אם המלחמה נגד האיגודים הגיעה לנקודת מפנה, וילמה סמית' היא בין אלה שנחושות לאזן מחדש את הכף.
ההרכב בן ה-58 במפעל ג'נרל אלקטריק בווסט ברלינגטון, איווה, נקרא לחזור לעבודה בספטמבר.
היא הייתה מפוטרת מאז 2007 מהמפעל הלא-איגוד, המייצר מתגים חשמליים עבור עיריות ומפעלים זוללי אנרגיה, בתי חולים ומוקדים טלפוניים. "אתה יודע איך יש לך קופסת נתיכים בבית שלך?" היא שואלת. "אלה כמו קופסאות נתיכים לעיר", בגודל של מקרר.
אבל התפקיד הגיע עם תנאים חדשים: קיצוץ של 50 אחוז בשכר - עכשיו היא תרוויח 12 דולר לשעה. אין כיסוי רפואי כשפרשה. ואין סיכוי שהיא תקבל את הבונוס של 5,000 דולר שעובדי האיגוד של GE זכו בחוזה הלאומי של השנה שעברה.
"את יודעת מה העסקה, אז אני לא רוצה לשמוע תלונות", אמר לה המנהל במפעל המונה 150 עובדים בהכוונה.
שישה חודשים לאחר מכן סמית' הוא מנהיג בוועדה המארגנת של עובדי החשמל (IUE-CWA) שמצפה לבחירות למועצת העבודה באפריל.
הקמפיין זכה להצבעה מוצלחת בינואר במפעל של GE המשפץ מנועי קטרים בקנזס סיטי, מיזורי, המפעל הראשון של GE שהתאגד מזה עשור.
הצלחה מוליכה הצלחה, והארגון מתבצע כעת במספר מקומות אחרים. "ברגע ששמעו שהעובדים בקנזס סיטי מנצחים, קבוצה אחרת התקשרה אלינו מיד", אמר מייק נוקס, מארגן עובדי חשמל (IBEW) שהיה מעורב בזכייה במיזורי.
ההתארגנות היא שביב של תקווה על רקע אפל לאיגודי יצרנים הנאבקים לשמור על מקומות עבודה וסטנדרטים הגונים. המאמצים שלהם נבלמים עוד יותר על ידי הפעולות האחרונות של ממשל אובמה, שנראה כי הם תומכים ברעיון ששכר נמוך הוא התשובה לגלובליזציה ולחנויות הבורחות.
עקבו אחר התבנית
כשהצטרפה ל-GE בשנת 2000, סמית' ניסתה לשכנע עמיתים לעבודה שאיגוד ישפר את התנאים בחנות. חברת ועדת מיקוח לשעבר, מזכירת איגוד מקומית ודיילת במפעלי Steelworker ו-Auto Worker שנסגרו כעת, היא סיפרה להם עד כמה הם פגיעים ללא חוזה.
היא לא קיבלה הרבה עקיצות, בשכר של 24 דולר לשעה. ולמפעל היה נוהל "ביקורת עמיתים" דמוי תלונה כדי לפתור מחלוקות.
"הם אמרו שאין סיכוי שהם יכולים להתייחס אלינו טוב יותר", נזכר סמית'. "אמרתי, 'הם תמיד יכולים להתייחס אליך יותר גרוע'".
אבל במשך עשרות שנים, GE לרוב לא. החברה הפיצה את כל הרווחים שהאיגודים שלה קיבלו לעובדים שאינם איגודים, כדי להמשיך להתארגן.
במקביל, לאחר שהפסידה קשות בשביתה של 1946, אימצה ההנהלה עמדה נוקשה נגד איגודי העובדים, והטיפה את בשורת האחריות האישית. GE סגרה מפעלים בצפון המאוגד, שילוח משרות דרומה ומערבה, ואימצה גישה של "קח את זה או עזוב את זה" למשא ומתן, המכונה "בולווריזם" על שם ראש יחסי העבודה שלה.
החברה הייתה מודל של דה-איגוד וניצחון תאגידי, אפילו שכרה את השחקן הנאבק רונלד רייגן לשאת 135 נאומים על רצפות המפעל בשנות ה-50 וה-60, תוך שבחים של "שווקים חופשיים". (הזיכרונות של רייגן כינה את סיורי GE "קורס לתואר שני במדעי המדינה" ואת נקודת המפנה ב"המרה העצמית שלו".)
האסטרטגיות המשולבות השתלמו יפה. החברה העסיקה 150,000 עובדי איגודי עובדים בשנת 1969. המשא ומתן המשותף בשנה שעברה כלל רק 15,500.
מספר העובדים של GE בסך הכל צנח גם בארה"ב. החברה סגרה 30 מפעלים בארה"ב בארבע השנים האחרונות, והותירה כ-130,000 מועסקים בכ-100 מקומות, אומר כריס טאונסנד, המנהל הפוליטי של United Electrical Workers (UE). הגשות של רשות ניירות ערך סופרות 34,000 משרות שאבדו בחברה בין השנים 2000 ל-2010.
GE מעבירה כל הזמן עבודה, משתלטת על חטיבות חדשות, עושה מיקור חוץ. "אנחנו לא יכולים לעקוב אחרי זה," מודה טאונסנד.
קורס בוררים של GE
עם איגודי עובדים ב-GE התאגרפו והתכווצו, ההנהלה החלה להכתיב תנאים. החוזה של הקיץ שעבר סיים את קצבאות הפנסיה המוגדרות עבור עובדים חדשים, העלה את עלויות שירותי הבריאות והקל על ביצוע חוזה.
"פעם אחת, הבטחנו שדפוס השכר וההטבות משותף באופן נרחב בין היקום הלא-איגודי", אמר טאונסנד. "עכשיו, כמובן, הם יותר משמחים להעביר את ההפסדים שלנו".
GE בוודאי לא התאגיד היחיד שמרסק איגודים, שולח עבודות לחו"ל ומסי חצאיות. אבל זה טוב מאוד בזה: קבוצת כלבי השמירה Citizens for Tax Justice דיווחה בפברואר ש-GE שילמה רק 2.3% מסים פדרליים על רווחים של 81.2 מיליארד דולר בארה"ב בעשור האחרון. בתוך ארבע שנים היה לחברה שיעור מס שלילי — למעשה טענה להחזר.
GE בולטת ביחסיה המיוחדים עם ממשל אובמה. המנכ"ל ג'ף אימלט עומד בראש המועצה למשרות ותחרותיות, שם מיוחס לו שסייע לשכנע את אובמה להציע לקצץ את שיעור מס החברות ל-28%.
בשנה שעברה אובמה טייל במפעל של GE המיוצג על ידי IUE-CWA, ושיבח את החברה כ"מודל לאמריקה", כי היא החזירה חלק מהעבודה למפעלים בארה"ב. אובמה נראה מחויב לגישת הפחתת השכר של GE להחיות את הייצור, ומכנה אותה "מיקור חוץ".
בנאום מצב האיחוד בינואר, הדגיש אובמה מחקר של יועצים שאמר ששכר נמוך, איגודי עובדים חלשים ותפוקה גבוהה יהפכו בקרוב את מדינות דרום ארה"ב לתחרותיות עם סין. הוא טען שלחברות שמחזירות משרות ייצור לחוף - גם אם בקושי מעל שכר המינימום - מגיעות תמריצי מס חדשים.
ג'ף לאכר, מארגן עם IUE-CWA, אומר ש-GE בוחנת עובדים כדי לראות עם מה היא יכולה לברוח - ובאה אחרי כוח העבודה של ברלינגטון בגדול. ההנהלה איימה לסגור את המפעל בדצמבר 2010 אלא אם תקבל חיסכון של 8 מיליון דולר, מה שהפחיד כוח עבודה שבו כמעט כולם מעל גיל 40 וזוגות רבים עובדים זה לצד זה.
"אם תשים אנשים על הקצב, הם יסכימו לכל דבר," אמר סמית'.
העיר, המחוז והמדינה הכניסו 2.4 מיליון דולר, והעובדים ראו את השכר מופחת עד חצי. GE אפילו ביקשה מהמפעל הלא-איגוד להצביע על קיצוץ השכר, "כדי שהם יוכלו לטעון שזה היה משא ומתן, לא סחיטה", אמר לאכר. עובד ברלינגטון הרולד סמית' (אין קשר לווילמה) אומר שההנהלה מסרבת לפרסם פרטים על ההצבעה.
העובדים הבכירים ביותר, שהשקיעו את כל חיי העבודה שלהם במפעל, הם כעת העוגנים של מסע האיגודים. וילמה סמית אומרת שכמה מחבריה למשמרת זכאים לתלושי מזון ולתוכנית הבריאות של איווה לאנשים בעלי הכנסה נמוכה.
עובדי ברלינגטון אינם חוששים מנקמה על התארגנות, היא אמרה - מפעלים בהמשך הדרך משלמים באותה מידה, והם מגייסים עובדים.
שמן חצות
במפעל המנועים בקנזס סיטי, עובדים ניסו להתאחד שלוש פעמים לפני שזכו בהצבעה השנייה שלהם עם IBEW בינואר.
יחד עם שורה של הבטחות שהופרו בעקבות הצבעות קודמות, אירוע קטלני ב-2010 היה מניע מרכזי. פועל נלכד בין שני מנועי מנועי קטר מתנדנדים. רגליו נמחצו, הוא מת בבית החולים.
ברגע שהארגון פרץ לשטח, GE ניסתה להפריד בין עובדים מבוגרים התומכים באיגוד במשמרת הראשונה לבין עובדים צעירים ופחות נלהבים בשנייה. מנהלים ביטלו "משמרת-על" של סוף שבוע שבה השניים חופפים, כך שחברי הוועדה המארגנת יפגשו את העובדים הצעירים כשהם ירדו בחצות ונשארו ערים כמעט עד אור הבוקר ויענו על שאלותיהם.
חשבונות עם תגובה מיידית יענו על ההאשמות וההאשמות של החברה באותו היום.
בחזרה באיווה, הרולד סמית' מתרגל לראות את המשטרה מוזעקת כאשר חברי הוועדה המארגנת נמצאים בחזית עם עלונים. השוטרים - שהם גם חברי IUE-CWA - אמרו לו שהם קיבלו תלונה שאנשי האיגוד "מסיתים מהומה".
"זו הייתה נסיעה פרועה," אמר סמית'. "אנחנו חוששים שנפסיד יותר ממה שכבר הפסדנו. אולי עם קצת ייצוג נוכל לפחות להיאחז במה שנשאר”.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו