יש הרבה דאגה לגבי האפשרות של מלחמת סחר בין סין לארה"ב. בתחילת אפריל, הודיע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי ממשלו שוקל להטיל מכסים נוספים של 100 מיליארד דולר על יצוא סיני, לאחר שממשלת סין הגיבה להעלאת מכסים שהוצעה בעבר על סחורות סיניות של 50 מיליארד דולר בהכרזה על מכס שווה ערך משלה. עליות על היצוא של ארה"ב. וממשלת סין הבהירה שהיא תגיב שוב בעין אם המכסים החדשים הללו יוטלו בפועל.
אז, על מה כל זה?
עד כאן, ראוי להדגיש כי למעשה לא הוטלו מכסים חדשים, לא על ידי ממשלות ארה"ב או סין. הסבב הראשון של המכסים המוכרזים בארה"ב על סחורות סיניות עדיין כפוף לתקופת הערות פומבית לפני שייכנס לתוקף, וטרם הוחלט על תוכן הסבב השני באופן רשמי. לפיכך, לשתי המדינות יש זמן לסגת מהאיומים שלהן.
חשובה גם העובדה ששתי המדינות מקפידות על המוצרים שהן מאיימות להטיל מס. לדוגמה, ממשל טראמפ נמנע בזהירות מלדבר על הטלת מכסים על מחשבים או טלפונים סלולריים, שניים מהיבוא הגדול ביותר של ארה"ב מסין. ארה"ב גם נמנעה מלהטיל מכסים על בגדים, נעליים ורהיטים, גם על יבוא גדול מסין.
רשתות שיווק רב לאומיות
לא קשה לנחש את הסיבה לכך: הסחורות הללו מיוצרות כחלק מרשתות ייצור ושיווק מבוקרות של תאגידים רב-לאומיים הפועלות בניהולם של תאגידים אמריקאים מובילים כמו Dell, Apple ו-Walmart. מיסוי הסחורות הללו יאיים על רווחיות החברות. בתור נציב לשעבר של נציבות הסחר הבינלאומי של ארה"ב ציין: "נראה שנציג הסחר של ארה"ב היה מודע מאוד לרשתות הערך העולמיות בהרחקת חלק מהפריטים הללו מהרשימה".
ממשלת סין, מצדה, הייתה זהירה באותה מידה. לדוגמה, היא הכניסה מטוסים קטנים יותר לרשימת התעריפים המוצעת שלה תוך פטור על המטוסים הגדולים יותר מתוצרת בואינג.
למרות שהתקשורת מהדהדת במידה רבה את טענתו של הנשיא טראמפ כי איומי המכסים שלו המופנים כלפי סין עוסקים בסך הכל בניסיון לצמצם את הגירעון הסחר הגדול של ארה"ב עם סין כדי להציל משרות ייצור בשכר גבוה ולהחיות מחדש את הייצור בארה"ב, לנשיא באמת יש מטרה הרבה יותר צרה - כלומר להגן על עמדת המונופול והרווחים של תאגידים דומיננטיים בארה"ב. ביטוי היד הקצר לכך הוא ההגנה על "זכויות קניין רוחני". בתור טראמפ צייץ במרץ: "ארה"ב פועלת במהירות נגד גניבת קניין רוחני. אנחנו לא יכולים לאפשר לזה לקרות כפי שקרה במשך שנים רבות!"
החדשות בלומברג מציע יותר הסבר מפורט על הקשר בין איומי התעריפים לבין המטרה של הגנה על קניין רוחני תאגידי:
"הבית הלבן שוקל להטיל מכסים על מגוון רחב של מוצרי צריכה כדי להעניש את סין על שיטות הקניין הרוחני שלה... ארה"ב טוענת... שסין גנבה סודות מסחריים של ארה"ב, ואילצה חברות אמריקאיות למסור טכנולוגיה קניינית בתור מצב של עשיית עסקים ביבשת, ומתן תמיכה ממשלתית לחברות סיניות לרכוש טכנולוגיה קריטית בחו"ל. גוברת הסכמה על כך שמדיניות זו, שנועדה לבסס את סין כשחקנית דומיננטית בטכנולוגיות מפתח של העתיד, ממוליכים למחצה ועד מכוניות חשמליות, מאיימת לשחוק את היתרון הטכנולוגי של אמריקה, הן המסחריות והן הצבאיות".
במילים אחרות, איומי מכסים בארה"ב הם, למעשה, קלף מיקוח כדי לגרום לממשלת סין לקבל הגנות חזקות יותר על זכויות הקניין הרוחני והטכנולוגיה של חברות אמריקאיות מובילות בתעשיות כמו תרופות, תעופה וחלל, טלקומוניקציה ומכוניות. אם טראמפ יצליח, תאגידים רב לאומיים אמריקאים יהפכו לרווחיים יותר. אבל יהיה רווח קטן לעובדים בארה"ב.
משרות לעובדים בארה"ב?
תעשיית הרכב מציעה דוגמה טובה לכך. הנשיא טראמפ אמר שוב ושוב כי אילוץ סין להוריד את המכסים על מכוניות מיובאות אמריקאיות יעזור לתעשיית הרכב האמריקאית. כפי שהוא מציין נכון, ישנו מכס של 2.5 אחוזים על מכוניות הנשלחות מסין לארה"ב ומכסים של 25 אחוזים על מכוניות הנשלחות מארה"ב לסין. טראמפ טוען כי הורדת המכס הסיני תאפשר ליצרניות רכב אמריקאיות לייצא יותר מכוניות לסין ותגביר את תעסוקת הרכב בארה"ב.
עם זאת, GM, פורד ויצרניות רכב אחרות כבר הקימו מיזמים משותפים עם חברות סיניות והרוב הגדול של המכוניות שהן מוכרות בסין מיוצרות בסין. זה מאפשר להם להימנע מהתעריף. סין היא השוק הגדול ביותר של GM וכבר שש שנים ברציפות. לחברה 10 מיזמים משותפים ושני מפעלים זרים בבעלות מלאה וכן יותר מ-58,000 עובדים בסין. היא מוכרת כ-4 מיליון מכוניות בשנה בסין, כמעט כולן מיוצרות בסין.
השניים הגדולים ביותר יצואניות רכב מארה"ב לסין הם למעשה גרמנים. BMW שלחה 106,971 כלי רכב מארה"ב לסין ב-2017; מרצדס שלחה 71,198. פורד הייתה יצואנית הרכב המובילה בבעלות ארה"ב ובמקום השלישי עם יצוא שנתי כולל של 45,145 כלי רכב. פיאט קרייזלר הייתה רביעית עם 16,545.
בקיצור, הורדת המכסים על יבוא רכב מארה"ב לא תגביר מעט את ייצור הרכב או התעסוקה בארה"ב, או אפילו את רווחי החברות. יצרניות הרכב המובילות בארה"ב כבר הגלו את רשתות הייצור שלהן. אבל, שינויים בחוק המיזם המשותף, או החמרה של זכויות הקניין הרוחני בסין עלולים להיות דחיפה משמעותית לרווחי יצרניות הרכב האמריקאיות.
מצדה, ממשלת סין מנסה להשתמש במפעלים הגדולים שלה בבעלות המדינה, בשליטה בפיננסים, בהגבלות השקעה על השקעות זרות, בסמכויות הרישוי, במדיניות הרכש הממשלתית והגבלות הסחר כדי לבנות חברות חזקות משלה. מדובר במדיניות פיתוח סבירה, כזו שדומה מאוד לאלו שבהן משתמשים יפן, דרום קוריאה וטייוואן. זה קצר צד של פרוגרסיבים בארה"ב לבקר את השימוש במדיניות כזו. למעשה, עלינו לתמוך בפיתוח של יכולות מדינה דומות בארה"ב כדי לבנות מחדש ולהחיות את כלכלת ארה"ב.
זה לא אומר שעלינו לאמץ ללא ביקורת את העמדה הסינית. הסיבה היא שממשלת סין כן באמצעות מדיניות זו לקדם חברות סיניות נצלניות ביותר, שהן בעצמן יותר ויותר מוכוונות יצוא וגלובליזציה. במילים אחרות, המדינה הסינית מבקשת רק איזון מחדש של הכוח והעושר עבור לטובת האליטות שלה, לא ארגון מחדש פרוגרסיבי של עצמו או של הכלכלה העולמית.
לסיכום, האיומים והאיומים הנגדיים הללו על סחר אינם קשורים להגנה על האינטרסים של העובדים בארה"ב או בסין. למרבה הצער, עובדה זו אבדה בטירוף התקשורתי בנוגע לאופן שבו יש לפרש את המדיניות המרשימה והמשתנה של טראמפ. יתרה מכך, הנכונות של אנליסטים פרוגרסיביים להצטרף לממשל טראמפ בביקורת על סין על השימוש שלה במדיניות התעשייתית של המדינה, בסופו של דבר מטשטשת את ההבחנה החשובה בין היכולות לאופן השימוש ביכולות הללו. וזה רק יקשה על בניית סוג התנועה שאנחנו צריכים כדי לעצב מחדש את הכלכלה האמריקאית.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו