פרי עטו של הסופר, המשורר והמבצע ג'ורג' קפצ'יו כאן הוא הנוקב האבן הראשונה:
אם זה הייתי אני בפלסטין
ומצאתי אותך על אלונקה
בבית חולים בהלם,
הייתי כורע לידך
ולקחת את ידך בשלי,
לנגב את הדם מהפנים שלך
ולהתפלל לאלוהים שיפסיק את הדימום
גם כשעוד פצועים ממהרים להיכנס.
הייתי מחזיק אותך בזרועותיי
ואומר לך יום אחד נחזור
למקום הולדתנו בצפון
והבית שעדיין עומד,
בית האבנים וסיפורים בדוקים בזמן
נותן לחיינו את החסד הייחודי שלהם.
יום אחד הבית הזה יהיה שלנו, אני מבטיח,
כפי שזה היה של אבי וגם של אביו.
זוכר את הים, יא חביבי,
ואיך זה התפשט לפנינו
כמו הבטחה כחולה עצומה לשלום,
ועצי הזית הישנים והקשוחים האלה
הורינו הוקירו
על התנגדותם הבלתי נכנעת
אל החורפים הקרים ביותר
ולהקות אכזריות של מתנחלים.
כשאני מחזיק אותך קרוב יותר
ולהרגיש את הנשימה שלך דועכת,
אני אזכור את הגן
כל כך אהבת,
זה שהוריך הניקו
באהבה ובסבלנות
במשך שנים רבות קשות.
נשאב מים מהבאר,
המים הקרים המתוקים ביותר
מהבאר שחפרו אבותינו.
זה שם, מחכה שנחזור
לעצי השקד הפורחים,
ושיחי היסמין
את הפרחים שלו, אמרת,
לבשה את הבושם של גן עדן.
בערב, בריזה מהים
ישא סיפורים מרחוק.
נתכנס בחוץ עם המשפחה שלנו
לשתות תה מסוכר לאור נרות
עם עלי נענע מהגינה,
ולעזור לעצמנו לתאנים בשלות
ופרוסות תפוזים מעץ התפוז
בעוד אנו מחכים שאבי, חאג'י סלים, יתחיל.
ברגע שהטבק מטופח
והפחמים החלו לזרוח
הוא ישים את ידו על ליבו,
המקום בו נשמרים הסיפורים שלו,
ולשחרר אותם כמו זבובי אש
באוויר הריחני של ליל ירח,
תוך כדי ציור על צינור המים שלו
ונושפים עננים של אדים ריחניים.
הוא יספר לנו על זמנים עברו
כשאף אחד לא בא לקחת את אדמתנו
או לכבול את היופי של חיינו
באזיקים ובשרשראות הכיבוש.
בתוך המהומה והאימה של המיון,
אלחץ את ידך אל ליבי
ולהרגיש את הפעמון הקטן של הדופק שלך
מצלצל חלש, יותר ויותר קלוש,
ואז קלוש מכדי לשמוע.
אני לא אדע מה לעשות
כשאני מסתכל בך, אהובי,
קרוב אלי יותר מהעיניים שלי.
אני לא אדע מה לעשות
אבל בוכים לעזרה כמו שאחרים בוכים
עבור יקיריהם שנהרגו מנשק ישראלי
או נשלפו מהריסות המקלטים המפוצצים.
מישהו בטוח יבוא,
והם יעצמו את עיניך
עם מניפה עדינה של ידם,
וזה ייעשה.
אני אבכה בחוסר נחמה
ואומר את שם אלוהים עד נשימתי
נשרף
וגם אני אעלם
מהחיים האלה אל אחרים
שבו אדחף לפתוח את שער בית החולים.
צלפים עשויים לנעול אותי לעיניהם,
אבל אני אעמוד על שלי.
אם יש להצהיר,
אז אני אצליח
עם האבן הראשונה שמתאימה לידי
כמו הנשמה העתיקה של ארץ מולדתי.
ג'ורג' קפצ'יו הוא סופר, משורר ואפרפורמר המתגורר כעת בדורהם, צפון קרוליינה מאז היגר מאזור בוסטון. החל משנות ה-90, הדאגה שלו לתושבי עיראק תחת הסנקציות שהוטלו על ידי ארה"ב הובילה אותו לנסיעות רבות לעיראק כעד להשפעות הסנקציות הללו. בבית, הוא דגל בהעלמתם באמצעות כתיבה ודיבור בפני קהל תוך גיוס כספים למשפחות בבגדד שאותן הכיר ואיתן הוא ממשיך לשמור על קשר.
אם אתה רוצה להגיב על כל תוכן ב-Z או להיות מעורב בדיונים עם קוראי Z אחרים, למה שלא תצטרף ל- מחלוקת קהילתית ברשת Z שרת?