אנו חיים כיום בעידן של קריסה סביבתית עולמית. משאבים צורכים בערך פי 1.5 מהיכולת של כדור הארץ לחדש אותם. ההסתמכות המתמשכת על פחמן כדי להניע את הכלכלות שלנו פירושה שסביר מאוד שלא נגביל את ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות צלזיוס מעל לרמות הפרה-תעשייתיות, מה שמגדיל את הסיכוי לשיבוש אקלים חמור. בינתיים, מערכת המזון העולמית הרסה שליש מכל השטחים הניתנים לעיבוד, ובקצבים הנוכחיים, השפלת הקרקע העליונה העולמית פירושה שייתכן שנותרו רק 60 יבול עולמי. גילנו הוא גיל ההכחדה ההמונית השישית - האחרון הוא הדינוזאורים - כאשר כמעט שני שלישים מכלל חיי החוליות מתו מאז שנות ה-1970.
בסך הכל, הפעילות האנושית דחפה מערכות סביבתיות למרחבי הפעלה 'לא בטוחים', ואיימה על התנאים שבהם חיים יכולים להתרחש וחברות לפרוח. זה הוביל את המדען להציע שאנו חיים בעידן חדש, ה'אנתרופונציה', שבו בני האדם הם ההשפעה המכרעת וההרסנית על עולם הטבע. שינינו באופן בלתי הפיך את כוכב הלכת שלנו, ובסופו של דבר מאיימים על יכולתו לתמוך בחיים כפי שאנו מכירים אותם. זה ההקשר שבו חברי פרלמנט הצביעו בעד אישור המסלול השלישי של הית'רו. נראה שמחזוריות קצרת המועד של פוליטיקה אלקטורלית פירושה שפוליטיקאים רודפים אחרי יעדים קצרי טווח, במקום להתמודד עם בעיות כמו שינויי אקלים הדורשים חשיבה גלובלית ארוכת טווח. המבחן של פוליטיקאי מוכשר ב-2018 הוא האם הם נוקטים עמדה נגד מיצוי משאבים פרשים.
ברור ביותר, מסלול שלישי מעמיד את חובות שינוי האקלים שלנו תחת איום חמור. לכל אומה על פני כדור הארץ יש מחויבות למנוע משבר פלנטרי על ידי הפחתת פליטת פחמן, אחריות המעוגנת בהסכם פריז. בבריטניה, חוק שנקרא חוק שינויי האקלים קובע יעד חוקי של הפחתת פליטת הפחמן ב-80% מתחת לרמות של 1990. הוועדה לשינויי אקלים, הגוף העצמאי שעוקב אחר ההתקדמות לקראת היעד, מעריכה שהפליטות מתעשיית התעופה בבריטניה לא תעלה על 37.5 מיליון טון (הרמה שנראתה ב-2005). עם זאת, הניתוח של משרד התחבורה עצמו מצביע על כך שפליטת תעופה תגיע ל-43 מיליון טון עד 2030. תוצאה של ההתרחבות, מאיים על יכולתנו לעמוד ביעד שחרור הפחמן שלנו. בכל רחבי העולם, מדינות סובלות מתשתיות 'נעולות', שבהן נבנות תחנות כוח פחמיות חדשות, כבישים או מסלולים, ובמשך תקופות חיים הנפרשות על פני עשרות שנים, גונות את כדור הארץ לספוג עוד מיליוני טונות של CO2. בואו לא נעשה את אותה טעות.
יתרה מכך, בריטניה חתמה על השאיפה של הסכם פריז להפחית לחלוטין את פליטת הפחמן עד אמצע המאה. זוהי שאיפה מאתגרת אך חיונית כדי למנוע קטסטרופה. התרחבות הית'רו עלולה לגרום לכך שאנו נופלים במכשול הראשון. קרוב יותר לבית, רמות זיהום האוויר צפויות לעלות, מתעבורת תנועה אווירית ורכבים רבים יותר לשדה התעופה וממנו, מה שיהווה בסיס לאתגר המשפטי שננקט נגד הממשלה. זיהום אוויר מיוחס ל-40,000 מקרי מוות מוקדמים בשנה בבריטניה ו פעולה לעצירת שינויי האקלים תפחית את זיהום האוויר, שיפור כל הבריאות שלנו בתהליך.
באופן כללי, הפעולות הדרושות להפחתת שינויי האקלים הן גם אלו שיכולות לשנות את החברה לטובה. אלו כוללים הפחתה בחשבונות משק הבית באמצעות יעילות גבוהה יותר, שיפור בבריאות כתוצאה מזיהום אוויר נמוך יותר והגדלת חיים פעילים, אנרגיה נוחה ובטוחה יותר, הפחתת פסולת ושימוש לא יעיל במשאבים, ותשתית עמידה ויעילה יותר. מימוש היתרונות הללו עשוי לייצר שינוי חברתי וכלכלי עמוק, לשפר באופן קיצוני את קיימות הכלכלה תוך שיפור אורח החיים של כל האזרחים.
היכולת שלנו לממש את היתרונות הללו היא פונקציה של האופן שבו אנו מתנגדים לאינטרסים רבי עוצמה. חברות דלק פוסילי, יצרניות רכב וספקי מוצרי צריכה בלתי קיימא מרוויחים מקריסת הסביבה, תשומת הלב שלהם מתמקדת בתשואות רבעוניות לרעת כולם. אינטרסים אלו מעוגנים בהליכי יישוב סכסוך בין משקיעים למדינה (ISDS) של הסכמי סחר בינלאומיים קיימים ומתוכננים, שרבים מהם עשויים להיות משמש לחסימת רגולציה סביבתית. קונסוליות בריטיות ברחבי העולם מלמדות את המנטרה שלאחר הברקזיט של 'מסחר, סחר, סחר'; כל ממשלת שמאל עתידית תצטרך לפרס את זכותם של תאגידים לתבוע מדינות ריבוניות בבתי משפט פרטיים מתוך ידיהן הקרות והמתות. בניסיון לעשות זאת, הם יהיו משועבדים על ידי הממשלה הנוכחית מירוץ חסר נשימה לתחתית על רגולציה ותקני סחר תוך כדי תהליך הברקזיט.
בחזרה לרמה הגלובלית, אנחנו צריכים להבין שאנחנו כבר לא חיים בעולם יציב. במקום זאת, אנו נכנסים לעידן קבוע של משברים סביבתיים מורכבים. אקלים מתחמם, יכולת מופחתת לגדל מזון ואספקת מים מתרוקנת - אם להזכיר רק כמה - מחמירות את הבעיות הקיימות ויוצרות רפסודה משלהן. קח את מלחמת האזרחים בסוריה. לצד שורה של גורמים מורכבים, עוד בצורת ועליית מחירי המזון שנבעו ממזג אוויר קיצוני שהרס את היבול ברחבי העולם הזינו לנסיבות פוליטיות וכלכליות מתוחות ממילא - כל אלו הובילו בסופו של דבר למלחמה, למשבר הגירה ולהשלכות פוליטיות ברחבי אירופה. נראה שהעולם נועד להתחמם ביותר מ-1.5 מעלות צלזיוס ולרוקן חלק גדול מאדמתו עד שנות ה-2040. דור המילניום יהיה בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים לחייהם בשלב זה. באילו זוועות הם ינהלו?
בריטניה נושאת באחריות גדולה יותר ממרבית המשברים בהווה ובעתיד. הקפיטליזם התעשייתי השתרש כאן והאימפריה הבריטית תרמה להתפשטותו ולהתבססותו ברחבי העולם, סירות נשק והכל. מאוחר יותר, הקפיטליזם הניאו-ליברלי ונטייתו לקריסה פיננסית ולצרכנות-בכל מחיר התפתחו בחופים הללו.
בעוד שהסערה המושלמת של קריסה סביבתית תשפיע על אלה שפחות יכולים להרשות זאת לעצמם ושתרמו מעט להתעוררותה, הכוחות ששחררו הרס בלתי בר-קיימא של עולם הטבע גורמים לכך שאף אומה לא בטוחה. ההחלטה אמש הייתה אות מפחיד לשאננות של המעמד הפוליטי הנוכחי שלנו למציאות הזו, ועיוורון להשפעות האקלים ושינויים סביבתיים אחרים. לא מדובר על דובי קוטב והרגשה רעה בזמן צפייה בכוכב הלכת הכחול השני; מדובר במלחמה וקריסה חברתית. האנתרופוקן באמת משנה הכל.
היקף וקצב ההפרעות הסביבתיות הנובעות מפעילות אנושית מחייבים שתי תגובות במקביל.
הראשון הוא לא פחות משינוי סוציו-אקונומי עולמי שמביא את ההשפעה שלנו לגבולות בטוחים לאורך חיי דור המילניום. זה לא מובטח. אנתרופוקן ניאו-ליברלי יכול לנצח, היררכי ולא דמוקרטי, להטיל עלויות מחולקות בצורה לא אחידה, לפעול מעבר לגבולות הפלנטאריים הבטוחים, ולהסתכל על 'זריקות הירח' הטכנולוגיות האנטי-פוליטיות של עמק הסיליקון לישועה. במקום זאת, אנו דורשים פוליטיקה המחויבת למשא ומתן דמוקרטי על אתגרים סביבתיים, המסוגלת לריסון קולקטיבי במידת הצורך, תוך התגייסות לשפע משותף במידת האפשר. היא תצטרך להיות קשובה לשוויון גלובלי ובין דורי, מסוגלת ליצור מחדש מוסדות כלכליים בקנה מידה, ומושרשת במודלים חדשים של ייצור וצריכה, בעלות וממשל.
השני הוא מאמץ משותף להבטיח עמידות בפני זעזועים סביבתיים בתוך ובין מדינות כאשר ההשפעות של השינוי הסביבתי מתחילות לעלות. התמוטטות מערכות טבעיות כבר מזרימה לחברות ולכלכלות ברחבי העולם. הסיכון בעולם החדש הזה הוא לא ליניארי, מורכב ומערכתי. ללא ממשלות, שווקים ומנהיגים עמידים, שיתוף הפעולה הגלובלי עלול להיות מאוים כאשר מדינות פונה פנימה כדי להגן על עצמן או להתפרץ כלפי חוץ כדי להשיג יתרון על משאבים. כך נראית קריסה.
חוסר מעש הוא כבר לא אופציה. לא לעשות דבר מסכן את הבסיס הטבעי עליו נשענת כל החברה האנושית, ושודד שלא בצדק לדורות עתיד בריא ובטוח. האתגרים של האנתרופוקן חייבים כתוצאה מכך להוות טריגר לרעיונות חדשים ולדרכים חדשות לארגון הכלכלה והחברה. לטינקינג אין מקום כאן והפוליטיקה של תאצ'ר ובלייר לא הולמת כמו זו של אטלי ורוזוולט - סיכון מערכתי מפציר בשינוי מערכתי. התנועה ההולכת וגדלה להסיט את הכלכלה הפוליטית שלנו מהכישלונות של הניאו-ליברליזם המוחלט והבלתי שוויוני צריכה לשים זאת בליבת התפתחותה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו