האם שמעת את התבונה האחרונה על הרווארד? אנשים קוראים לזה קרן גידור עם אוניברסיטה צמודה. יש להם נקודה - הרווארד עומדת בצומת המטרידה בין השכלה גבוהה למימון גבוה, כאשר למעלה מ-15% מההקדש העצום של 38 מיליארד דולר מושקע בקרנות גידור. הצומת הזה נהיה צפוף. ההקדש הצנוע יחסית של 26 מיליארד דולר של ייל, למשל, הכניס למנהלי קרנות גידור 480 מיליון דולר ב-2014, בעוד שרק 170 מיליון דולר הוצאו על דברים כמו סיוע בשכר לימוד ומלגות לסטודנטים. "התכוונתי לתרום כסף לייל. אבל אולי יותר הגיוני לשלוח צ'ק ישירות לקרן הגידור שבחרתי", צייץ מלקולם גלדוול בקיץ שעבר, ועורר מהומה Hהנחיתו אותו ב-NPR.
מה שזכה פחות לתשומת לב הוא איך לא רק אוניברסיטאות עם מועדוני אוכל ומורשת נכנסות למשחק. רב ציבורי גם האוניברסיטאות עושות זאת, בין השאר משום שתמיכה המדינה בחינוך קוצצה, אך גם כדי להתחרות בבתי ספר עשירים יותר על ידי הגדלת העושר המוגבל יותר שלהם. למרות שקשה לקבוע את הנתון המדויק, מומחים שהתייעצתי איתם מעריכים שיותר מ-100 מיליארד דולר מכספי הקדשות לחינוך ברחבי הארץ מושקעים בקרנות גידור, ועלותם כ-2.5 מיליארד דולר בעמלות ב-2015 בלבד. הבעיות עם קרנות גידור המנהלות הקדשות לקולג' הן רבות ומעבר לעמלות המופקעות - יש שיגידו סחטנות - שהן גובות עבור השירותים שלהן.
שקול את בעיית ניגוד העניינים במועצות ההקדשות של מכללות ציבוריות ופרטיות כאחד. סקר אחד משנת 2011 הראה ש-56 אחוז מהתרומות אפשרו לחברי הדירקטוריון לעשות עסקים עם האוניברסיטה. ב-2013, דרטמות' ספגה אש כשנחשף שכמה נאמנים - כולל סטיבן פ. מנדל ג'וניור, שהיה גם יו"ר חבר הנאמנים וגם ראש קרן הגידור Lone Pine Capital - ניהלו גם השקעות עבור בית הספר. הנאמנים ספגו פיצוץ, במכתב פתוח שצוטט רבות, על מיחזור חלק מ"שכר השמיים" שלהם בחזרה לאוניברסיטה כ"תרומות" שלעיתים קרובות הם זכו לתגמול על ידי כך שבניין נקרא לכבודם.
מרסי סמית', מנכ"לית קואליציית Responsible Endowment Coalition, מכנה זאת "תמונה מעוררת זעם". "אוניברסיטאות שגרפו שיא של 40 מיליארד דולר ב-2015, וול סטריט ערמו מועצות מנהלים שאישרו השקעות בעסקאות עצמיות, כל זאת בזמן ששכר הלימוד ממשיך לעלות, חוב הסטודנטים ממשיך לעלות, וערך התואר האקדמי יורד", היא אומרת. "מצב ההשכלה הגבוהה הוא עוד דוגמה לצנע באמריקה, ומאותת על הזחילה המסוכנת של פונדמנטליזם בשוק חופשי שחושב שכל המוסדות בחברה קיימים כדי להעשיר את הבנקאים".
שלב את כל האמור לעיל עם הסיפורים האחרונים על מנהלי קרנות גידור שהם סוציופתים נצלנים - מהסוג שמוכן לנפח את מחיר הרפואה מצילת חיים או לאלץ בתי ספר יסודיים בפורטו ריקו להיסגר כדי להרוויח כסף - ותוהה מדוע מוסדות ציבוריים עושים עסקים איתם בכלל. בהתחשב בהיסטוריה של תנועות מוצלחות למכירת מכללות, אפשר בקלות לדמיין שלב הבא פרובוקטיבי: קמפיינים שמטרתם לאלץ אוניברסיטאות להפסיק לעשות עסקים עם קרנות גידור לחלוטין. בעוד שהם סירבו לתת פרטים פרטניים מכיוון שהם עדיין בשלבי תכנון, המארגנים שדיברתי איתם אמרו שרק תנועה כזו מתבשלת.
***
בסך הכל, לקרנות גידור יש נכסים בשווי של למעלה מ-3 טריליון דולר מנוהלים ברחבי העולם. בתיאוריה, הם קיימים כדי לספק "גידור" להגנה על תיקי המשקיעים בזמנים קשים. גידור, במבט זה, הוא פשוט אסטרטגיית השקעה אחת מני רבות. אולם בפועל, קרנות גידור הן כלי השקעה אלטרנטיביים שנוטים להתמקם בחו"ל כדי להימנע מפיקוח ומסים, מה שאומר שהן ברובן לא מוסדרות, עומדות בפני דרישות גילוי מינימליות ויכולות לעסוק בכל מיני הימורים מסוכנים ומניפולציות שוק.
לפני זמן לא רב האוניברסיטאות היו, במילותיו של דו"ח אחד, "מנהלות זהירות של הכנסות מהקדשים" ונמנעו משטויות כאלה. בתחילת שנות ה-70, הרווארד וייל עמדו בראש הוועדות בנושא אחריות משקיעים ופיתחו מדיניות השקעה אתית עבור הקדשים שחשבו על דברים כמו השפעה חברתית. בשנות ה-90 דברים החלו להשתנות. בתי ספר רבים, פרטיים וציבוריים, הפכו למהמרים בסיכון גבוה, כשהפיננסים עוקפים את גיוס הכספים כמנוע העיקרי לצמיחת ההקדשים. גישה אגרסיבית יותר להשקעות השתלמה - עד שהכלכלה נמסה וגרמה לחלק מההקדשים לאבד עד 30 אחוז מערכם.
אבל למומחים ולפעילים יש דאגות אחרות. חלק מהפרשנים, למשל, מוטרדים ממוסדות חינוך ציבוריים הפטורים ממס שעושים עסקים עם חברות הידוע לשמצה בשל התחמקות ממסים במקלטים בים. באופן כללי יותר, פטור ממס הוא סובסידיה ממשלתית ענקית שמועילה באופן לא פרופורציונלי לבתי ספר מובחרים (אלה שמושכים את התרומות הגדולות ביותר ומרוויחים את החזרי ההשקעה הגדולים ביותר), ובכך מקטבת עוד יותר את מערכת החינוך שכבר מופרדת לבעלי וחסרי.
וזה מחמיר. בדו"ח שנקרא "הקרנות חינוכיות והמשבר הפיננסי", ג'ושוע האמפריז, נשיא ועמית בכיר במכון קרואטן, מצביע על תוצאה מטרידה עוד יותר של שיטות השקעה מסוכנות. על ידי אימוץ טקטיקות מסחר ספקולטיביות, נגזרים אקזוטיים, קרנות גידור והון פרטי, "ההקדשות מילאו תפקיד בהגדלת סיכונים מערכתיים מסוימים בשוקי ההון", כותב האמפריז. יתרה מכך, הצלחתם הראשונית עודדה משקיעים מוסדיים אחרים (תחשוב על קרנות פנסיה, קרנות הון ריבוניות וקרנות) ללכת בעקבותיהם, והעצימה את התנודתיות וחוסר היציבות הכוללת של המערכת. במילים אחרות, הקדשים לא היו רק קורבנות תמימים של המשבר הפיננסי של 2008, אלא למעשה עזרו לאפשר אותו.
"לקרנות גידור, כפי שהן נוצרו בתחילה, יש תפקיד פוטנציאלי למלא בהקדש לטווח ארוך המבקש 'לגדר' סיכונים מסוימים," אמר לי האמפריז, והבהיר שהוא מהסס למחוק אותם לחלוטין. "אבל מבני העמלות הגבוהים שלהם באופן שרירותי, התגמול המופרז של המנהלים שלהם וההתחמקות המכוונת שלהם ממיסים ושקיפות הופכים את קרנות הגידור למטרות קלות לבעלי עניין המודאגים בצדק מהמשבר המתבשל של ההשכלה הגבוהה כיום".
***
בקיץ שעבר, גארט שישידו סטריין, סטודנט לתואר שני במדיניות ציבורית בן 27 באוניברסיטת וושינגטון, הגיש בקשה לרישומים ציבוריים כדי ללמוד בדיוק כמה מההקדש של 3.1 מיליארד דולר של האוניברסיטה מושקע בקרנות גידור. לאחר מספר חודשים, גורמים רשמיים טענו סוף סוף שהמידע "פטור מבדיקה ציבורית" בטענה ש"מידע כזה, אם ייחשף, צפוי להוביל להפסד לקרן ההקדשים המאוחדת של אוניברסיטת וושינגטון או להוביל לאובדן פרטי ל הספקים של המידע הזה." כשהגיעה לתגובה, אן סרנה במשרד האוצר של בית הספר טענה שאין לה ידיעה על בקשתו של סטריין. תחילה היא אמרה שהמידע זמין לציבור באתר האינטרנט של האוניברסיטה — הוא לא — ואחר כך אמרה שאינה יכולה לספק נתון. "אנחנו לא עוקבים אחר קרנות גידור כאסטרטגיית השקעה נפרדת", כתבה בדוא"ל.
סטריין מאוכזב מהמחסום של הממשל, אבל לא מופתע. דו"ח של Preqin, ארגון המספק מחקר למשקיעים, קובע כי ההשקעה של בית הספר בקרנות גידור עומדת על כ-500 מיליון דולר. בהתחשב בעובדה שקרנות גידור פועלות על פי מה שנקרא מודל "2 ו-20", מה שאומר שהן גובות קו בסיס של 2% מהנכסים המנוהלים תוך נטילת 20% מכל הרווחים, בית הספר עשוי להוציא הרבה יותר מ-10 מיליון דולר בשנה על גידור עמלות הקרן בלבד. בינתיים, המנהלים נעתרו רק לאחרונה לדרישותיהם של עובדי סטודנטים, משמורת ושירותי מזון שהתגייסו תחת הסמל "להעלות את השכר, לא את שכר הלימוד", והסכימו לבסוף לשלם את שכר המינימום המהולל של סיאטל של 15 דולר - אך לא עד 2017.
עם זאת, Strain לא רק מוצא את זה מעורר התנגדות שמנהלי כספים מקבלים פיצוי כה מפואר בזמן שהצוות מקבל שכר נמוך וסטודנטים מחויבים יותר מדי. הוא גם מתנגד לעובדה שבאמצעות העברת כספים לקרנות גידור, אוניברסיטאות ציבוריות תומכות, שלא בקנה אחד, במדיניות האנטי-חברתית שמנהלי קרנות גידור ידועים לשמצה בכך שהם מתגייסים מאחור: ביטול הרגולציה של תאגידים, קיצוץ שכר המינימום, ביטול פנסיה, הפרטת בתי ספר ציבוריים, הרס איגודי עובדים, קיצוץ מסים לעשירים, ואילץ מדינות שבור עוד יותר לחדלות פירעון (באמצעות קרנות "נשר" המתמחות בחוב ריבוני במצוקה).
זה נכון במיוחד לאוניברסיטת וושינגטון. רישומים ציבוריים מראים שהיא עושה עסקים עם קרנות גידור שונות - כולל Lone Pine Capital הנזכרת לעיל - הקשורה לאיגוד הקרנות המנוהלות, "הקול של תעשיית ההשקעות האלטרנטיביות העולמית". או, אם להיות יותר בוטה, זרוע הלובינג של התעשייה.
ומה קורא הקול של התעשייה? לפי הגשות ציבוריות, איגוד הקרנות המנוהלות צלב נגד מדיניות שונות שנועדו לבלום את אי השוויון. לדוגמה, בשנת 2014 היא נלחמה בחוק השגשוג הכולל, שמטרתו "להטיל מס על עסקאות מסחר מסוימות כדי...להפסיק את כיווץ מעמד הביניים". המעשה היה גובה מס קטן על עסקאות פיננסיות, כולל מסחר במניות, ומממן דברים כמו סיוע בדיור עם הכנסה נמוכה, תחבורה ציבורית, ו-הנה הבועט -הקלות בחובות סטודנטים.
***
הגיע הזמן שהסטודנטים יחברו את הנקודות בין חובות סטודנטים שבלונים, יחס לקוי לעובדי הקמפוס, והעושר המגונה של אוליגרכים של קרנות גידור. ברגע שהם עושים זאת, הם יכולים להילחם בחזרה על ידי הליכה בעקבות ההתגייסויות האחרונות נגד המגזר הפיננסי. בשנת 2013, קבוצה בשם Kick Wall Street Off Campus אילצה את מקאלסטר קולג' של מינסוטה להעביר חלק, אם כי לא את כל, מכספה מוולס פארגו כדי למחות על תפקידו של הבנק בעיקולים קהילתיים. ביוני של השנה שעברה, מחוז סנטה קרוז משכו יחדיו להוציא את כספה מחמישה בנקים ענקיים - כולל סיטיקורפ, ג'יי.פי מורגן צ'ייס וברקליס - שהודו באביב שעבר באשמת פשע שהם זייפו את שוק המטבעות הזרים בעולם. קמפיינים דומים יכולים להתנהל בקלות נגד שותפויות אוניברסיטאות עם קרנות גידור.
כמובן, הוצאת קרנות גידור מחוץ לקמפוס לא תפתור את משבר המכללות או רפורמה מיידית במגזר הפיננסי. אף על פי כן, התמקדות בקרנות גידור נותרה טקטיקה מבטיחה לאיחוד סטודנטים ועובדים נגד מאמצי קרנות הגידור להגביר את אי השוויון, ולהשתמש בכספי שכר הלימוד ובסבסוד הציבורי שלנו לשם כך. טקטיקה זו תהיה יעילה במיוחד במוסדות ציבוריים, שבהם יש לשלב קמפיינים של מכירת השקעות עם קריאות להגדלת מימון המדינה להשכלה גבוהה ושכר טוב יותר לעובדים בשכר נמוך.
"קל להרגיש חסר אונים, אבל קרנות גידור צריכות הקדשות אוניברסיטאות, בדיוק כמו שהן צריכות גם פנסיה ציבורית. אם הכסף הזה יילקח, זה באמת היה משפיע עליהם", אומר סטריין, והוא צודק. לתנועות ביטול הקמפוס יש רקורד מוכח, שחזר לקמפיינים נגד האפרטהייד בשנות ה-1980. במהלך השנים האחרונות, פעילי אקלים לחצו על נאמני בתי הספר להסיט טריליוני דולרים מדלקים מאובנים, ובשנה שעברה הפכה קולומביה לאוניברסיטה הראשונה שנפטרה מבתי כלא פרטיים. קרנות גידור ראויות להיות הבאות בגוש החיתוך.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
1 תגובה
קרנות גידור הן סימפטום מכוער, אבל העובדה היא שכל המוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב הפכו לחברות.
היוקרתיים כמו הרווארד עדיין מקבלים מאות מיליונים מדי שנה בכספי ציבור, אבל הם בבעלות מלאה ומופעלים על ידי אליטות פיננסיות ומפעילים רובוטים כדי לנהל את הכלכלה הניאו-ליברלית. לפחות האנשים האלה מקבלים שכר טוב בסופו של דבר. מנדריזם בדרך כלל עובד עבור המנדרינות.
עם זאת, התפקידים החברתיים של הרוב המכריע של הסטודנטים הלומדים במכללות קהילתיות, מכללות ציבוריות ואוניברסיטאות ומוסדות פרטיים שאינם מובחרים נמצאים כעת פשוט בהכשרה להיות רובוטניקים בשוק עבודה יותר ויותר תחרותי הדוהר לעבר התחתית במהירות גוברת.
והסגל הקודם שלהם (אני עובד כאחד מאלה) - שרובם הגדלים והולך הם עובדים מותרים ללא ביטחון תעסוקתי ומעט הטבות לדבר עליהם - הצטרפו לעובדי שירות אחרים בתפקידים שאינם מלמדים במונחים של כוח על עבודתם (ו לפעמים לשלם).
במילים פשוטות: כך עובד הקפיטליזם. יש שתי אפשרויות לכולנו. קבל את זה, או להילחם כדי לבטל את זה.