בנאום ערב יום מרטין לותר קינג השבוע, ברק אובמה הזכיר את זכרו של מנהיג זכויות האזרח הגדול (ועמית זוכה פרס נובל לשלום) בייעוץ למבקריו לשים את הדברים בפרספקטיבה ולהפגין קצת יותר סבלנות.
"לפעמים אני קצת מתוסכל כשאנשים פשוט לא רוצים לראות שגם אם אנחנו לא מקבלים הכל, אנחנו מקבלים משהו", הוא ציין.
עבור חלק גדול מהאמריקאים, נראה ש"משהו" לא מספיק טוב. ואובמה רמז שגם הוא יכול להיות אחד מהם: "יש מקרים שבהם זה מרגיש כאילו כל המאמצים האלה הם לשווא, והשינוי הוא כל כך איטי לבוא, ואני צריך להתעמת עם הספקות שלי", הוא התוודה .
שנה לאחר השבעתו כנשיא האפרו-אמריקאי הראשון של ארצות הברית - קו פרשת מים שערכו לא צפוי לרדת ללא קשר למה שצפוי לו - ברור שאובמה יכול לעשות עם קצת אהדה.
אף נשיא ארה"ב כבר יותר מ-50 שנה לא התמודד עם דירוגי פופולריות נמוכים יותר שנה לאחר כניסתו לתפקיד. אבל אז, אף נשיא כבר כמעט 50 שנה לא הגיע לתפקיד כשהוא עמוס כל כך הרבה ציפיות. אין ספק שרטוריקת הקמפיין של המועמד הדמוקרטי הרהוטה תרמה להם - אבל אז, הוא בקושי יכול היה לקוות להגיע לשום מקום עם מגרש בנוסח, "הצביעו לי אבל אל תצפו ממני להרבה אם אבחר. ”
יחד עם זאת, הציפיות היו בחלקן גם נסיבתיות: רוב האמריקנים מאסו ביסודיות מממשל בוש, אם כי לא בהכרח מאותן סיבות שהובילו לאי-פופולריות המתמשכת שלו בחו"ל. אובמה הצליח להקרין את עצמו כמועמד שהציע את הניגוד הגדול ביותר לג'ורג' וו. והבוחרים, בתורם, השליכו עליו את האידיאלים שלהם.
חלק מהפעילים שנסעו למענו ראו בו דמות רדיקלית, אבל הרושם הזה חייב יותר לרמיזות מהימין הקיצוני מאשר לכל מה שאובמה טען לעצמו. המסר שלו, כשהוא לא ריק, היה מרוכז בעקשנות - משמאל, ללא ספק, של ממשל בוש ברוב המובנים, אבל זה לא אומר הרבה.
תיעוד של התנגדות לפלישה לעיראק עזר למעמדו בקרב הדמוקרטים, אבל עמדתו לא בהכרח התבססה על ניתוח שונה מאוד מזה של מה שנקרא שמרנים ריאליסטים - שנטו ללעג את הפרויקט הניאו-שמרני בגלל מחירו לאמריקה במקום השפעותיו ההרסניות על העיראקים.
ברק אובמה אולי לא רואה עין בעין עם פאט ביוקנן, אבל במובנים רבים הוא גם לא שותף לחזונו של ד"ר קינג - שגורלו בהחלט נחרץ ברגע שהחליט שזה לא מוסרי לשתוק על וייטנאם והחל ללעג את האומה שלו , די מדויק, בתור ספק האלימות הגדול בעולם. יותר מ-40 שנה לאחר מכן, עובדה זו נותרה ללא שינוי.
אובמה, זמן קצר לאחר שהכריז על זינוק באפגניסטן, החליט להצמיח בהרצאת נובל באוסלו בחודש שעבר, על הרעיון של "מלחמה צודקת". הוא רואה הבדלים עצומים בין וייטנאם לאפגניסטן, ובוודאי שיש הרבה. אבל הוא מתעלם מההקבלות ואולי לא מצליח לראות שעבור אלה שנמצאים בקצה של האלימות שבוצעה על ידי האומה החזקה ביותר בהיסטוריה, המלחמה הצודקת שלו היא רק עוד מלחמה.
רב עוצמה מבחינה צבאית, כלומר - לא מבחינה מוסרית, כפי שד"ר קינג זיהה. אחת החולשות הגדולות ביותר של אמריקה בתחום הבינלאומי היא היהירות שלה (תערובת רעילה במיוחד בשילוב עם בורות), והיא באה לידי ביטוי גם כאשר היא לכאורה מתכוונת לעשות טוב לשם שינוי – כמו במקרה של משימת הסיוע של החודש להאיטי מוכת רעידת האדמה, שם היה הכרחי שכוחות ארה"ב יכבשו את שדה התעופה בפורט-או-פרינס - למורת רוחם של בעלות ברית מערביות כמו בריטניה וצרפת, כמו גם סוכנויות סיוע, שטיסותיהן נאלצו להיות מוטות. לרפובליקה הדומיניקנית השכנה.
מנחה הרדיו האמריקני הידוע לשמצה, רוש לימבו, קרא בינתיים לאמריקאים אחרים לא לתרום סנט למאמץ הסיוע בהאיטי שמא אובמה יגנוב את הכספים. קשה להאמין? ובכן, אם אובמה אכן היה משיח, שקי התה, הג'ינג'ים והקריפטו-פשיסטים היו צולבים אותו ללא חשש.
אלה בשמאל שמוצאים פגם באובמה בטענה שחבילת הגירוי שלו לא מספיק גדולה; כי העומדים מאחורי ההתמוטטות הפיננסית הורשו להרוויח ממנה שקורבנותיהם ממשיכים לסבול; שהצעת החוק לרפורמה בבריאות שנמצאת כעת בפני הקונגרס כללה יותר מדי פשרות עם ביג פארמה ותעשיית הביטוח מבלי להציע כיסוי אוניברסלי; ושהממשל בן השנה נשאר מחויב לאינטרסים כמו קודמיו - ובכן, הם לא טועים, אבל האם הם באמת ציפו למשהו שונה?
זה לא הוגן, כמובן, לשפוט את נשיאות אובמה שנה אחת לכהונתה. וזה לא הגיוני לצפות מאדם אחד לשנות את מבנה הכוח המעוות בארה"ב, גם אם הוא רוצה. כדאי גם לזכור שכל נשיאי ארה"ב שהשיגו משהו ראוי - ביטול העבדות, הניו דיל, זכויות האזרח, סיום מלחמת וייטנאם - עשו זאת על גב תנועות עממיות חזקות לשינוי מתקדם. אובמה ציין מדי פעם שהוא לא יתנגד להידחף בקווים דומים. זמן קצר לפני שנבחר, למשל, הוא אמר לתומכיו הבסיסיים: "הסיכון הגדול ביותר שאנחנו יכולים לקחת הוא לנסות את אותה פוליטיקה ישנה עם אותם שחקנים ישנים ולצפות לתוצאה אחרת. הראית את מה שההיסטוריה מלמדת אותנו - שברגעים מגדירים כמו זה, השינוי שאנחנו צריכים לא מגיע מוושינגטון. השינוי מגיע לוושינגטון. השינוי קורה בגלל שהעם האמריקני דורש את זה - כי הוא קם ומתעקש על רעיונות חדשים ומנהיגות חדשה, פוליטיקה חדשה לזמן חדש".
השמאל הממורמר יכול לעשות יותר גרוע מלמלא אחר המרשם שהציע גיבור מעמד הפועלים שהוצא להורג ג'ו היל. מילותיו האחרונות היו: אל תתאבל – התארגנו!
Email: [מוגן בדוא"ל]
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו