הקטע של מקלאצ'י הזה [1] (שנכתב על ידי כמה מאותם אנשים שקיבלו את סיפור ההרצה של מלחמת עיראק כל כך נכון בזמן שכולם טעו) מצמרר אותי כמו כל דבר ששמענו בשבועות האחרונים על הריגול של ה-NSA. למעשה, זה עלול להיות גרוע יותר:
עוד לפני שקבלן מודיעין לשעבר של ארה"ב חשף את האיסוף הסודי של רישומי הטלפון של אמריקאים, ממשל אובמה לחץ על תקיפה ממשלתית נגד איומי אבטחה המחייבים עובדים פדרליים לעקוב מקרוב אחר עמיתיהם לעבודה וקורא למנהלים להעניש את אלה לא לדווח על החשדות שלהם.
היוזמה חסרת התקדים של הנשיא ברק אובמה, הידועה בשם תוכנית האיום של Insider, סוחפת את ידה. היא זכתה לתשומת לב ציבורית מועטה למרות שהיא משתרעת מעבר לבירוקרטיות הביטחון הלאומי של ארה"ב לרוב המחלקות והסוכנויות הפדרליות ברחבי הארץ, כולל חיל השלום, המינהל לביטוח לאומי ומחלקות החינוך והחקלאות. הוא מדגיש הדלפות של חומר מסווג, אבל ההגדרות המקובלות של "איום פנימי" נותנות לסוכנויות מרחב פעולה להמשיך ולהעניש מגוון התנהגות אחרת.
מסמכים ממשלתיים שנבדקו על ידי מקלאצ'י ממחישים כיצד סוכנויות מסוימות משתמשות בקו הרוחב הזה כדי לרדוף אחרי חשיפה בלתי מורשית של כל מידע, לא רק של חומר מסווג. הם גם מראים כיצד מיליוני עובדים וקבלנים פדרליים חייבים לעקוב אחר "אנשים או התנהגויות בסיכון גבוה" בקרב עמיתים לעבודה ועלולים לעמוד בפני עונשים, כולל אישומים פליליים, על אי דיווח עליהם. הדלפות לתקשורת משווים לריגול.
"האמר את העובדה הזו הביתה. . . הדלפה היא בגדר סיוע לאויבי ארה"ב", אומרת אסטרטגיה של משרד ההגנה מ-1 ביוני 2012 עבור התוכנית שהושגה על ידי מקלאצ'י.
כאשר העיתונות החופשית, המוגנת במפורש במגילת הזכויות הופכת שווה ערך ל"אויב של ארצות הברית", משהו מאוד מאוד רע קורה.
הממשל אומר שהוא עושה את זה כדי להגן על הביטחון הלאומי ושהוא מוכן להגן על מי ששורק על בזבוז, הונאה והתעללות. אבל לא כך תורגש ההשפעה של תוכנית מסוג זה. אחרי הכל, זה מיושם בכל הממשל הפדרלי, לא רק בביטחון הלאומי:
התוכנית עשויה להקל על הממשלה לחנוק את זרימת המידע הלא מסווג ועלול חיוני לציבור, תוך יצירת סביבות עבודה רעילות המורעלות על ידי חשדות מופרכים וחקירות מזויפות של אמריקאים נאמנים, על פי גורמים רשמיים ומומחים אלה בהווה ובעבר. כמה סוכנויות שאינן מודיעין כבר דוחקות בעובדים לצפות בעמיתיהם לעבודה עבור "אינדיקטורים" הכוללים לחץ, גירושין ובעיות כלכליות.
"זה היה רק עניין של זמן עד שמשרד החקלאות או ה-FDA (מינהל המזון והתרופות) יתחילו ליישם, 'היי, בוא נגרום לאנשים לחטט בחברים שלהם'. הדבר היחיד שהם לא עשו כאן הוא לתגמל את זה. "אמר קל מקלנהאן, עורך דין בוושינגטון המתמחה בדיני ביטחון לאומי. "אני מחכה לזמן שבו אתה מגיש חבר ותקבל פרס של $50."
אסטרטגיית משרד ההגנה נגד דליפות שהושגה על ידי מקלאצ'י מפרטת מדיניות אפס סובלנות. מנהלי אבטחה, נכתב שם, "חייבים" לנזוף או לבטל את אישורי האבטחה - עונש הרג קריירה - של עובדים שביצעו עבירה חמורה אחת או הפרות מרובות פחות "כפעולה שלילית בלתי נמנעת של כוח אדם".
עובדים חייבים להסגיר את עצמם ואחרים בשל אי דיווח על הפרות. "להעניש כשלים שניתן לזהות בבירור לדווח על עבירות והפרות אבטחה, כולל כל חוסר דיווח עצמי", נכתב בתוכנית האסטרטגית.
ממשל אובמה כבר ניהל מספר חסר תקדים של תביעות הדלפות, וחלקם בקונגרס - זה מכבר אחד ממשחקי הסודות הפוריים ביותר - מצדדים בהחמרת ההגבלות על גישה של עיתונאים לסוכנויות פדרליות, מה שגורם לבכירים אמריקאים רבים לא ששים אפילו לחשוף עניינים לא מסווגים הציבור.
המדיניות, המסתמכת בחלקה על פרופילי התנהגות, עלולה גם להרתיע חשיבה יצירתית ולדלק "חשיבה קבוצתית" קונפורמית מהסוג שהואשם בהערכה השגויה של ה-CIA שעיראק מסתירה נשק להשמדה המונית, פסק דין שעמד בבסיס הפלישה לארה"ב ב-2003 .
אני לא יודע מה איתך, אבל זה לא נשמע כמו חופש. למעשה, זה נשמע לי כמו משהו אחר לגמרי [2].
הפרנויה הממשלתית ותרבות המודיעים הזו מזיקה לרעיון החירות בערך. מקום העבודה כבר שופע קנאה קטנה, ואמביציה יחידה - זה ארגון אנושי אחרי הכל. הוספת מבנה תמריצים מסוג זה היא פחות או יותר הקמת מערכת להפחדה והתעללות.
וכמו בכל מערכות המודיעים, במיוחד כאלו ש"מתעדות" התנהגויות מסוימות הנחשבות כאיום על המדינה, רק הקונפורמיות ביותר ישגשגו. זה מתכון לאסון אם מחפשים כל סוג של חשיבה דינמית ויצירתית. ברור שזה הדבר האחרון שהפקידים המצמררים האלה רוצים.
זו התוצאה הישירה של תרבות של סודיות שנראה כי שוררת בממשלה הפדרלית תחת הנשיא אובמה. הוא לא הנשיא הראשון שהרחיב את מדינת הביטחון הלאומי, והוא גם לא אחראי לקונצנזוס הדו-מפלגתי על ביטחון לאומי או להשפעה המתמשכת של המתחם התעשייתי הצבאי. זה, לעומת זאת, שונה. ויש להטיל עליו דין וחשבון פרטני למדיניות זו:
פקידי ממשל אומרים שהתוכנית יכולה לעזור להבטיח שסוכנויות יתפסו מגוון רחב של איומים, במיוחד אם העובדים מאומנים כראוי בזיהוי התנהגות המזהה סיכוני אבטחה פוטנציאליים.
"אם זה נעשה בצורה נכונה, ארגון יכול להגיע לאדם שיש לו בעיות אישיות או בעיות שאם לא יטופלו במגוון אמצעים חברתיים עלולות להוביל את אותו אדם לאלימות, גניבה או ריגול עוד לפני שזה מגיע לנקודה הזו". אמר בכיר בפנטגון, שביקש אנונימיות מכיוון שלא היה מורשה לדון בנושא בפומבי.
[...]
"אם האנשים שמסתכלים בתוך ארגון על האיום הפנימי הזה - עורכי הדין, גורמי הביטחון והפסיכולוגים - יכולים להבין שלאדם יש בעיות כסף או ירידה בביצועי העבודה, ויתכן שהאדם הזה מתחיל להיכנס לחלון של להיות איום פנימי, הממונים יכולים לגשת אליהם ולנסות להסיר את הלחץ הזה לפני שהם הופכים לאיום על הארגון", אמר פקיד הפנטגון.
התוכנית, לעומת זאת, מעניקה לסוכנויות מרחב רחב כל כך בגיבוש התגובות שלהן לאיומים פנימיים, עד שמישהו שנחשב כסיכון בסוכנות אחת יכול להתאפיין כבלתי מזיק באחרת. אפילו בתוך סוכנות, עובד ממורמר של מנהל אחד עלול להפוך לאיום של אחר על הביטחון הלאומי.
אובמה אישר בנובמבר "סטנדרטים מינימליים" המעניקים למחלקות ולסוכנויות חופש פעולה ניכר בפיתוח תוכניות האיומים הפנימיים שלהן, מה שמוביל לשלל פרשנויות פוטנציאליות. הוא הורה להם לא רק לעקור מדליפים, אלא גם אנשים שעלולים להיות מועדים ל"מעשים אלימים נגד הממשלה או האומה" ו"ריגול פוטנציאלי".
הפנטגון קבע הגדרה גורפת משלו לאיום פנימי כעובד עם אישור שפוגע "במכוון או שלא במודע" ב"אינטרסים של ביטחון לאומי" באמצעות "חשיפה לא מורשית, שינוי נתונים, ריגול, טרור או פעולות קינטיות הגורמות לאובדן או השפלה של משאבים או יכולות".
"אפשר לטעון כי אונס של אנשי צבא מהווה איום פנימי. לאף אחד אין מודל איך אמורים להיראות חומר האיום הפנימי הזה", אמר הבכיר בפנטגון, והסביר שבתוך משרד ההגנה "יש הרבה ראשים עם אג'נדות משלהם אבל אין מנהיגות".
בינתיים, משרד החינוך מודיע לעובדים כי עמיתים לעבודה עוברים "חוויות חיים מסוימות. . . עלול להפוך משתמש מהימן לאיום פנימי". החוויות הללו, אומרת המחלקה במדריך להדרכה למחשבים, כוללות "מתח, גירושין, בעיות כלכליות" או "תסכולים עם עמיתים לעבודה או עם הארגון".
מדריך מקוון שכותרתו "בגידה 101" מלמד את עובדי משרד החקלאות ועובדי מינהל האוקיינוס והאטמוספירה הלאומי לזהות את הפרופיל הפסיכולוגי של מרגלים.
חוברת מקוונת של שירות הביטחון של ההגנה מפרטת מגוון רחב של התנהגויות חשודות "ניתנות לדיווח", כולל עבודה מחוץ לשעות העבודה הרגילות. בעוד שהחוברת מודה שלא כל התנהגות "מייצגת מרגל בתוכנו", מוסיפה החוברת כי "יש לבחון כל מצב כדי לקבוע אם סודות האומה שלנו בסכנה".
משרד ההגנה, באופן מסורתי מקור מוביל להדלפות תקשורתיות, עדיין מקים את התוכנית שלו, אבל הוא נקט צעדים רבים. הם כוללים יצירת יחידה הסוקרת מדי יום דיווחים חדשותיים לאיתור דליפות של מידע הגנה מסווג ויישום קורסי הכשרה חדשים כדי ללמד עובדים כיצד לזהות סיכוני אבטחה, כולל התנהגויות "בסיכון גבוה" ו"מפריעות" בקרב עמיתים לעבודה, על פי ההגנה. מסמכי המחלקה שנבדקו על ידי מקלאצ'י.
"זה עוסק בפרופילים של אנשים, בגישה שלהם לעבודה, באינטראקציה שלהם עם ההנהלה. האם הם עליזים? האם הם מסתכלים על Salon.com או The Onion במהלך הפסקת הצהריים שלהם? מדובר ב"נשות סטפורד", אמר בכיר שני בפנטגון, בהתייחסו לפרסומים מקוונים ולסרט משנת 1975 על עקרות בית צייתניות לרובוט. הפקיד אמר שהוא רוצה להישאר בעילום שם כדי להימנע מעונש על ביקורת על התוכנית.
הדגש על התנהגויות מסוימות הזכיר לגרינשטיין את אוריינטציה של העובד שלה עם ה-CIA, כשנאמר לה לחשוד בעמיתים לא מרוצים לעבודה.
"אם למישהו היה יום רע, ההודעה הייתה היזהרו ממנו", אמרה.
חלק מהסוכנויות הפדרליות גם משתמשות במאמץ כדי להגן על מגוון רחב יותר של מידע. הצבא מורה לאנשיו לדווח על גילוי בלתי מורשה של מידע לא מסווג, לרבות פרטים הנוגעים למתקנים צבאיים, פעילות וכוח אדם.
חיל השלום, שנמצא בעיצומו של יישום התוכנית שלו, "לוקח ברצינות רבה את החובה להגן על מידע רגיש", נכתב באימייל של פקיד בחיל השלום שהתעקש לאנונימיות אך לא נתן סיבה לעשות זאת.
מתן שיקול דעת רחב הוא מסוכן, הזהירו כמה מומחים ופקידים, כאשר סוכנויות פדרליות כבר נוטות להפריז במאמציהן לשלוט בזרימת המידע.
על פי החשד, ממשל בוש ניסה להשתיק שני מומחי ממשל לשעבר לשינויי אקלים מלדבר בפומבי על הסכנות של התחממות כדור הארץ. לאחרונה, ה-FDA הצדיק את ניטור האימייל האישי של המדענים והרופאים שלו כדרך לזהות דליפות של מידע לא מסווג.
אולי זו רק עוד דרך לצמצם את כוח העבודה הפדרלי. אף אחד נורמלי לא צריך לרצות לעבוד שם.
כשמשרד החינוך מחפש "איומים פנימיים" משהו השתבש מאוד.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו