מיתוס עצום אחד שהופץ (לפעמים בתמימות, לפעמים לא) בוויכוחים האחרונים על עתיד תעשיית הרכב הוא התפיסה השגויה שעובדי הרכב "מרוויחים" 75 דולר לשעה.
עובדי רכב לא מרוויחים כל כך הרבה כסף - ובכל זאת השקר חזר על עצמו מספיק פעמים, אני נדהם לגלות כמה אנשים באמת מאמינים בו. למעשה, עובדי ייצור המיוצגים על ידי CAW במפעלי הרכב הגדולים מקבלים שכר התחלתי של כ-24 דולר לשעה. זה גדל (ככל שהם צוברים ותק) למקסימום של $34 לשעה. מומחי מקצועות מיומנים (בחשמל, עיבוד שבבי, כלי עבודה או מקצועות קשורים) מרוויחים עד $40 לשעה. על בסיס ממוצע משוקלל (ספירת ייצור ועסקאות יחד), הממוצע הוא 35 דולר.
עובדים במפעלי רכב שאינם איגודים ב
תגמול עובדים, כמובן, כולל את הפנסיה וההטבות שאינן שכר. עבור חברי CAW, העלות השנתית הכוללת של תוכנית הפנסיה שלהם (שירות שוטף), הטבות בריאות (כולל הוצאות השירות השוטפות עבור הטבות הבריאות לאחר פרישתם), והטבות אחרות (סיוע בשכר לימוד, תמריצים לרכישת רכב וכו') עד פחות מ-20,000 דולר לעובד בשנה. זה מסתכם בפחות מ-9 דולר לשעה (עבור עובד במשרה מלאה המועסק 40 שעות בשבוע, 52 שבועות בשנה).
לפיכך, ה"פיצוי" האמיתי של עובד רכב הוא בסביבות 44 דולר לשעה (35 דולר בשכר ו-9 דולר בהטבות). זה יותר מרוב העובדים, ברור. אבל פחות מרבים בחברה שלנו (עורכי דין? ברוקרים? עוזרים פוליטיים?). ולא שווה במעט למספרים המנופחים שצוטטו בצורה כה רחבה. משרותיהם של עובדי הרכב מאתגרות (הן פיזית והן נפשית), ופרודוקטיביות ביותר (התמ"ג לאדם במגזר הרכבות הרכב הוא 300,000 דולר לשנה). פיצוי CAW הוא גם תחרותי בינלאומית, בהשוואה לתחומי שיפוט אחרים לייצור רכב מפותחים (ונמוכים מהממוצעים ב-
אז מאיפה מגיע הרעיון שעובדי רכב מרוויחים יותר מ-70 דולר לשעה?
הטענה הזו מתייחסת למושג ששונה מאוד משכר שעתי של מישהו. זה אפילו לא שווה לפיצוי הכולל של מישהו. הכוונה היא למדד הנקרא "עלות עבודה שעתית כוללת".
עלות שעתית כוללת מחושבת על ידי חלוקת כל ההוצאות הקשורות לעבודה במספר שעות העבודה בפועל בשנה. לכן הוא כולל כל מיני דברים שבדרך כלל לא ייחשבו כחלק מהפיצוי השעתי של מישהו. זה כולל:
- העלות היחסית של חופש בתשלום (מה שמקטין את מכנה המשוואה, על ידי הפחתת שעות העבודה).
- העלות האפקטיבית של היעדרויות אחרות מהעבודה (חברי CAW לא מקבלים תשלום כשהם חולים, עד שבסופו של דבר ביטוח ה-S&A שלהם נכנס לתוקף - אבל מחלה עדיין מגדילה את העלות השעתית, מתוקף הפחתת מספר שעות העבודה).
- העלות האפקטיבית של זמני השבתה ופיטורי עובדים (שגם מפחיתים את שעות העבודה). זה מכעיס במיוחד: לא רק שחברי CAW חווים אובדן אבטלה, זה גם "נראה" כאילו הם הפכו "יקרים" יותר כתוצאה מכך!
- עלות מיסי השכר ששולם על ידי המעסיק לממשלה (CPP, EI, מס בריאות ופרמיות שכר לעובדים). האם מדובר בפיצוי? בְּקוֹשִׁי. וכמה אירוני שהמיסים של הבוס נספרים כחלק מההכנסה של העובד!!
- ההוצאה לשעה הקשורה לשינויים במצב מימון הפנסיה ושינויים בהנחות האקטואריות המשמשות להערכת עלות ההטבות לבריאות הגמלאים. גורמים אלה (העליות והמורדות של שוק המניות, למשל) גורמים לתנודות אדירות בעלות של מה שנקרא "עלויות מורשת" אלה משנה לשנה. ובכל מקרה, לעלויות המורשת הללו אין שום קשר לאנשים שעובדים בפועל במפעלים כיום.
מכל הסיבות הללו, מדד עלות העבודה הכולל שצוטט בהרחבה בעיתון הוא תיאור מטעה להפליא של התגמול בפועל של עובדי הרכב. אבל ההצהרה המוטעית הזו מילאה את מטרתה, והניעה כמה מתכניות הרדיו השנוניות והבלוגים המקוונים שהוסיפו לחום הפוליטי הרב על המיקוח האחרון של CAW.
פירוק מלא של מתודולוגיית עלות העבודה הכוללת מסופק במאמר המחקר האחרון של CAW:
http://www.caw.ca/en/7367.htm
סתם בשביל הכיף, נסה לחשב את עלות העבודה הכוללת עבור מישהו שאתה מכיר. ניסיתי את זה על בן זוגי, שהוא פרופסור באוניברסיטה. הוספתי את משכורתה הבריאה לעלות פנסיית השירות הנוכחית שלה והטבות אחרות ומסי שכר. זרקתי סכום נוסף כדי לשקף את הגירעון הפנסיוני שהאוניברסיטה שלה מתמודדת איתו עכשיו (בזכות ההתמוטטות בשוק). חילקתי את זה במספר השעות שהיא מלמדת בכיתה בשנה, מכינה את ההרצאות שלה או יושבת בישיבות ועדות מטופשות. [אני מבין שזו פרודיה על העבודה הקשה והארוכה שאנשי אקדמיה מחויבים באמת מבצעים, אבל סבלו איתי.] אחר כך התאמתי את השעות האלה כדי לשקף שכל שנה שביעית היא שבתון.
התשובה שלי: מעל 600$ לשעה עלות עבודה כוללת. איזה בדיחה. אף אחד לא יאמין שזה מה ש"משלמים" פרופסורים. אז למה הם מאמינים בזה על עובדי רכב?
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו