למרות הכחשות חוזרות ונשנות מצד הנשיא בוש ואחרים בממשל שלו כי ממשלת ארה"ב אינה עוסקת בעינויים או מוסרת אסירים למדינות שכן, מספר עדי ראייה ודיווחים בעיתונות סותרים את טענות הבית הלבן הללו. לאחר התקפות 11 בספטמבר 2001 על העיר ניו יורק וושינגטון, ממשל בוש אימץ מדיניות שנקראת "הגשה יוצאת דופן" שאפשרה העברה של מספר קטן של חשודים בטרור למדינות שהשתמשו בשיטות חקירה אכזריות לא חוקיות בארה"ב.
בשנים האחרונות התרחבה מאוד מדיניות ה"מסירה" של הממשלה, כאשר ההערכות מציינות את מספר האסירים המוחזקים בידי ארה"ב שהועברו למדינות המשתמשות בעינויים על 150. מי שהיו נתונים למדיניות כוללים את מאהר עראר, אזרח קנדי שנעצר בעיר ניו יורק ולאחר מכן נשלח לסוריה, שם סבל חודשים של עינויים לפני ששוחרר ללא אישום. אסיר אחר, ממדוח חביב, שהואשם באימונים של כמה מחוטפי ה-9 בספטמבר, הוחזק במתקן הכליאה של מפרץ גואנטנמו בקובה, המנוהל על ידי ארה"ב, ולאחר מכן הועבר למצרים שם לטענתו הוכה ונשרף. מאמר במהדורת ה-11 בפברואר של מגזין ניו יורקר מאת ג'יין מאייר, שכותרתו "מיקור חוץ של עינויים", מפרט את תוכנית העיבוד וחלק מההאשמות שהועלו נגד ממשל בוש.
סקוט האריס של Between The Lines שוחח עם מייקל רטנר, נשיא המרכז לזכויות חוקתיות ועורך דין ראשי לאסירים המוחזקים בבסיס הצי האמריקני בגואנטנמו. רטנר מביע את דאגתו הכבדה לגבי מדיניות ההעברה והמסר ששלח לעולם על ידי אישור הסנאט האחרון של אלברטו גונזלס כתובע הכללי החדש של ממשל בוש.
מייקל רטנר: ובכן, התוודענו לכך באמת בדצמבר 2002; היו כמה מאמרים ב"וושינגטון פוסט" לפיהם היה נוהג בארה"ב שנקרא "הגשה יוצאת דופן". תמיד היה נוהג קטן של מסירה אפילו תחת הנשיא קלינטון, שבו הם אוספים אנשים במדינה אחת ואז מוסרים אותם למדינה אחרת למטרות, בדרך כלל של העמדה לדין פלילי איפה??? הם לא יכולים להשיג שיתוף פעולה וכו'. זה לא נוהג משפטי, אבל הם עשו את זה בקומץ מקרים.
לאחר 9 בספטמבר, התברר ממאמרי חדשות מסוימים וממקורות אחרים שיש להם נוהג חדש שנקרא "הגשה יוצאת דופן". המשמעות הייתה שני דברים: הם התכוונו לעשות זאת על בסיס רחב כדי לאסוף אנשים בכל העולם, בעצם "נעלמו" אותם מהבתים שלהם, מהקהילות שלהם או מהמדינות שלהם - או מכל מדינה שהם היו בה - ו לקחת אותם למקומות שבהם הם יהיו נתונים לחקירה באמצעות עינויים. המקומות שאליהם יקחו אותם יהיו מצרים, מרוקו; במקרה שאנו מייצגים, מאהר עראר, (הוא) אדם שנלקח לסוריה ולכמה מדינות אחרות. והם עשו את זה, לדעתי, בין השאר משתי סיבות: האחת היא שהם טענו שיש טכניקות שהם לא רצו להשתמש בהם על אנשים שעינויים, ושאיכשהו זה יהיה חוקי אם מדינות אחרות יעשו את זה והן לא. כמובן, זה לא תירוץ משפטי טוב, זה סיוע - ושנית מה שמעניין, כמובן, הוא שארה"ב הפסיקה לעסוק בעינויים בכל מקרה.
האדם הראשון שקיבלנו שנתן לנו הצצה אליו היה אדם בשם מאהר עראר, הוא חזר מתוניסיה, אזרח קנדי בטיסת מעבר בנמל התעופה קנדי. (הוא נאסף) בקנדי, טען שהוא טרוריסט על ידי ממשלת ארצות הברית, נשלח לסוריה באחד מאותם מטוסי Citation הפרטיים, וזה מה שהם עושים כדי למסור אנשים בכל העולם, ועונו בסוריה . בסופו של דבר בגלל שהוא היה קנדי, בגלל שידענו שהוא שם, בגלל שהוא הצליח להתקשר לאשתו מקנדי לפני שהוציאו אותו, הוצאנו אותו אחרי 10 חודשים ו-10 ימים מתא כלא תת-קרקעי.
מאז, יש יותר ויותר מסמכים של הנוהג הזה. והנוהג הוא לא רק מגעיל במובן זה שהוא כמובן מפר גבולות והוא חטיפה, אלא זה בעצם נעלמים אנשים ובהרבה מקרים אני חושב להעלים אותם לעינויים, ואולי לעולם לא להישמע מהם שוב. למשל, אני לא חושב שאנשים ציפו לעראר, האיש בסוריה, שיישמע שוב לעולם. אז זה תרגול חשוב שמתרחש כעת. ארצנו מחזיקה ידיה ממש עד המרפקים, אם לא גבוה יותר, בפרקטיקה הזו. בין השורות: מה עושים על ידי ארגוני זכויות אדם והארגון שלך כדי לאתגר את הנוהג הזה?
מייקל רטנר: סקוט, זה היה הכי קשה להגיע אליו. אתה יודע שיש לנו תביעות תלויות ועומדות נגד גואנטנמו, ברור על עינויים. יש לנו תיק של חוק חופש המידע שהבאנו עם מגוון קבוצות אחרות, רופאים לזכויות אדם, ACLU ואחרות, כדי לנסות לרדת לתחתית. קבוצות כמו - החקירות שמונו על ידי הממשלה שלנו כמו חקירת שלזינגר ואחרות. אם אתה קורא את הדיווחים האלה שיצאו, ה-CIA מסרב לדבר עם אף אחד על מה שהם עשו. אם תסתכלו על התזכירים של גונזלס ועל כל תזכירי העינויים האחרים, אלה בדרך כלשהי היו בעצם כדי לאפשר ל-CIA לעסוק בפרקטיקות מסוימות של עינויים. בתזכירי העיבוד, אלה על ביצוע יוצא דופן, שהתבקשו על ידי ועדת המשנה (הסנאט האמריקאי) באישור גונזלס, ועדת המשפט, מעולם לא ראו אור, אז אנחנו לא יודעים מה הם אומרים.
זה אזור מאוד מאוד קשה להגיע אליו, במובנים מסוימים זה עקב אכילס. זה המקום שבו מתרחשים ההיבטים הגרועים ביותר של המלחמה הבלתי חוקית, כביכול, בטרור.
בין השורות: אלברטו גונזלס אושר זה עתה בתור התובע הכללי החדש של ארה"ב. איזה מסר זה שולח לעולם לגבי הסובלנות של אמריקה כלפי עינויים ומדיניות עתידית שעלולה לצאת מממשל בוש בנוגע לעינויים?
מייקל רטנר: ובכן, זה מעיק להפליא. כלומר, אלברטו גונזלס לא רק היה זה שכתב, חיבר והיה אחראי לתזכיר שכינה את נוהלי החקירה או ההגנות של אמנת ז'נבה "מיושנים" והוראות אחרות, "מוזרות". הוא זה שאמר שז'נבה לא צריכה לחול על אנשים שנאספו, וההוראות ההומניות של ז'נבה לא צריכות לחול. הוא זה שהיה מעורב גם בתזכיר המפורסם של (עוזר היועץ המשפטי לממשלה ג'יי ס') בייבי שהגדיר עינויים כל כך צר שכל מה שראית באבו גרייב לא ייחשב לעינויים. ומי עדיין מתעקש שלא אזרחים, ואני רוצה להדגיש זאת, שאינם אזרחים המוחזקים מחוץ לארצות הברית אינם מוגנים מפני יחס אכזרי, לא אנושי ומשפיל - שזו המילה של עורכי הדין שלנו ליחס בלתי אנושי בעצם, רק צל מתחת לעינויים. אז זה האיש שאושר.
איזה הודעה זה שולח? זה שולח לי שני מסרים ואני חושב לבעלי בריתנו ולכל רחבי העולם ולקהילת זכויות האדם. האחת היא שאנחנו לא רק מסרבים לחקור ולעלות בשרשרת הפיקוד בעינויים, אלא אנחנו למעשה מעלים את עמדותיהם של המענים עצמם, ושל אלה המעורבים בעינויים עצמם.
אז אלברטו גונזלס אושר בתור התובע הכללי. השופט מייקל צ'רטוף מועמד לביטחון המולדת. המינוי שלו (נמשך) מעט עד לחלק מהמזכרים. אבל הוא שוב היה מעורב כנראה באישור טכניקות שונות שלדעתי מהוות עינויים. דונלד ראמספלד הוארך לארבע שנים נוספות כראש משרד ההגנה, שר ההגנה, ושוב הוא היה מעורב עמוקות בהתעללויות. יש לך סגן גנרל ריקרדו סאנצ'ס, ראש עיראק בזמנו של אבו גרייב, ראש הכוחות שם הנבחן לכוכב רביעי.
אז, אנחנו מעלים את האנשים, ולדעתי זה גורם לכל אותם אנשים שמוכנים לרומם אותם, להצביע עבורם, לחשוב שהם צריכים לקבל את העבודה שלהם, בעצם שותפים - אם לא בעינויים עצמם - בכיסוי- למעלה מהעינויים.
מספר ארגוני זכויות אדם קראו לחקירה עצמאית, או למנות תובעים מיוחדים, בטענה שאלברטו גונזלס בעצם נפסל לחלוטין.
מייקל רטנר הוא נשיא המרכז לזכויות חוקתיות והמחבר יחד עם אלן ריי של הספר: "Guantanamo: What The World Should Know". צור קשר עם המרכז לזכויות חוקתיות בטלפון (212) 614-6464, או בקר באתר האינטרנט של המרכז בכתובת www.ccr-ny.org.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו