מאי 3, 2007
עמאן, ירדן - אני פלסטיני מנצרת, אזרח ישראל ועד לחודש שעבר, חבר בפרלמנט הישראלי.
אבל עכשיו, בתפנית אירונית שמזכירה את פרשת דרייפוס של צרפת - שבה הואשם יהודי צרפתי בחוסר נאמנות למדינה - ממשלת ישראל מאשימה אותי בסיוע לאויב במהלך המלחמה הכושלת של ישראל בלבנון ביולי.
משטרת ישראל חושדת בי ככל הנראה בהעברת מידע לסוכן זר ובקבלת כספים בתמורה. על פי החוק הישראלי, כל אדם - עיתונאי או חבר אישי - יכול להיות מוגדר כ"סוכן זר" על ידי מנגנוני הביטחון הישראלי. אישומים כאלה עלולים להוביל למאסר עולם או אפילו עונש מוות.
ההאשמות מגוחכות. מיותר לציין שחיזבאללה - האויב של ישראל בלבנון - אסף באופן עצמאי יותר מידע ביטחוני על ישראל ממה שכל חבר כנסת ערבי יכול לספק. יתרה מכך, בניגוד לאלה בפרלמנט הישראלי שהיו מעורבים במעשי אלימות, מעולם לא השתמשתי באלימות או השתתפתי במלחמות. כלי השכנוע שלי, לעומת זאת, הם פשוט מילים בספרים, מאמרים ונאומים.
ההאשמות המופרכות הללו, שאני דוחה ומכחיש בתוקף, הן רק האחרון בסדרה של ניסיונות להשתיק אותי ושל אחרים המעורבים במאבקם של אזרחי ישראל הערבים הפלסטינים לחיות במדינה של כל אזרחיה, לא אחת שמעניק זכויות ופריבילגיות ליהודים שהיא שוללת ללא-יהודים.
עם הקמת ישראל ב-1948, יותר מ-700,000 פלסטינים גורשו או נמלטו בפחד. משפחתי הייתה בין המיעוט שנמלט מהגורל הזה, ונשארה במקום זאת על האדמה שבה גרנו זמן רב. מדינת ישראל, שהוקמה אך ורק ליהודים, החלה מיד להפוך אותנו לזרים בארצנו.
במשך 18 השנים הראשונות למדינת ישראל, חיינו, כאזרחים ישראלים, תחת שלטון צבאי עם חוקי אישור ששלטו בכל תנועה שלנו. צפינו בעיירות ישראליות יהודיות צצות מעל כפרים פלסטינים הרוסים.
היום אנחנו מהווים 20% מאוכלוסיית ישראל. אנחנו לא שותים במזרקות מים נפרדות או יושבים בחלק האחורי של האוטובוס. אנחנו מצביעים ויכולים לכהן בפרלמנט. אבל אנו מתמודדים עם אפליה משפטית, מוסדית ובלתי פורמלית בכל תחומי החיים.
יותר מ-20 חוקים ישראליים מעניקים זכות מפורשת ליהודים על פני לא-יהודים. חוק השבות, למשל, מעניק אזרחות אוטומטית ליהודים מכל מקום בעולם. עם זאת נמנעת הזכות לפליטים פלסטינים לחזור למדינה שנאלצו לעזוב בשנת 1948. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו - "מגילת הזכויות" של ישראל - מגדיר את המדינה כ"יהודית" ולא כמדינה על כל שלה. אזרחים. לפיכך, ישראל מיועדת יותר ליהודים המתגוררים בלוס אנג'לס או בפריז מאשר לפלסטינים ילידים.
ישראל מכירה בעצמה כמדינה של קבוצה דתית מסוימת. כל מי שמחויב לדמוקרטיה יודה בפה מלא שאזרחות שווה לא יכולה להתקיים בתנאים כאלה.
רוב ילדינו לומדים בבתי ספר נפרדים אך לא שווים. לפי סקרים אחרונים, שני שלישים מהיהודים הישראלים יסרבו לגור ליד ערבי וכמעט מחצית לא יאפשרו לפלסטיני להיכנס לביתם.
אין לי ספק שיש לי נוצות פרועות בישראל. בנוסף לדבר על הנושאים לעיל, עמדתי גם על זכותם של העם הלבנוני, ושל הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה, להתנגד לכיבוש הצבאי הבלתי חוקי של ישראל. אני לא רואה באלה שנלחמים למען החופש אויבים שלי.
זה אולי לא נוח לישראלים היהודים, אבל הם לא יכולים לשלול מאיתנו את ההיסטוריה והזהות שלנו, כמו שאנחנו יכולים לשלול את הקשרים הקושרים אותם ליהדות העולם. הרי לא אנחנו, אלא יהודים ישראלים, שעלו לארץ הזאת. אולי יתבקשו מהגרים לוותר על זהותם הקודמת בתמורה לאזרחות שווה, אבל אנחנו לא מהגרים.
במהלך שנותיי בכנסת, היועץ המשפטי לממשלה הפליל אותי על שהבעתי את דעתי הפוליטית (האישומים בוטלו), פעל לביטול החסינות הפרלמנטרית שלי וביקש ללא הצלחה לפסול את מפלגתי הפוליטית מלהשתתף בבחירות - הכל בגלל שאני מאמין שישראל צריכה להיות מדינה לכל אזרחיה ובגלל שדיברתי נגד הכיבוש הצבאי הישראלי. בשנה שעברה הכריז חבר הקבינט אביגדור ליברמן - עולה ממולדובה - שלפלסטינים אזרחי ישראל "אין כאן מקום", שעלינו "לקחת את החבילות שלנו וללכת לאיבוד". לאחר שנפגשתי עם מנהיג הרשות הפלסטינית מהחמאס, ליברמן קרא להוציא אותי להורג.
הרשויות הישראליות מנסות להפחיד לא רק אותי אלא את כל הפלסטינים אזרחי ישראל. אבל לא נבהל. לא נכנע לשעבוד קבע בארץ אבותינו או לניתוק מקשרינו הטבעיים לעולם הערבי. מנהיגי הקהילה שלנו התאחדו לאחרונה כדי להוציא מתווה למדינה נקייה מאפליה אתנית ודתית בכל התחומים. אם נחזור כעת מדרכינו אל החופש, נעביר את הדורות הבאים לאפליה שעומדת בפנינו במשך שישה עשורים.
האמריקאים מכירים מההיסטוריה שלהם של אפליה ממסדית את הטקטיקות שהופעלו נגד מנהיגי זכויות האזרח. אלה כוללים תקלות טלפוניות, מעקבים משטרתיים, דה-לגיטימציה פוליטית והפללת התנגדות באמצעות האשמות שווא. ישראל ממשיכה להשתמש בטקטיקות אלה בתקופה שבה העולם אינו סובל עוד פרקטיקות כאלה כמתאימות לדמוקרטיה.
מדוע אם כן ממשלת ארה"ב ממשיכה לתמוך באופן מלא במדינה שעצם זהותה ומוסדותיה מבוססים על אפליה אתנית ודתית הקורבנות את אזרחיה שלה?
עזמי בשארה היה חבר כנסת עד להתפטרותו באפריל.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו