עבור אלה שעבדו למעלה מ-20 שנה לבנות את מה שנחשב למפלגת השמאל הגדולה בעולם, ממשלת לולה החדשה בברזיל פשוט מתסכלת.
כאשר ממשלת ברזיל החדשה משלימה שישה חודשים, מצביעים רבים מרגישים נבגדים על ידי ה-PT, מפלגת הפועלים. עם זאת, חלק מהמדיניות השמרנית המפתיעה שלה הוכרזו בבירור במהלך מסע הבחירות למרות שרוב מצביעי השמאל לא שמו לב אליה, אולי בתקווה שהשמרנות שלה הייתה רטורית בלבד ושהמסורת השמאלנית של המפלגה תנצח את הניאו-ליברל הפרגמטי החדש. מְגַמָה. לצערי זה לא היה מה שקרה.
יותר שמרנים משמרנים
ה-PT היא מפלגת שמאל רבת מאוד עם כמה מגמות פנימיות בתוכה, מסוציאל-דמוקרטית ועד טרוצקיסטים. המגמה השלטת כיום היא המתונה ביותר ויש לה הבנה שכרגע בברזיל אין לשמאל ולעובדים כוח לעשות שינויים קיצוניים, ולכן האסטרטגיה שלהם היא לבצע כמה רפורמות שמטרתן לגבש ולשפר את הכלכלה מצבם הפוליטי של העובדים כך שבעתיד ניתן יהיה לבצע שינויים נועזים יותר. הם מבינים שברזיל תלויה מאוד בהשקעות זרות (רובן בעלות אופי ספקולטיבי) ושמצב זה מטיל גבולות אפילו לרפורמות מתונות. עם זאת בחשבון, המשימה הראשונה הייתה להרגיע את השווקים ולרכוש את אמון המשקיעים הזרים. לשם כך, ה-PT היה צריך לאמץ אג'נדה שמרנית מאוד כדי להוכיח למשקיעים זרים שהם "רציניים".
למעשה, הלחץ מהשוק התחיל לפני שנה. במהלך מערכת הבחירות, פרספקטיבה של ניצחון של ה-PT גרמה לסערה בשוק והיה צורך לארגן הלוואה חדשה של IMF כדי להפחית את התלות בכסף ספקולטיבי ולרכך את המשבר. אז הממשלה וקרן המטבע הקימו הלוואת ענק של 30.4 מיליארד דולר (ההלוואה הגדולה ביותר של קרן המטבע אי פעם) שעליה היה לחתום לא רק על ידי הממשלה שתוקפו עומד לפוג, אלא גם על ידי כל המועמדים הגדולים שהתמודדו, כולל לולה. אז לפני שניצחה בפועל בבחירות, לולה התחייבה לקרן המטבע ולמדיניות המקרו-כלכלית החרדית שלה.
קרן המטבע הבינלאומית הטילה רפורמות ומדיניות
קרן המטבע הבינלאומית כופה מדיניות אורתודוקסית על מדינות עניות על ידי יצירת תנאים להנפקת הלוואות. ממשלת ברזיל הקודמת ולולה כמועמדת מועמדת קיבלו מספר תנאים להלוואה בסך 30 מיליארד דולר, כולל ההתחייבות לשמור על עודף ראשוני גבוה (לשלם עבור החוב הציבורי) וההתחייבות לבצע רפורמות מס ופנסיה כדי להפחית את הוצאות המדינה ו"להגדיל את גמישות תקציב השלטון המרכזי".
הצורך להשיג אמון מהשווקים גרם ללולה להעלות מרצונה את העודף העיקרי מעל הערך שנקבע כאשר קרן המטבע הבינלאומית ירדה מ-3.75% ל-4.25% מה-GPD. זה 0.5% נוספים מה-GPD של המדינה שהיו אמורים להיות מושקעים בנושאים חברתיים ומשלמים לבנקים כדי להבטיח את אמון השווקים!
חוץ מזה, במכתבי כוונות נוספים ל-IMF, לולה התחייבה לעשות רפורמות במס ובפנסיה. רפורמת הפנסיה עומדת כעת להצבעה בקונגרס והכניסה למעלה מ-400 אלף עובדים במגזר הציבורי לשביתה. הרפורמה גוזלת את זכויות העובדים, מעלה את גיל הפרישה ומטילה מסים ומפחיתה את התשלום לעובדים בפנסיה. בזמן שהעובדים נלחמים ברפורמה בפנסיה, רפורמת המס נשלחת לקונגרס די בלי לשים לב. הרפורמה משנה במידה ניכרת את מבנה המס של המדינה, ובהתאם ל-IMF שואפת להגביר את הגמישות של התקציב כדי לצמצם את הכספים המיועדים להוצאות סוציאליות.
תנועה חברתית
בעוד שהממשלה שומרת על סדר היום הניאו-ליברלי, תנועות חברתיות מנסות להתנגד. כ-60% מהעובדים במגזר הציבורי שובתים למרות התעמולה הממלכתית המונעת שאומרת שזכויותיהם הן "פריבילגיות". מלבד עובדי המגזר הציבורי, גם עובדים חסרי קרקע וחסרי בית נאבקים. המצב באזור הכפרי מתוח מאוד והתקשורת הארגונית עושה הרבה רעש מהעיסוקים שמבצעים תנועות חברתיות, במיוחד ה-MST.
ה-MST, תנועת העובדים ללא קרקע היא תנועה הנלחמת לרפורמה אגררית באמצעות פעולה ישירה. ה-MST מאתר ותופס קרקעות שאינן מנוצלות ולוחץ על הממשלה להפקיע אותן לצורך רפורמה אגררית. זה הסיוט של בעלי הקרקעות ששומרים קרקע לספקולציות. ככל שהעיסוקים גדלו בחודשיים האחרונים, בעלי קרקעות הקימו מיליציות כדי להילחם ב-MST (43 אנשים מתו בסכסוכים כפריים בשנה שעברה) והעיתונות המרכזית עשתה קמפיין אינטנסיבי להפללת התנועה באומרה שפעולות MST מפרות את החוק ופוגעות ב-MST. מדינה דמוקרטית. הממשלה הצטרפה למראית עין לשיח הזה ואמרה שהיא לא תעמוד בקבוצות שיפרו את החוק.
באזורים העירוניים, כמה קבוצות עשו שימוש גם בעיסוקים כדי ללחוץ על הממשלה לתת בית לחסרי בית. ב-18 ביולי, כפו שלוש מאות עובדים קרקע עירונית גדולה בשטח של 42 דונם בבעלות חברת הרכב הגרמנית פולקסווגן. מאוחר יותר באותו שבוע הצטרפו אליהם כשבעת אלפים עובדים חסרי בית. השטח היה בעבר קרקע ציבורית שנתרמה על ידי הממשלה הפדרלית לתאגידים כדי ליצור מקומות עבודה בשנות ה-1950. בארבע השנים האחרונות הקרקע שבבעלות פולקסווגן לא הייתה בשימוש ולא רק שהשטח לא ייצר עבודה, אלא שפולקסווגן עצמה עמדה בפני שביתת עובדים עקב קיצוץ משרות במפעל שלה.
אחריות של מי?
התקשורת הארגונית הפכה את מעשיהם של עובדים חסרי בית וחסרי קרקע למשבר חברתי חמור. זה אילץ את הממשלה לתת הצהרות חוזרות ואומרות שתנועות לא צריכות להשתמש בטקטיקות שמפרות את החוק ושהרדיקליות שלהן חוסמת את סדר היום השמאלי (שלהן). לפי ממשלת לולה, כל מה שהתנועות צריכות לעשות הוא לחכות.
בהתמודדות עם לחץ בו-זמנית מצד העשירים והחזקים ומהתנועות החברתיות, הממשלה תמיד צידדה בסטטוס קוו. זה קרה לא רק עם המגזר הציבורי, עובדים חסרי קרקע וחסרי בית, אלא עם קבוצות צרכנים שמוחים על עלייה פוגענית בחשבונות של חברות אנרגיה וטלפון; קבוצות תקשורת אלטרנטיביות מוחות על סגירת אלפיים מכשירי רדיו חינמיים וקהילתיים בתמיכת תאגידי תקשורת וקבוצות צרכנות ואקולוגיה המוחות על הלגליזציה של גידולים מהונדסים גנטית בתמיכת מונסנטו וחקלאים גדולים. כל זה נעשה לכאורה כדי להשיג יציבות פוליטית ואמון השווקים.
הקונפליקטים האלה מלמדים את התנועות החברתיות שעליהם לעשות את מה שהעשירים והחזקים תמיד עשו כדי לשמור על כוח: לחץ ישיר. לאט לאט הם לומדים שעצם בניית מפלגה פוליטית והעלאתה לשלטון אינו פתרון מובטח לבעיות שלנו, וכי ללא התגייסות חזקה של החברה האזרחית לעולם לא נקבל את השינוי הרדיקלי שאנו שואפים אליו.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו