חברת צ'רטר ב"ציר הרשע" של בוש, עשויה לצאת מה-NPT.

הקץ ללוחמה של וושינגטון הוא צעד מכריע במניעת הצטרפותה של טהרן ל"מועדון" הגרעיני. מעבר לכך, הדרך היחידה לעצור את ההפצה היא שאותן מדינות שיש להן נשק גרעיני יתחילו להתפרק מנשקו - דבר שממשל בוש והממשלים הקודמים של שתי המפלגות סירבו לעשות, למרות העובדה שארה"ב חתומה על אי ההפצה. אמנה המחייבת אותה "למשיך במשא ומתן בתום לב על אמצעים יעילים הנוגעים להפסקת מרוץ החימוש הגרעיני במועד מוקדם ולפירוק מנשק גרעיני". במקביל, על המעצמות הגרעיניות לפעול לעבר אזורים נטולי גרעין ברחבי העולם, אך בעיקר במזרח התיכון, אזור הפכפך ומסוכן במיוחד.

אנו קוראים למדיניות חוץ דמוקרטית חדשה של ארה"ב שתתמודד עם האיום הנשקף לכולנו מרשתות טרור, ומנשק להשמדה המונית, ותקדם דמוקרטיה אמיתית במזרח התיכון ובמקומות אחרים, על ידי:

· ויתור על השימוש בהתערבות צבאית כדי להרחיב ולבסס את הכוח האימפריאלי של ארה"ב, והסגת כוחות ובסיסים אמריקאים מהמזרח התיכון.

· הפסקת תמיכת ארה"ב במשטרים אוטוריטריים ומושחתים, כגון ערב הסעודית, מדינות המפרץ ומצרים.

· התנגדות לכל צורות הטרור ברחבי העולם - על ידי אל-קאעידה, חוליות מוות עיראקיות ומחבלים מתאבדים פלסטינים, ועל ידי כוחות הנתמכים על ידי ארה"ב כמו הצבא הפרא-צבאי של קולומביה והצבא הישראלי בשטחים הכבושים - כמו גם האכזריות וההשפלה שנגרמו לעיראקים מדי יום על ידי כוחות הכיבוש האמריקאיים והאיומים המבשרים של וושינגטון על איראן.

· תמיכה בזכות ההגדרה העצמית הלאומית לכל העמים במזרח התיכון, לרבות הכורדים, הפלסטינים והיהודים הישראלים. הפסקת התמיכה בכיבוש הישראלי של הגדה המערבית ובדיכוי העם הפלסטיני.

· נקיטת צעדים חד-צדדיים לקראת ויתור על נשק להשמדה המונית, לרבות נשק גרעיני, וקידום נמרץ של הסכמי פירוק נשק בינלאומיים, במקום לבלום ולו מאמצים מינימליים לסיום מרוץ החימוש.

· נטישת המאמץ לכפות, באמצעות קרן המטבע הבינלאומית/בנק העולמי או באופן חד צדדי, מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית של הפרטה וצנע המביאה עליבות המונית לאנשים בחלקים נרחבים של העולם. ייזום תוכנית סיוע חוץ גדולה המכוונת לצרכים עממיים ולא תאגידים.

רוב האנשים במדינה זו מאמינים כעת שהפלישה לעיראק הייתה שגויה להחריד וששיקרו להם באופן שיטתי על ידי ממשל בוש לגבי הסיבות ליציאה למלחמה, והם חוששים מהתערבות צבאית חדשה של ארה"ב במזרח התיכון. במקביל, טקטיקת ההפחדה של הממשל עשויה להצליח לייצר תמיכה עממית בהתקפות אוויריות על איראן. לכן הכרחי להתבטא כעת נגד האיומים של וושינגטון, לחנך את דעת הקהל ולבנות התנגדות מאורגנת לתוקפנות נגד איראן, כמו גם תמיכה בנסיגה מיידית ומוחלטת מעיראק. הגיע הזמן לדרוש מדיניות חוץ דמוקרטית חדשה של ארה"ב המבטאת סולידריות אמיתית עם שאיפות האנשים לחירות בכל מקום, מוותרת אחת ולתמיד על התערבות אימפריאלית ומחויבת לפירוק נשק אמיתי.

[הצהרה רשודר ב-15 במאי 2006. בבקשה הצטרף מייקל אלברט, טום אמיאנו, סטנלי ארונוביץ', רוזלין בקסטנדל, איילין בוריס, ג'רמי ברכר, נועם חומסקי, מרטין דוברמן, רוסטי אייזנברג, קרלוס ר. אספינוזה, סמואל פרבר, מנסור פרהאנג, ברברה גרסון, לארי גרוס. מינה המילטון, תומאס האריסון, האווי הוקינס, אדם הוכשילד, דאג אירלנד, ג'וי קאליו, לארי קרמר, ג'ואן לנדי, ג'סי למיש, הרב מייקל לרנר, נלסון ליכטנשטיין, נורמן מקאפי, מרווין ובטי מנדל, דיוויד אוקפורד, ברברה ווטסון פילסברי, הנרי פילסברי, פרנסס פוקס פיבן, רות רוזן, פיטר רוטברג, מתיו רוטשילד, ג'ניפר סקרלוט, ג'יי שפנר, סידני שנברג, סטיבן ר. שלום, וואלאס שון, מרדית' טקס, קורנל ווסט, אדמונד ווייט, רג'ינלד ווילסון, הווארד צין ואחרים in חתימה על הצהרה זו. (אם חתמת על הגרסה הקודמת, אנו מזמינים אותך לחתום שוב כדי שהשם שלך יהיה רשום. חותמים חדשים יתקבלו בברכה!) ראו את רשימה מלאה של החותמים.]

---