קיים ויכוח בתוך מדעי החברה האם קל יותר לברר את אמיתותם ואיכותם של מוסדות החברה בנסיבות יומיומיות רגילות או במצבים חריגים, בתקופות משבר. אפשר כנראה ללמוד משני סוגי המצבים, אבל כל אחד מהם בוודאי יביא לידי ביטוי וללמד אותנו דברים שונים. מהו הידע הפוטנציאלי להפיק ממגיפת הקורונה?
הנורמליות של חריגה. המגיפה הנוכחית אינה תרחיש המשבר הטיפוסי שלך, בניגוד חריף למצב רגיל. מאז שנות ה-1980 – כשהניאו-ליברליזם ביסס את עצמו כגרסה המובילה של הקפיטליזם, שבתורו הפך להיות תלוי יותר ויותר בהיגיון של המגזר הפיננסי – העולם חי במצב קבוע של משבר. זהו מצב חריג משני סוגים של סיבות. מצד אחד, הרעיון של משבר קבוע הוא אוקסימורון, בהתחשב בכך שמבחינה אטימולוגית משבר הוא, בהגדרתו, גם חריג וגם זמני באופיו, כמו גם הזדמנות להתגבר על מצוקה ולעבור למצב עניינים טוב יותר. . מצד שני, אם משבר הוא זמני, יש להסביר אותו על ידי הגורמים שהולידו אותו, אבל כשהוא הופך למשהו קבוע, הוא הופך להיות הגורם שמסביר את כל השאר. כך, למשל, המשבר הפיננסי הבלתי פוסק משמש כדי להסביר את הקיצוצים במדיניות החברתית (בריאות, חינוך, רווחה סוציאלית) או הידרדרות השכר. בכך היא הצליחה למנוע שאלות לגבי הגורמים האמיתיים למשבר. מטרת המשבר הקבוע היא למנוע ממנו להתגבר. אבל מה המטרה של מטרה כזו? זה בעיקרו כפול: לתת לגיטימציה לריכוז השערורייתי של העושר, ולהימנע מצעדים יעילים שמטרתם למנוע קטסטרופה אקולוגית קרובה. כך חיינו בארבעים השנים האחרונות. במבט באור זה, המגיפה היא רק החמרה של מצב משבר שפוקד את אוכלוסיית העולם. מכאן הסכנה הספציפית שלו. רק לפני עשר או עשרים שנה, שירותי הבריאות הציבוריים של מדינות רבות היו ערוכים יותר להילחם במגיפה מאשר כעת.
הגמישות של החברתי. בכל עידן היסטורי, אופני החיים הדומיננטיים (עבודה, צריכה, פנאי, דו-קיום) ושל זירוז או דחיית המוות הם נוקשים יחסית ונראים כנובעים מכללים שנחרטו באבן הטבע האנושי. מצבים אלה ממשיכים להשתנות לאט לאט, כך שהשינויים נוטים להיעלם מעיניהם. התפרצות מגיפה אינה עולה בקנה אחד עם סוג זה של שינוי. זה קורא לשינויים דרמטיים, שמתאפשרים מרגע אחד למשנהו, כאילו האפשרות הזו הייתה שם כל הזמן. פתאום אפשר להישאר בבית ושוב למצוא את הזמן לקרוא ספר או לבלות יותר זמן עם ילדיכם, לצרוך פחות, לוותר על ההתמכרות של לבלות את הזמן במרכזי קניות, לבחון מה יש למכירה תוך כדי שכחה. כל הדברים שאתה רוצה אבל אי אפשר לקנות. התפיסה השמרנית שאין אלטרנטיבה לצורת החיים שנכפתה עלינו על ידי ההיפר-קפיטליזם קורסת. מתברר שהסיבה לכך שאין אלטרנטיבות היא משום שהמערכת הפוליטית הדמוקרטית עוצבה כך שהיא נוטשת כל שיקול של חלופות. לאחר שגורשו מהמערכת הפוליטית, החלופות חייבות להיכנס יותר ויותר לחייהם של האזרחים דרך הדלת האחורית של משברי מגיפה, אסונות סביבתיים וקריסות פיננסיות. אם לנסח את זה אחרת, האלטרנטיבות חייבות לחזור בצורה הגרועה ביותר.
השבריריות של האדם. הנוקשות לכאורה של פתרונות חברתיים מייצרת תחושת ביטחון מוזרה בקרב המעמדות הנהנים מהם הכי הרבה. תמיד נשאר, כמובן, מידה מסוימת של חוסר ביטחון, אבל יש אמצעים ומשאבים זמינים כדי להפיג אותו, בין אם בצורת שירותי בריאות, פוליסות ביטוח, שירותים הניתנים על ידי חברות אבטחה פרטיות, פסיכותרפיה או חדרי כושר. תחושת הביטחון הזו מתערבבת ברגשות של יהירות ואפילו גינוי כלפי כל אלה שחשים קורבן מהפתרונות החברתיים האלה. ההתפרצות הוויראלית קוטעת את השכל הישר וגורמת לתחושת הביטחון להתמוסס בן לילה. אנו יודעים שהמגיפה אינה עיוורת וכי יש לה מטרות מועדפות. עם זאת, איכשהו נוצרת איתה מודעות משותפת לקהילה פלנטרית, דמוית דמוקרטיה. זהו למעשה השורש האטימולוגי של המילה "מגיפה": כל האנשים. הטרגדיה היא שבמקרה הנוכחי, הדרך הטובה ביותר להראות סולידריות זה עם זה היא לבודד את עצמך ולהימנע אפילו מלגעת באחרים. זה בהחלט איחוד מזלות מוזר. האם אחרים יהיו אפשריים?
המטרות אינן מצדיקות את האמצעים. ההשפעה השלילית של ההאטה הכלכלית ברורה למדי, במיוחד בכל הנוגע למדינה הגדולה והדינמית בעולם. מצד שני, יש גם כמה השלכות חיוביות. כך, למשל, בירידה בזיהום האוויר. מומחה לאיכות אוויר מסוכנות החלל האמריקאית (NASA) אמר כי מעולם לא נצפתה בעבר ירידה כה דרמטית בזיהום על פני שטח כה עצום. האם זה אומר שבתחילת המאה ה-21 הדרך היחידה להימנע מהקטסטרופה האקולוגית המתקרבת היא הרס מאסיבי של חיי אדם? האם איבדנו את הדמיון הזהיר שלנו ואת היכולת הפוליטית ליישם זאת?
אנחנו גם יודעים שכדי לשלוט ביעילות במגיפה, סין נקטה בשיטות קפדניות ביותר של דיכוי ומעקב. הולך וגובר שהאמצעים הללו הוכיחו יעילות. אבל לא משנה מה יהיו היתרונות האחרים של סין, אי אפשר לומר שהיא מדינה דמוקרטית. ספק רב אם ניתן יהיה ליישם צעדים כאלה, או ליישם באותה רמת אפקטיביות, במדינה דמוקרטית. האם זה אומר שלדמוקרטיה אין את היכולת הפוליטית להגיב למצבי חירום? להיפך, לפי
האקונומיסט, שהראה מוקדם יותר השנה שמגיפות נוטות להיות פחות קטלניות במדינות דמוקרטיות, בגלל זרימת המידע החופשית. אבל מכיוון שדמוקרטיות פגיעות יותר ויותר לחדשות מזויפות, נצטרך לדמיין פתרונות דמוקרטיים המבוססים על דמוקרטיה השתתפותית הנהוגה ברמת השכונות והקהילות ועל חינוך אזרחי המכוון לסולידריות ושיתוף פעולה ולא ליזמות ותחרותיות בכל מחיר.
המלחמה שממנה נוצר שלום. האופן שבו נרטיב המגפה הוסגר לראשונה על ידי התקשורת המערבית הבהיר שיש ניסיון מכוון לעשות דמוניזציה של סין. התנאים ההיגייניים הירודים הקיימים בשווקי החיות החיות בסין והרגלי האכילה המוזרים של העם הסיני (המרמז על פרימיטיביות) היו אמורים להיות הגורם למחלה. מבחינה סאבלימינלית, אנשים ברחבי העולם הוזהרו אפוא מפני הסכנה שסין, כיום הכלכלה השנייה בעולם, עלולה לבוא לשלוט בעולם. אם סין הייתה מוכיחה שאינה מסוגלת למנוע פגיעה כזו בבריאות הגלובלית, ויותר מכך, לטפל בה ביעילות, איך אפשר לסמוך על הטכנולוגיה של העתיד כפי שהציעה סין? אבל האם הנגיף באמת מקורו בסין? העובדה היא שלפי ארגון הבריאות העולמי, עדיין לא ניתן לקבוע את מקור הנגיף. לכן, אין זה אחראי של פקידים אמריקאים לדבר על "הנגיף הזר" או "וירוס הקורונה הסיני", ולו משום שרק מדינות עם מערכות בריאות ציבוריות טובות (ארה"ב לא ביניהן) נמצאות בעמדה לספק בדיקות בחינם. ולקבוע במדויק אילו סוגי שפעת התרחשו בחודשים האחרונים. מה שאנחנו כן יודעים בוודאות הוא שחוץ מנגיף הקורונה, מתנהלת מלחמת סחר בין סין לארה"ב, מלחמה כוללת שלפי כל הסימנים חייבת להסתיים במנצח ובמפסיד. מנקודת המבט של ארה"ב, דחוף לנטרל את ההנהגה של סין בארבעה תחומים שונים: ייצור טלפונים סלולריים, דור חמישי לטלקומוניקציה (בינה מלאכותית), מכוניות חשמליות ואנרגיה מתחדשת.
הסוציולוגיה של היעדרויות. מגיפה בסדר גודל כזה היא סיבה מספקת להמולה עולמית. למרות שמעט דרמה מוצדק, כדאי תמיד לשים לב לצללים שיוצרת הנראות. כך, למשל, MSF ("רופאים ללא גבולות") מפנים כעת את תשומת הלב הציבורית לעובדה שאלפי הפליטים והמהגרים הרבים הכלואים במחנות המעצר היווניים פגיעים ביותר לנגיף. באחד המחנות הללו (מוריה) יש ברז מים אחד ל-1300 איש ומחסור בסבון. העצורים נאלצים לחיות צפופים אחד על השני. משפחות בנות חמש ושש ישנות בחלל של פחות משלושה מטרים רבועים. גם זו אירופה - אירופה הבלתי נראית.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו