ספרי הלימוד החברתיים של אמריקה זקוקים בדחיפות לעדכון - על עבודת ילדים. ספרי הלימוד שלנו, מאז אמצע המאה ה-20, מוחאים כפיים לתנועה הרפורמית ששמה בהדרגה קץ לזוועות עבודת ילדים שהתפשטה לאורך כל העידן התעשייתי המוקדם. עכשיו הזוועות האלה, כאן במאה ה-21, חוזרות ומופיעות.
מספר הילדים המועסקים תוך הפרה ישירה של חוקי עבודת ילדים קיימים, דיווחו אנליסטים במכון למדיניות כלכלית בחודש מרץ האחרון, זינק ב-283% מאז 2015 - ו-37% רק בשנה האחרונה בלבד. בשבוע שעבר הביאו את החדשות המדאיגות שלשלושה זכייניות של מקדונלדס מקנטקי היו ילדים בני 10 שעבדו ב-62 חנויות בארבע מדינות שונות. חלק מהילדים האלה בגיל מתחת לעבודה עבדו עד 2 לפנות בוקר
מחוקקים ברמת המדינה, בינתיים, עוברים להחליש - ואפילו לבטל - את המגבלות הקיימות לגבי מתי והיכן ילדים יכולים לעבוד. הצעת חוק אחת באיווה שהוצגה מוקדם יותר השנה, מציינים חוקרי EPI, תאפשר לילדים "מגיל 14" לעבוד במקומות עבודה, החל ממקררי בשר ועד מכבסות תעשייתיות. בארקנסו, חקיקה חתמה לאחרונה על צירי חוק הדרישות לפיהן המדינה "תאמת את גילם של ילדים מתחת לגיל 16 לפני שהם יכולים לקחת עבודה".
בתוך הבלאגן הזה לבטל את ההגנות לילדים, מוסיף ניתוח של הניו יורק טיימס, בהמתנה לחקיקה שתפגע בשימוש של חברות בעבודת ילדים, לא הלך לשום מקום.
איך מעודדות על מחיקת ההגנות לילדים מצדיקות את ההתקפה שלהן נגד חוק עבודת ילדים? משרות לצעירים מבינינו, הם טוענים, בונות אופי.
"חיסנו על הילדים שלנו כל כך שהם שכחו איך לעשות את אחד הדברים שכולנו מאמנים אותם לעשות", אומר דן זומבך, סנטור רפובליקני של המדינה באיווה, "וככה לעבוד".
לפני יותר ממאה שנה, בדחיפה הראשונית נגד עבודת ילדים, אף אמריקאי לא עשה יותר כדי להגן על ילדים מפני תחבולות כזו מאשר המחנך והפילוסוף הנודע פליקס אדלר, מייסד האגודה לתרבות אתית. בשנת 1887, בחסות החברה, אדלר השמיע אזעקת עבודת ילדים לפני בית עמוס באולם צ'יקרינג המפורסם במנהטן.
"רוע עבודת הילדים", סיפר אדלר לכ-1,500 צופים, "גדל במידה מדאיגה". בעיר ניו יורק לבדה, כ-9,000 ילדים כבני שמונה עבדו במפעלים. בכל מדינת ניו יורק היו רק שני פקחים שדאגו לרווחתם של ילדים עובדים. רבים מאותם ילדים, כתוצאה מכך, "לא יכלו לקרוא או לכתוב" או אפילו הכירו את "המדינה בה הם חיו".
עד סוף 1904, כיו"ר המייסד של הוועד הלאומי לעבודת ילדים, אדלר עזר להרחיב את המאבק נגד ניצול ילדים. הוא התמרמר נגד "הסוג החדש של עבדות" שעבדו בו כ-60,000 ילדים מתחת לגיל 14 במפעלי טקסטיל בדרום עד 14 שעות ביממה, לעומת "רק 24,000" רק חמש שנים קודם לכן.
אדלר הטיל את האחריות המלאה למצב העניינים הלא ידידותי הזה לילדים על אלה שכינה "מלכי הכסף" של אמריקה.
"עבודת ילדים היא עבודה זולה", היה מסביר אדלר. "המחשבה הזו אף פעם לא נכנסת למוח של מעסיק העבודה הזול. עסקים זה עסקים".
אבל פליקס אדלר לא רק פעל למען חוקים להגבלת עבודת ילדים. המחוקקים חייבים גם, הוא האמין, להגביל את התמריצים שמניעים מעסיקים לנצל ילדים. הם חייבים לסרב לתת לעשירים להחזיק כמה שיכלו לתפוס - על ידי שימוש במסים כדי להגביל את ההכנסות של המועדפים ביותר מבחינה כלכלית באמריקה. הרכב הספציפי שהוא הציע להשגת המכסה הזו: שיעור מס של 100 אחוז על כל ההכנסה מעל הנקודה "כאשר הושג סכום מסוים גבוה ושופע, מספיק בשפע לכל הנוחות והחידודים האמיתיים של החיים".
היטל כזה, אמר אדלר, יגבה מס "פאר וגאווה ועוצמה".
התמיכה הבלתי פוסקת של אדלר להגביל את ההכנסה של עשירי אמריקה תעזור לעורר, לאחר כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, קמפיין לאומי למען שיעור הכנסה גבוה של 100 אחוז על ההכנסות הגבוהות ביותר של אמריקה. לקמפיין הזה תהיה השפעה מדהימה. בשנת 2018, מחוקקים בקונגרס יעלו את שיעור מס ההכנסה השולי העליון של המדינה עד ל-77 אחוזים, פי 10 משיעור המס העליון של 7 אחוזים שהיה קיים רק חמש שנים קודם לכן.
כמעט רבע מאה לאחר מכן, במהלך מלחמת העולם, הנשיא פרנקלין רוזוולט יחדש את קריאתו של אדלר לשיעור מס גבוה של 100 אחוז על עשירי העל במדינה. עד סוף המלחמה, המחוקקים אישרו שיעור גבוה - של 94 אחוז - כמעט כל כך גבוה. בשנות אייזנהאואר, השיעור הגבוה הזה התיישר ל-91 אחוז.
פליקס אדלר לעולם לא יראה את מלוא היקף הניצחון שלו. הוא מת ב-1933. אבל עד אמצע המאה ה-20 ניצחו אלה שקיבלו השראה בשתי חזיתות ההסברה המרכזיות שלו. בשנות ה-1950, עשירי אמריקה כבר לא יכלו להחזיק את כל מה שהם יכלו לתפוס, והמוני ילדים בלבד כבר לא היו צריכים לעבוד כדי שהעשירים האלה יוכלו להרוויח.
הניצחונות שאדלר עזר להחיות בוטלו כעת. אנחנו צריכים ליצור אותם מחדש.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו