השיר נכתב ביולי/אוגוסט 2014 כשהפצצת ישראל על עזה טבחה 2000 אזרחים, ביניהם מאות ילדים.
ליאון רוסלסון הוא זמר וכותב שירים עטור שבחים עם יותר מ-50 שנות הופעה מתחת לחגורתו ומחבר 17 ספרי ילדים
מילים
צפיתי בחדשות מעזה
ונרדמתי על הכיסא שלי
וכשהתעוררתי מתרדמתי
ילדה צעירה עמדה שם.
היא אמרה, קוראים לי רבקה
הם הרגו אותי כי אני יהודי
מתתי בגטו וילנה
בתשע עשרה ארבעים ושתיים.
הגטו היה כמו בית סוהר
הם לא הרשו לנו לעזוב
חלק אמרו שהם הולכים להרוג את כולנו
לא ידענו במה להאמין.
באותו יום לבשתי את השמלה האדומה החדשה שלי
הבובה שלי הכינה בשבילי
ובגיטו הצפוף ההוא
זה גרם לי להרגיש גאה וחופשית.
הרמתי את מבטי אל החייל
הסתכלתי לו בעיניים
שכחתי להרכין את ראשי
ולכן נאלצתי למות.
הוא ריסק את ראשי עם הרובה שלו
כי הייתי נועז מדי
נהרגתי בגטו וילנה
כשהייתי בן שבע.
ואז לצאת מהחושך
מבט של ילד צעיר פגש את שלי
הוא אמר, שמי מוחמד
המדינה שלי היא פלסטין.
חייתי כל חיי בעזה
והפעם היחידה שאני מרגישה חופשיה
זה כשאני יורד לנמל
ולהרגיש את הרוח מהים.
באותו יום הלכתי עם בני הדודים שלי
רצנו לחוף לשחק
ואז החייל ירה לעברי פגז
ופוצץ לי את החיים.
הם רוצים לרסק את רוחנו
הם רוצים שנפחד
כלוא בכלא של עזה
הכלא שהם עשו.
עבורם החיים שלנו לא חשובים
הם מכריחים אותנו לחיות בכלוב
נהרגתי בחוף הים בעזה
בגיל אחת עשרה.
הם לא חושבים שמגיע לנו חופש
או שייך למין האנושי.
מוחמד, אחי, אמר רבקה,
העולם הזה הוא מקום קר וקר.
מוחמד, ידידי, אחי,
בואו נעזוב את עולם המלחמה הזה.
ואז כל אחד לקח את ידו של השני
ואז לא נראו עוד.
אבל ראיתי דוברים ופוליטיקאים
בתור לדיבור
וכל מילה הייתה צבועה
וכל מילה הייתה שקר.
ראיתי שעדיין שוחטים ילדים
המפלצת חייבת להתמלא
בעוד האנשים בעלי הכוח ישבו על הידיים
וסיפק את הנשק שהורג.
אני בוכה על תושבי עזה
והם עדיין בוכים
ואני מקלל את אלה שלא עשו כלום
ולאפשר למפלצת להרוג.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו