מקור: Counterpunch
באביב האחרון ההוללה על פלישת רוסיה לאוקראינה מתה מוות מבזה כששום דבר לא קרה. בסתיו הזה, הבוגימן האחרון שרוסיה תפלוש כבר היה נתון לתמיכה בחיים כאשר הנשיא הפרו-מערבי של אוקראינה החליט לעזוב את זה ב-26 בנובמבר עם ההכרזה חסרת הנשימה שמוסקבה מתכוונת להפיל אותו "בשבוע הבא". כשזה לא קרה, ב-4 בדצמבר, הוושינגטון פוסט היפר-ונטילציה על כך שרוסיה מציתה מלחמה, כמו בכל יום, בקטע של סטנוגרפיה מופתית של ה-CIA שמקורה באנונימיות, ראויה לפנטזיות שפורסמו לקראת ארה"ב 2003 הפלישה לעיראק.
אז רוסיה מהססת וארה"ב צועקת. מה עוד חדש? אל תבינו אותי לא נכון: הגבול האדיוטי של נאט"ו וארה"ב בגבולות רוסיה עדיין עלול לגרום לנזק אמיתי. אבל ספקולציות פרועות עיניים לגבי כוונות הקרמלין עלו עד כה על שרטון על חוסר הרצון לכאורה של רוסיה להשתתף במלחמת ירי שעלולה להוביל לשואה גרעינית מלאה.
בתחילת נובמבר ראש ה-CIA, וויליאם ברנס, נסע לקרמלין על רקע דאגות לגבי הצטברות כוחות רוסים. כאילו רוסיה לא יכולה להזיז את הצבא שלה בתוך גבולותיה מבלי להזניק את המערב לכוננות גבוהה. אם ארה"ב תעביר כוחות לגבול מקסיקו - מה שהייתה אפשרות ממשית לפני זמן לא רב, לאור מה שנקרא משבר המהגרים וההיסטריה הימנית לגביו - היא לא הייתה סובלת מיידית שאילתות או פרשנות על כך מאף זר הממשלה, אפילו מקסיקו עצמה. אבל רוסיה היא אחת מאויבות המשחק הגדולות בוושינגטון, ולכן יש לנו אנשים כמו מנהלת המודיעין הלאומי, אבריל היינס, שנוסעת לבריסל כדי להכות את האירופים על העיצובים המרושעים של רוסיה. בינתיים, תלונותיה של רוסיה על הצטברות צבאית אוקראינית ענקית במזרח כמעט שאינה מורגשת בעיתונות האמריקנית, שם רוב הכתבים נמנעים בתבונה מעובדות שהם יודעים שמעסיקיהם לא ידפיסו.
ואז ב-23 בנובמבר הגיעו החדשות הרעות באמת: "ממשל ביידן שוקל לשלוח יועצים צבאיים וציוד חדש כולל נשק לאוקראינה", דיווח CNN. שום דבר טוב לא ייצא מזה. יועצים אמריקאים כנראה היו באוקראינה, אבל עם שופר תאגידי/מחומש כמו CNN שמודיע על כך, ברור שהכפפות יורדות. גרוע מכך, כל מה שאנחנו צריכים זה פציעה או מוות של יועץ צבאי אמריקאי אחד, ולד"ר סטריינג'לאבס בפנטגון תהיה הזדמנות להתקפה גרעינית על רוסיה. טבעה של קטסטרופה כזו אינה זקוקה להסבר לאיש מעל גיל שמונה.
אנחנו תמיד יכולים לקוות שהקשקוש הזה על מלחמה עם רוסיה - וגם עם סין - הוא רק התעמולה וההייפ הרגילים של מורכבות תעשייתיות צבאיות כדי להשיג יותר כסף עבור מערכות נשק חסרות תועלת אך יקרות להפליא. זה בדרך כלל מה שזה. והמתחם התעשייתי הצבאי היה בהטלטלה הזו כל כך הרבה זמן - למעלה מ-70 שנה - עד שהוא חידד את התכניות שלו לעוד צורת אמנות. זה ממש לא צריך. כל מה שהוא צריך לעשות זה להגיד לקונגרס להסתפק במזומן והקונגרס יענה. אבל אני מניח שהטיפוסים הצבאיים האלה חושבים שהם צריכים לשמור על כל הבסיסים מכוסים, אז הציבור האמריקני - והעולם - זוכה ליחס, שוב, לרעש אחר רעם מבשר רעות על מלחמה.
בזק תעמולה כשלעצמו לא יהיה כל כך נורא. כי הרי אין דרך לצאת מלשלם לסחטנים הצבאיים האלה טונות של כסף. כל מי שבדק את זה מסכים: עירויים מסיביים של המזומנים של הקומפלקס הצבאי הצבאי מהעם האמריקני שהוא מדמם יבש הם עניין שכדאי לשקול, כפי שפינוזה היה אומר, תת מטבעות אטרניטיס: הם נכונים לנצח ונמשכים לנצח. אנחנו משלמים. הילדים שלנו משלמים, והילדים של הילדים שלנו ישלמו כדי לשמור על הנשק האמריקאי צפוף עם הגאדג'טים העדכניים ביותר שלא עובדים, כמו מטוס הקרב F-35. אבל עדיף את זה, אני מניח, מאשר להשתמש באמת בדברים האלה. כי מה אם הם לא תקעו ובאמת ביצעו?
אז זו ההשקפה האופטימית. הפסימי הוא שמלחמה למעשה תפרוץ במוקדם ולא במאוחר ולא רק באוקראינה אלא גם בטייוואן. כעת צבא ארה"ב שיחק עימות כזה עם סין 18 פעמים ו-18 פעמים שארה"ב הפסידה. אז ברור, הפסימיסט שלך יגיד לך, מלחמה יש דרך. אם וכאשר ארה"ב תפסיד, סביר להניח שהאמריקאים כולם יוכלו לחיות עם זה - אחרי הכל, חיינו עם זה בווייטנאם, אפגניסטן ובערך בעיראק - אבל תמיד יש את הבעיה הקטנה והדביקה של נשק גרעיני. לסין יש אותם, אחרי הכל, וגם לארה"ב אז אני מניח שיהיה לנו מזל אם ארה"ב רק תפסיד ותסוג.
סעו עוד כמה צעדים מהשטח הפסימי אל השטח העגום והפטאליסטי מאוד, ואתם נתקלים בתחזית שהדברים יצאו משליטה לתוך הארמגדון הגרעיני וכולנו בסופו של דבר נזהרים בחושך. כלומר, אם נמשיך להתקיים בכלל. מה שספק.
מה הסיכוי ליום הדין? ובכן בחזרה לאוקראינה, לגביה, ב-1 בדצמבר, נשיא רוסיה פוטין ביקש מהמערב משפטי מבטיח שהיא תפסיק להתפשט מזרחה. בקשה זו, שהוגשה בגלל שהמילה של וושינגטון היא חסרת ערך (vide רק בתור התחלה, הסכם הגרעין של איראן, והבטחתו של הנשיא ג'ורג' הוו בוש שנאט"ו לעולם, הו, הו, לא תתרחב לגבולות רוסיה) ונפגשו עם לעג מהבית הלבן, מגיעות על רקע מתחים מורכבים. צבא קייב טען לאחרונה שהוא השתמש במזל"טים טורקיים "בלחימה נגד מורדים רוסים אתניים", דיווח פיניאן קנינגהם ב-28 באוקטובר במסלקת המידע. זה לא טוב. טורקיה נמצאת בנאט"ו. אם טורקיה תסתבך במשרה של אוקראינה, זה יסלים את המצב באופן משמעותי.
לפי Anatol Lieven ב- Responsible Statecraft ב-24 בנובמבר, "מוסקבה מודאגת במיוחד מהרכישה של אוקראינה של מל"טים קרביים טורקיים מסוג Bayraktar", שאזרבייג'ן השתמשה בה לתוצאה קטלנית כל כך בכיבוש השטח הארמני שלה ב-2020. בניגוד ל-F-35, הדברים האלה באמת עובדים. גרוע מכך, קנינגהם מדווח כי "יועצים צבאיים אמריקאים, בריטים וקנדים... ביצעו משימות אימון עם יחידות קרביות של חיל האוויר האמריקני". כעת הזהיר הקרמלין כי "התמיכה של נאט"ו במשטר קייב מהווה איום ישיר על הביטחון הלאומי של רוסיה". זה נקרא לצייר קו אדום. למעשה, ב-2 בדצמבר, פוטין כינה את פריסת הכוחות של נאט"ו לאוקראינה בדיוק כך, קו אדום. האם ארה"ב ונאט"ו יהיו טיפשים מספיק כדי לחצות אותה? אם כן, עכשיו יהיה זמן טוב להשקיע במקלט.
סיכויי השקעה כאלה זינקו ב-4 בדצמבר, הודות לג'ו "אני לא מקבל את הקווים האדומים של אף אחד באוקראינה", ביידן.
בצד החיובי, ביידן ופוטין שוחחו בטלפון וידאו ב-7 בדצמבר. למרות שמעט יצא מזה מלבד הזהיר של ביידן שארה"ב תנסה להרוס את רוסיה מבחינה כלכלית אם רוסיה לא תרחיק את חייליה מגבולות אוקראינה - עכשיו אנחנו" חוזר ואומר לרוסים היכן, בתוך ארצם, הם יכולים למקם את החיילים שלהם - המחשבה היא שחשובה, המחשבה היא, "נשבור אותך, אם לא תעשה מה שאנחנו רוצים, אבל לא נשים את ידינו עליך." איך זה לדיפלומטיה? אגב, ביידן אולי ירצה להודיע לצבא ולתקשורת האמריקאית על ההבטחה הלא אלימה הזו, כי הם התנהגו כאילו לא קיבלו את התזכיר.
זכרו, כל ההיסטריה הזו מגיעה אך ורק כתוצאה ממקורות תקשורת אנונימיים שטוענים שמוסקבה מתכננת לפלוש לאוקראינה. רוסיה לא איימה בדבר כזה, כפי שצייץ כתב RT בריאן מקדונלד. ה"וושינגטון פוסט" החליט לשלהב דברים יותר עם הכותרת הלא מדויקת שלו במכוון: "ביידן מאיים על פוטין בסנקציות כלכליות אם יפלוש עוד יותר לאוקראינה". זה ממש אומר שרוסיה פלשה לאוקראינה ואסור להמשיך הלאה. עדיין לא התרחשה פלישה כזו. כותרת ה-WaPo זורקת דלק על האש - קרדיט היכן שצריך קרדיט - מוארת לבד.
הקו האדום השני - אני מקווה שבידן יישאר אמא לגבי זה - הוא טייוואן. סין הודיעה שוב ושוב, במשך עשרות שנים, שהיא רואה בטייוואן טריטוריה מתנתקת שחייבת להתאחד עם היבשת. זה נקרא מדיניות סין אחת, שבמשך כמעט 50 שנה, מאז שלטונו של ריצ'רד ניקסון (הוא נראה טוב יותר מיום ליום), הסכימה ארה"ב לה בשתיקה. לא עוד. אבל סין מוכנה לצאת למלחמה על זה. אז סין מוכנה להילחם במלחמה לוהטת על טייוואן ואותו הדבר עם רוסיה על אוקראינה. ומה ארה"ב - מדינה שיודעת שהיא לא יכולה לנצח גם בקטטה כזו - מאפשרת לצבא שלה לעשות? משקשקים את צבריו, רוחשים את הים בספינות קרב ואת החופים במטוסי סיור ושאגים הוא מוכן לתקיפה. מַברִיק.
אבל אל תשים יותר מדי מניות בצווחות וביללות אמריקאיות לוחמניות. מכיוון שבנוסף להבטחתו של ביידן להגביל את התגמול של ארה"ב לכלכלה, הערפד התעשייתי הצבאי של ארה"ב היה מעדיף מאוד שאנשים אחרים ילכלכו את ידיהם בשביל זה - כמו השותפה הזוטר האוסטרליה האוקיינוס השקט הרודפני וחברת נאט"ו התוקפנית, טורקיה - בזמן שזה ממשיך לחייב את העם האמריקני ב-770 מיליארד דולר נוספים כדי להרעיף על יצרני נשק עבור גיזמו שבקושי נדלקים, או שעולים 35,000 דולר לשעה כשהם מצליחים לטוס, כמו ה-F-35. ואז, אם האבק יתפוגג, ואוקראינה, חלקים מרוסיה, טייוואן וחלקים מסין יהיו הריסות, תאגידים אמריקאים יכולים להיכנס פנימה ולגרוף מגה-דולרים לבנייה מחדש. זה יהיה מחבט גדול, אלמלא העניין הקטן והסרפד הזה של אפוקליפסה גרעינית.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו