בוקר יום שלישי חם וצפוף במרכז התרבות יורובה בהוואנה, והאוויר נדבק לעור. אתה יכול לשמוע את רפרוף הנייר בזמן שאנשים מניפים את עצמם, והאפלה מפתיעה מוציאה את מערכת הקול בהבהוב של האורות. ובכל זאת, 150 מארגנים צעירים מארה"ב יושבים כתף אל כתף, מקשיבים בתשומת לב לשני מנהיגי תנועת התרבות בקובה. הם בתור במסדרון עם תקווה לסחוט את השאלה שלהם - על שינויי אקלים, על דיור, על מאבק בגזענות, על תקווה בעתיד - לפני שיגמר הזמן.
אנרגיה זו מחלחלת דרך חטיבת האחד במאי 2023 ומניעה אותה: תחושת סקרנות חדה מושחזת באחריות המפעל ההיסטורי הזה. אספת העמים הבינלאומית הזמינה פעילים עממיים צעירים מכל מגוון המאבקים בארה"ב להשתתף בחילופי דברים מכריעים בקובה, חוויה שנשללה מהם ומהדור שלהם על ידי המצור בן ה-60. הקבוצה הגדולה ביותר שנסעה מזה עשרות שנים, החטיבה הזו היא התערבות בניסיונות האינסופיים של ארצות הברית להשתיק ולחנוק את ההצלחות של הפרויקט הסוציאליסטי הקובני. כפי שזולייקה רומאי, מנהלת התוכנית ללימודי אפרו-אמריקאים בקאסה דה לאס אמריקאס, אמרה בפאנל הבוקר שלהם, "קובה היא גם קורבן של ההצלחה שלה".
ועדיין, ההצלחות הללו מדבקות והרווחה קשה. כבר ביומם הראשון, הצעירים האלה דיברו עם מנהיגים מחלוצי המגזרים אותם הם נלחמים לבנות בחזרה בבית. מארגני הדיירים למדו על מצב הדיור, שכן למעלה מ-80% מהקובנים הם בעלי בתים (השאר בדרך לבעלות), אבל גם על הקושי לבנות מספיק עבור אוכלוסייה גדלה הכבדה על ידי המצור. מנהיגים שחורים שאלו על מאמצי אנטי גזענות לאחר 500 שנות קולוניאליזם שזרעו את זרעי ההפרדה והאלימות באי. הנלחמים לשחרור קווירי בארה"ב למדו על קוד המשפחות ההיסטורי, שהעביר וערך שישה מיליון קובנים שהציעו מאות אלפי שינויים. קוד פריצת הדרך משתרע על כל נושאי התא המשפחתי מנישואים חד מיניים ועד טיפול בקשישים, דרך פונדקאות ועד מבנים משפחתיים לא נורמטיביים. אבל פריטו, נשיא קאזה דה לאס אמריקאס, אמר לנו: "יש משהו שממשלת ארה"ב מעולם לא הבינה שהוא שמשהו נטוע כאן בקובה, העיקרון הזה של צדק חברתי, של דמוקרטיה של אנשים, של שוויון, של השתתפות אנשים בקובה. התהליך המדיני. וזה לא נחלש". בינתיים, המארגנים הצעירים הללו מסבירים שוב ושוב את הרגרסיה הנוכחית של זכויות הטרנס בפלורידה, כאשר המדינה מעבירה איסור רחב על טיפול טרנס-מאשר - איסור שמרחיק לכת כמו שלילת זכויות הורים מאלה שתומכים בילדיהם הטרנסים. רבים מהקהל מהנהנים בראשם בהסכמה.
ובכל זאת, המארגנים הצעירים האלה לא פוסחים שהם הגיעו לקובה ברגע של משבר כלכלי עמוק. כשהם מתפעלים מהמכוניות הקובניות המפורסמות משנות ה-50 מתגלגלות דרך הוואנה העתיקה, הם יודעים כמה יקר הדלק ברגע זה, שנמנע על ידי החסימה. ביידן לא מראה שום סימן להסרת הסנקציות, וגם לא להוריד את המדינה מרשימת המדינות הנותנות לטרור שמונעת ממנה לגשת למערכת הפיננסית העולמית. מערכת זו של צעדי כפייה חד-צדדיים היא זו שהופכת את זה כמעט בלתי אפשרי לצעירים לחזות בהישגיו של תהליך סוציאליסטי. זוהי מדיניות החוץ של ארה"ב ברובה האי-רציונלית והקטלנית ביותר, שכן היא ממשיכה במצור על קובה. מעולם לא היה דחוף יותר להסיר את המצור, למען הישרדות העם הקובני ולמען עתידה של ארצות הברית. המארגנים הצעירים הללו נלחמים למען עולם טוב יותר, והיום הראשון הזה הוא רק הצצה לעתיד עם יחסים נורמליים בין ארה"ב והאי הזה שנמצא במרחק של 90 מיילים בלבד.
מאמר זה הופק על ידי גלובטרוטר.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו