בשבועות האחרונים, שכונת האיחוד האירופי ומדיניות החוץ המערבית לצד השליטה הכלכלית המתמשכת ביבשת אפריקה הראו שוב את ההשלכות הקטלניות שלהן בטרגדיית ההגירה בים התיכון.
אלפי אנשים, בעיקר מאפריקה וסוריה, מסכנים את חייהם מדי שנה כשהם חוצים את הים בסירות שבריריות כדי להימלט מאזורים מוכי מלחמה, עוני, רדיפות ואומללות כדי להגיע לחופי אירופה לחיים טובים ובטוחים יותר. למרבה הצער, חלק ניכר מהם נספים בניסיונות לעשות זאת או מגיעים למחנות ובבתי כלא משפילים במדינות דרום אירופה רק כדי להיות מגורשים ומוחזרים ולראות את חלומותיהם מתנפצים.
מה שמבדיל את הטרגדיה של השנה מהקודמות הוא ההיקף העצום שלה שכן מניין ההרוגים מטביעה השנה עומד כעת על למעלה מ-1,500 - פי 50 יותר מאשר באותה נקודה ב-2014. ניתן להסביר זאת בעיקר על ידי הסכסוכים המתמשכים ב- סוריה, לוב ומאלי, כמו גם ההחלטה הבלתי אנושית של כמה ממשלות האיחוד האירופי (האיחוד האירופי) לסרב לממן את מבצע החילוץ האיטלקי Mare Nostrum, והעדיפו בכך לתת למהגרים למות, דבר שנטען שיפעל כגורם מרתיע לא רצויים אנשים שמנסים להגיע למבצר אירופה.
הניסיון לעצור את זרימת האנושות הזו היה ההיגיון של האיחוד האירופי במשך שנים עם כניסות של סנקציות וקנסות כבדים על מובילים ימיים שאינם מצליחים לבדוק את תוקף הדרכונים והוויזות של נוסעים. כבר בספטמבר 2007, שבע דייגים תוניסאים הואשמו ונכלאו על ידי שופט איטלקי בגין "תמיכה בהגירה בלתי חוקית", הסירות שלהם הוחרמו משום שהעזו להציל סירה המסיעה נוסעים ללמפדוזה (סיציליה), ולמנוע את טביעתה כפי שנקבעו בחוקי הים.
כדאי לזכור כאן כיצד מדינות אירופה החצינו את ההגנה על גבולותיהן למשטרים אוטוריטריים בצפון אפריקה. דוגמה מגבשת הייתה הסכם ברלוסקוני-קדאפי לשלוח מהגרים חזרה ללוב מבלי לבדוק אותם לתביעות מקלט בתמורה לעסקים כלכליים משתלמים בין שתי המדינות. מרוקו גם ביצעה בקנאות את תפקידה כשומרת מבצר אירופה. ב 2005, 20 אנשים מאפריקה שמדרום לסהרה פגשו את מותם בעת שניסו לחצות את הגדרות בגבול ספרד-מרוקו בסאוטה ובמלילה, חלקם בנפילה, אחרים בחנק ואחרים בצורה מזעזעת יותר תחת האש של צבא מרוקו.
זֶה דה-לוקליזציה ומיליטריזציה של בקרת ההגירה התגלמה על ידי סוכנות האיחוד האירופי Frontex שהוקמה ב-2005 כדי ליירט מהגרים המגיעים בין חופי אפריקה והאיים הקנריים כמו גם בתעלת סיציליה, ללא קשר ללגיטימיות של מקרי מקלט מסוימים ורחוק מכל שליטה דמוקרטית .
אלג'יריה לא נמלטה מההיגיון הזה של שיתוף פעולה עם שכנותיה האירופיות ב"מלחמה במהגרים". כך, בשנת 2009, היא הפכה את "ההגירה הבלתי חוקית" לעבירה על פי החוק שלה. אלג'יריה, המשבחת את עצמה כמגדלור של יציבות באזור ושאוגרת עושר עצום ממשאבי הנפט והגז שלה, היא בכל זאת אחת המדינות העיקריות שמייצרות את מה שאנו מכנים "מהגרים בלתי חוקיים", ליתר דיוק. הרגה בשפה המגרבי. מחיר (the phenomenon) literally refers to the verb “حرق“ (burn in Arabic) in its strict sense (to burn their papers and documents) and metaphorically: to overcome a restriction like going through a red light or jumping the queue – or in this מקרה חוצה את הגבולות והימים.
אלג'יריה ושלה הראגס
בשנת 2014, היו 7,842 גילויים של מעברי גבול בלתי חוקיים באזור הים התיכון המערבי, המורכבים ממספר אזורים בדרום החוף הספרדי והגבולות היבשתיים של סאוטה ומלילה. מבחינת לאום, רוב המהגרים הם ממערב אפריקה, בפרט מקמרון ומאלי. אלג'יראים ומרוקאים דווחו גם בין עשרת הלאומים המובילים, אך בעיקר בגבול הים.
על פי 2015 פרונטקס ניתוח סיכונים שנתי, אלג'יריה דורגה במקום השלישי אחרי סוריה ואפגניסטן עבור כניסות חשאיות שזוהו בנקודות מעבר גבול (BCPs) בשנת 2014. אלג'יריה דורגה גם במקום השמיני בכל הנוגע לתושבים בלתי חוקיים.
האלג'יראי חרגה קחו מסלולים ימיים שונים מאלג'יריה כדי להגיע לאירופה: אחד מחופי אוראן (מערב אלג'יריה) לכיוון יבשת ספרד, השני (פחות מפותח) מחבר את חופי דליס (100 ק"מ מזרחית לאלג'יר) לאי פלמה שבמיורקה; והאחרון הוא מהחופים המזרחיים (אנאבה וסקיקדה) לכיוון האי האיטלקי סרדיניה.
עם זאת, הם משתמשים גם בדרכים אחרות דרך תוניסיה, לוב וכן דרך טורקיה. למעשה, מנובמבר 2010 עד מרץ 2011, 11 אחוזים מ-11,808 המהגרים הבלתי סדירים שיירטו ביוון על ידי Frontex זוהו כאלג'יראים, מאחורי פקיסטנים (16 אחוז) ואפגנים (23 אחוז). הנתונים הסטטיסטיים המדאיגים הללו היו מפתיעים מכיוון שמספר האלג'יראים עלה על זה של המרוקאים בפקטור של שניים והתוניסאים בפקטור של שישה, למרות התסיסה בשתי המדינות הללו עם תחילת המרידות הערביות.
חרגה - תוצאה של עוני ו הוגרה
כל המעמדות החברתיים נפגעים מהתופעה הזו: אנשי מעמד הפועלים, מובטלים, בוגרי אוניברסיטאות ואפילו רופאים ומהנדסים. שואלים: מדוע הנגע החברתי הזה נפוץ כל כך, מגיע הרבה מעבר למעמדות העניים? שאלה זו ראויה להתייחסות רצינית ומענה הולם יהיה משימה מאתגרת - אבל אנסה לתת כמה תשובות אפשריות.
מחיר באופן מסוים מייצג את מרדף אחר עתיד שהגיע למבוי סתום במדינת הבית. זהו אמצעי להתגבר על ההגבלות על חופש התנועה, חוסר התעסוקה והדחיקה לשוליים על ידי רשתות לקוחות - בקיצור כל מה שהופך את החיים ללא קיימא, כדי לממש פרויקט חיים שלדעתנו בלתי אפשרי להשיג באלג'יריה בהווה תנאים. אחד מתושבי כפר שוליים, סידי סאלם באנאבה, מזרח אלג'יריה, הכריז בפניו. האראג אח: "איבדתי את מפתחות העתיד שלי בבית קברות באלג'יריה בשם סידי סאלם".
הגירה בלתי חוקית מאלג'יריה היא גם תוצאה הגיונית של יותר משלושה עשורים של ליברליזציה של הכלכלה שגזר גזר דין מוות על כלכלה יצרנית ומייצרת מקומות עבודה, מה שהוביל לאבטלה מסיבית ולהנצחת מנטליות של שוחר שכר דירה הנשענת על ייצוא נפט וגז וייבוא כל השאר.
מחיר לא ניתן להבין באמת מבלי להסתכל על מכת מדינה אחרת שאנו מכנים אותה חוגרה באלג'יריה. חוגרה פירושו בוז, זלזול, הדרה וגם מתאר גישה שמסכמת ומפיצה אלימות כלפי הרבים, laissés pour compte (ההמונים הנשכחים והשוליים).
"אנחנו מעדיפים למות נאכל על ידי דגים מאשר על ידי תולעים"
בשל ההגבלות על חופש הביטוי וההתאגדות וגם בגלל המחסור במרחב של בידור, אמנות ויצירה, צעירים מרגישים חנוקים, מושפלים, חסרי כבוד - זרים בארצם והאופק היחיד שהם יכולים לראות הוא זה. מעבר לים. מבחינה זו, מדובר באקט של הוקעה של סמכותיות ובמובן מסוים זוהי תרבות של עימות המגיע מקבוצה חברתית שמרגישה נדחקת לשוליים ומוזנחת. במסר רב עוצמה למעמדות השליטים באלג'יריה, הצעיר אומר: "רומא וולה אנטומה", כלומר "רומא ולא אתה". הם גם אומרים: "אנחנו מעדיפים למות נאכל על ידי דגים מאשר על ידי תולעים."
צעירים אלג'יריים מסכנים את חייהם כדי להגיע לחופים הצפוניים של הים התיכון כדי לברוח מהייאוש מהדחה לשוליים ודחיקה להיות חיטיסטים – פשוטו כמשמעו, אלה שגבם אל הקירות, מונח המשמש בהתייחסות למובטלים שהפסיקו להיות בעלי עניין באלג'יריה הפוסט-קולוניאלית. אבל במקום לתעש מחדש את המדינה ולהשקיע באנשיה, השלטונות האלג'יריים מציעים תמיכה כספית ל-IMF, כלי ניאו-קולוניאלי של ביזה. נכה את הכלכלה במקום הראשון. שחיתות אנדמית, שהפכה למצב העניינים הרגיל באלג'יריה, החמירה את המצב עוד יותר.
מחיר הוא רק השתקפות של מה קרה לאלג'יריה ומדינות אפריקאיות אחרות חמישה עשורים לאחר העצמאות, כאשר האליטות השלטות מסתפקות רק בסיפוק הון זר ובציות לתכתיבים של אדוניהם המערביים. זוהי גם התגלמות של עליונות לבנה, ניצול קפיטליסטי ושליטה אימפריאליסטית שהולכים יד ביד עם משטרים דיכויים ומושחתים באפריקה ובמקומות אחרים.
טרגדיית ההגירה שאנו רואים בים התיכון תימשך כל עוד המבנים האוטוריטריים המושרשים של כוח ודיכוי עדיין קיימים, כל עוד ביזת משאבי הטבע של אפריקה מתנהלת, כל עוד המערכת הלא צודקת העמוק שאנו חיים בה. ב ממשיכה שליטתה והדרה של עלובי האדמה והארורים של הים. הכרחי ודחוף לעסוק במאבק לצדק עולמי נגד מערכת ששמה רווחים לפני בני אדם.
חמזה חמוצ'ן הוא סופר אלג'יראי, פעיל ומייסד שותף של מסע הסולידריות של אלג'יריה (ASC). כתביו הופיעו ב-Guardian, Huffington Post, Counterpunch, Jadaliyya, New Internationalist and openDemocracy.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו